בכל ל"ג בעומר אני תוהה עד כמה מסתיר עשן המדורות מעיננו את האור הגדול של היום. בתוך העיסוק באסיפת הקרשים, ב'על האש' ובצ'יזבטים - אנחנו עלולים לפספס את המהות והשורש של ליל ל"ג בעומר, יום פטירת ר' שמעון בר יוחאי.
ר' שמעון התבונן על המציאות בעינים עמוקות. במבט שחושף את מדרגת הקודש שמכוסה בחומר את אור ה' שמסתתר בחיי החולין.
נביא שתי דוגמאות שבעזרתן ננסה ללמוד מעט על דרכו המיוחדת של רשב"י.
בעוד רוב חכמי ישראל סברו שעל האדם לעמול לפרנסתו, אמר רשב"י - 'בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים'.
ואף שהנהגה זו לא מתאימה לרוב הציבור. מכל מקום היא מציבה בפנינו רף רוחני, ודורשת מכולנו להפנים שעל אף העמל וההשקעה הרבה שלנו, בסופו של דבר כל מעשינו והצלחתנו תלויים ברצונו של הקב"ה.
במספר מקומות בתלמוד מופיעה מחלוקת ר' שמעון וחכמים בשאלה אם מצוות צריכות כוונה. ר' שמעון סבור שכדי שאדם יצא חובת מצווה מסויימת הוא צריך לכוון ממש שהדבר נעשה לשם מצווה. ובאותה מידה האדם פטור מהעבירה אם היא לא נעשתה מתוך כוונה לעבור את רצון ה'. הכוונה והרצון הפנימי של האדם הם העיקר – ולא הפעולות והמעשים שנעשו בפועל.
וכך גם כאן, על אף שההלכה נפסקה כר' יהודה וחכמים. בא ר' שמעון ותובע מאיתנו לעורר את הרצון שלנו לטוב. לפעול מתוך כוונה ולא מתוך הרגל.
זו גם אופיה של תורת הסוד שגילה רשב"י - תורה פנימית שמאירה את הרבדים העמוקים יותר שביסוד החיים שלנו. בזוהר הקדוש מתואר איך ביום בו נפטר רשב"י הקיפה אש את ביתו כשניתנה לו הרשות לגלות לתלמידיו סתרי תורה.
תכונתה של האש שהיא שואפת תמיד למעלה מתנשאת על ידי הרוח. האש מפיצה סביבה חום ואור אך אם לא נזהרים עלולים להיכוות ולהיפגע.
התורה נמשלה לאש - 'הלו כל דברי כאש נאום ה''. ובתהלים נכתב "כי נר מצווה ותורה אור". לכן אנו נוהגים בליל ל"ג בעומר להדליק מדורות - לשמוח ולהתעלות יחד על אורה הגדול של תורת הסוד שהאיר את העולם ביום זה.
והשנה על אף שנמנע מאיתנו להדליק מדורה גדולה בחוץ, ואולי דווקא משום כך - זו ההזדמנות שלנו להבעיר בתוכנו את אש התורה.
לעורר את נקודת הרצון והטוב שבנו, לתת לאור הנשמה להאיר ולכוון את חיינו. ומתוך כך להאיר את העולם כולו עד לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן
בציפיה לבניין אריאל