המוות הטראגי והכואב של סמ״ר עמית בן יגאל הי״ד הזכיר לכולנו את האמת העומדת מאחורי אותה תופעה מקוממת -הטרור השקט.
כן, אותו טרור שרבים מכלי התקשורת מנסים להצניע או כמעט ולא לסקר מהסיבה המרתיחה שמדובר ״רק״ באבנים או סלעים ולא נשקים או סכינים. היום נוכחנו לדעת עד כמה הטרור הזה מסוכן.
לפי נתונים שנאספו בארגון ״חוננו״ ופורסמו רק לאחרונה, מסתבר שתיקי התלונות של תושבי יהודה ושומרון שנפגעו מזריקות אבנים ובקבוקי תבערה נסגרים תוך מספר ימים זעום מרגע הגשת התלונה.
עוד עולה מהנתונים כי אותן תלונות ועדויות המוגשות, אינן מועברות כלל לרשויות החוק השונות אשר עליהן מוטלות האכיפה בנושא. כתוצאה מהנתק בין המערכות, חקירת מקרי זריקות האבנים ובקבוקי התבערה ביו"ש מתנהלות בנפרד מתלונות האזרחים. ומה התוצאה של כך? מחבלים ובני בליעל רבים מצליחים לצאת בענישה קלה בלבד, או חמור מכך לחמוק לחלוטין מהדין.
עוד בטרם בחירתי לכנסת, שמעתי לא פעם בשיחות ופגישות עם אזרחים ותושבים ביו״ש את המשפטים ״כל אבן יכולה להרוג״, ״אנחנו כמו ברווזים במטווח״, ״רק כשיירו עלינו מישהו כנראה יבין את גודל המחדל ויתחיל לטפל בזה״.
לצערי הרב אותם משפטים ממשיכים להדהד ורשויות החוק וכלי התקשורת עדיין מתייחסים לרוב המקרים כמעשי קונדס ולא כאלימות קשה לכל דבר.
אני כמובן מקווה ומייחלת שייתפס המחבל המנוול שלקח את חייו של סמ״ר עמית. אולי במותו ציווה לנו להפסיק ולהשתמש בביטוי המכובס הטרור השקט ולהתחיל לומר בקול רם וברור- הטרור הנפשע והמסוכן של זריקת האבנים שפוצעות והורגות חיילים ואזרחים חפים מפשע.