ידוע שלמציאות יש נטייה לטפוח על פניהם של מצהירי הצהרות פזיזות, אך בפעמים הנדירות שזה קורה בזמן אמת, אין דבר שיכול לגרום למצהיר להיראות יותר נאיבי, שלא לומר טיפש.
זה קרה, למשל, לנעמי שמר, אשר שירה המיתולוגי "ירושלים של זהב" עורר את חמתו של ה"צנחן המזמר" מאיר אריאל. שעות לאחר שחמק בעור שיניו מכדוריו של צלף ירדני, השיב אריאל לפזמונאית הלאומית עם גרסה משלו למאורעות שקדמו לאיחוד ירושלים, בשיר שכותרתו "ירושלים של ברזל". כיום, במרחק הזמן, רשאי כל אחד להחליט מי משתי הגרסאות היא הנכונה עבורו. הר הבית בידינו? בואו לא נקפוץ למסקנות פזיזות.
זה קרה גם לאותו קצין בכיר שהכריז- בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה- על כך ש"בינת ג'בייל בידינו". הצהרה אווילית זו היא שקדמה להחלטה האווילית לא פחות לכבוש את העיירה- בה הקסבה בלבד מונה כמה אלפי בתים- באמצעות גדוד חי"ר בודד. בעקבות כך נקלעו לוחמי גדוד 51 של גולני למארב קטלני אשר תוצאותיו הטראגיות השפיעו קשות על דימויו של צה"ל לאורך כל המשך המלחמה. על אף גבורתם של הלוחמים והמפקדים בשטח, עד סוף המלחמה לא עלה בידם של כוחות צה"ל להשיג שליטה של ממש על מרחב בינת ג'בייל.
זה קרה גם בחודש האחרון, כאשר על רקע הדיונים על "החלת הריבונות" בגדה המערבית נתבצעה עוד פריצה לבסיס צאלים בדרום. הגנבים רוקנו שורה של נגמ"שים מתכולתם ונמלטו עם ציוד לחימה בשווי מאות אלפי שקלים. במקביל, בסרטון ויראלי הרץ ברשת, תיעד עצמו תושב תל-שבע כשהוא מנקב את צמיגיה של ניידת משטרה באמצעות סכין מתקפלת. הוא עשה זאת בזמן ששוטר אחד ישב בניידת ושוטר נוסף מבצע חיפוש ברכבו של החשוד. ריבונות בגדה? בואו נתחיל קודם עם ריבונות בצאלים.
לפי אדריכלי המהלך, מטרתה של החלת הריבונות בגדה המערבית אמורה להיות הצבת עובדות בשטח. אלא שעובדות בשטח מציבים, כמובן, בשטח ולא על הנייר. אם נאמץ לרגע מונחים ארגוניים, הרי שההחלטה הרשמית על החלת ריבונות אמורה להיות החלטה פורמלית מלמעלה-למטה (Top Down), העונה לצורך מציאותי העולה מהשטח, מלמטה-למעלה (Bottom-Up).
בשל כך, השאלה הראשונה שיש לשאול- וזה עוד לפני שמדברים על אידיאולוגיה- היא האם למדינת ישראל יש בכלל יכולת מעשית, לוגיסטית, לאכוף את חוקיה כריבון בשטחי הגדה המערבית.
לשאלה זו קודמת שאלה בסיסית עוד יותר: האם ביכולתה של מדינת ישראל לאכוף את חוקיה באזורים בהם ריבונותה חלה, זה מכבר, באופן רשמי.
האם ריבונותה של מדינת ישראל חלה כיום, הלכה למעשה, על שכונות המסתננים בדרום תל-אביב? מהו הסד"כ הדרוש לכוח משטרה היוצא לאכוף צו הריסה שיפוטי במאחז בלתי חוקי בנגב? כמה זמן אורך הדיון בתיק ממוצע המתנהל נגד נאשם בעבירות בנייה במזרח ירושלים? ומה הסיכוי של ישראלי שלקח ימינה לעיסאוויה במקום ישר להר-הצופים לצאת משם בחיים?
על המצדדים בהחלת הריבונות לענות, בינם לבין עצמם, על שאלות מורכבות אלו. הניסיון להחיל ריבונות על שטחי הגדה לא יהיה חף מקשיים. יהיו הטעמים האידיאולוגיים בעד ונגד המהלך אשר יהיו, נראה שמהבחינה המעשית הפשוטה, החלת הריבונות בגדה צפויה להכביד על המערכת באופן שעלול להפוך את כל המהלך להצהרה ריקה מתוכן.
אפילו המנהיג המושחז ביותר מבחינה דיפלומטית לא יוכל לשכנע את הקהילה הבינלאומית בריבונותה של ישראל בשטחים, כאשר ריבונותה של מדינת ישראל בלב עריה המרכזיות הולכת ומתמוססת. בקצרה, ייתכן שהחלת ריבונות בגדה המערבית תהיה המהלך הנכון, מיד לאחר שתל-אביב וירושלים יהיו בידינו.
הכותב הינו בוגר התמחות בחקר הטרור במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי