ג'יפ וטנק צהלי מסיירים ליד הגבול בין ישראל ללבנון
ג'יפ וטנק צהלי מסיירים ליד הגבול בין ישראל ללבנוןצילום: דוד כהן, פלאש 90

20 שנה ליציאת צה"ל מלבנון. האם אכן המהלך נעשה מאוחר מדי ולאחר מחיר כבד מדי כפי שטוענים קצינים בכירים במבט לאחור?

ד"ר אורי מילשטיין, ההיסטוריון הצבאי שראיין באחרונה את אהוד ברק שכראש ממשלה הורה על הוצאת כוחות צה"ל מלבנון, מתייחס לסוגיה:

"ברק עצמו אומר שאחרי השלב הראשון של מלחמת לבנון הראשונה ואחרי שערפאת עזב עם אנשיו את ביירות היה צריך להסיג את צה"ל לגבול הבינלאומי. יכול להיות לנושא הזה ויכוח. לשרון היו דעות אחרות. אני סבור שלעניין הנסיגה אחרי השלב הראשון, זה קשור לביקורת על המלחמה עצמה"

"כשדנים במלחמה היו מטרות צבאיות אסטרטגיות ומדיניות ולמעשה שום דבר לא הושג, בוודאי לא בשלב הראשון. המשימה הייתה כמו מבצע שבו בתוך יומיים שלושה שנמשכו לחמישה ימים והלאה לשנה והלאה. היעד היה להרחיק את המחבלים ארבעים קילומטר, אבל התברר שאמנם המדינאים דיברו על ארבעים קילומטר אבל צה"ל תכנן מאה קילומטר".

"צריך להבדיל בין הצד האסטרטגי מדיני לצד הצבאי. בהיבט האסטרטגי-מדיני היעד היה סדר חדש במזרח התיכון ובין ישראל ללבנון ובין ישראל לפלשתינים", אומר מילשטיין ומתאר את התרחיש עליו דיבר ברק ככזה שעליו שמע מאריק שרון ולפיו לאחר השתלטות כוללת של ישראל על לבנון הפלשתינים יברחו לירדן, ישתלטו עליה ויהפכו את ירדן לפלשתין. זאת כחלק מתפיסתו של שרון שירדן היא פלשתין.

"בנוגע לצה"ל, המהלכים אמורים היו לשרת את הכוונה. תוך יום או יומיים היו אמורים להגיע לכבש בירות דמשק מתוך הנחה שאין אויב. בסוף גם חמישה ימים לא הספיקו. המשמעות היא שצה"ל לא תפקד כהלכה, ראשית בהיבט התכנוני. אם תכנון היה לא ריאלי אז איך הולכים למלחה בתכנון כזה ואם התכנון היה ריאלי אז מתברר שצה"ל תפקד שלא כהלכה. זה מביא אותנו ל-18 השנים ששהינו שם, מתוכן 15 שנים ברצועת הביטחון, וגם לאופן שבו נסוגונו מרצועת הביטחון. צה"ל תפקד פגום ושלא כהלכה".

נאמן לתפיסתו ארוכת השנים מקור התפקוד הלקוי של צה"ל הוא במלחמות הקודמות: "צה"ל לא הפיק לקחים ממלחמת ששת הימים וממלחמת ההתשה ותפקד פגום במלחמת יום כיפור, לא הפיק לקחים ואז הגיע למלחמת לבנון הראשונה. אני סבור שאריק שרון לא הבין למה, מעבר למחדל המודיעיני, התפקוד במקומות כמו החווה הסינית והחרמון ועוד היה לקוי. הוא חשב שהאשם הוא במנהיגות הפוליטית של דיין וגולדה, אבל כשהוא עצמו יהיה שר הביטחון הכול יתפקד כהלכה. הוא לא הבין שיש בעיה שהצבא שלנו מתפקד באופן פגום. למזלנו יש לנו אויב ברמה נמוכה מאוד ולכן ניתן היה לטשטש את זה אבל זה נעשה גרוע יותר מפעם לפעם ומלחמת לבנון השנייה הייתה עוד יותר גרועה והמבצעים ברצועת עזה לא השיגו דבר".

"את עניין התפקוד הפגום של צה"ל אני טוען כבר הרבה שנים", מוסיף מילשטיין ואומר: "אם אנחנו לוקחים את מה שקרה לצה"ל ב-18 השנים ומה שקרה לצה"ל בנסיגה מלבנון, אז נשארנו כל כך הרבה שנים בלבנון כי ראשי מערכת הביטחון, שר הביטחון, האנשים שמסובבים אותו והצבא עצמו תפקדו לא הכי טוב. הייתה שם מלחמת התשה כמו אחרי ששת הימים, גם אם מעט שונה כי מדובר היה במלחמת גרילה. הייתה מלחמת גרילה שבה צה"ל הותש ודימם וזו ההוכחה שהוא לא התאים לסיטואציה הזו".

על ההתמודדות עם מלחמת גרילה מציין ד"ר מילשטיין כי "יש טוענים ששום צבא סדיר לא יכול להילחם מול גרילה וטרור. אני לא מקבל את הטענה הזו. בפועל, צה"ל הותש, ולכן הוא היה צריך להפסיק את זה ואכן אהוד ברק הפסיק את זה והשאלה היא למה כל כך מאוחר".

"על הנסיגה יש ביקורת חריפה כשהטענה העיקרית היא שצה"ל ברח מלבנון. הרוב מסכימים שהיה צריך לעזוב את לבנון אבל בצורה אחרת, מכובדת יותר, אולי לתת מכה חזקה לחיזבאללה ולא לתת להם לצייר זאת כאילו הם גירשו את צה"ל, מה שחיזק את המוטיבציה שלהם.

על דרך זו של יציאה מלבנון הוא אומר: "זה קרה כי צד"ל התמוטט. למה צד"ל התמוטט, הרי צה"ל הקים וחימש את צד"ל? כל הסיפור הזה של צד"ל הוא כישלון גדול. זה לא היה צבא ממש והם מיד התמוטטו וחיזבאללה תפס את מקומם".

"הרעיון היה שנעביר את המוצבים לצד"ל, אבל לצד"ל לא היה כוח, ואם אין להם כוח היינו צריכים לדעת את זה. מה שקרה הוא כמו שאמר דיין לוועדת אגרנט בהקשר של מלחמת יום כיפור, הגזמנו ביכולת של צד"ל והפחתנו ביכולת של חיזבאללה. אם זה נכון ניתן להטיל ספק בהבנת ראשי מערכת הביטחון שהגזימו והפחיתו".

עוד מזכיר מילשטיין כי "התכנית הייתה לסגת מאוחר יותר, אבל ההחלטה הייתה יום או יומיים לפני הנסיגה. התכנית מלכתחילה הייתה לסגת עד אמצע יוני, אבל כשהתברר שחיזבאללה משתלט על הכול החליטו שנסתלק. היו פגמים גדולים גם בתהליך עצמו, כשהפגם העיקרי הוא של פיקוד צפון. הרי בפועל בא פיקוד צפון ואומר שנתפנה בסוף מאי או בתחילת יוני, אז צריך להתחיל תהליך של הוצאת אמל"ח ונכסים אחרים. במצב כזה עולה השאלה מתי להעביר את המוצבים לצד"ל. היה על זה דיון ואייזנקוט, שהיה מזכיר צבאי של ברק, התנגד לזה כי הוא טען שהם לא יחזיקו מעמד וכו'. ברק מסביר שאלוף פיקוד צפון, אשכנזי, ובני גנץ, מפקד גזרת דרום לבנון, אמרו שזה מה שצריך לעשות והוא אמר שאם הם כאנשי השטח אומרים כך הוא לא יתערב אלא רק נותן את ההנחיה המדינית והאסטרטגית".

"לפי אהוד ברק הבעיה הייתה שהוא דרש מהם ליידע אותו ולתת להם (לצד"ל) גיבוי ותמיכה, אבל הם לא נתנו. כעת מגיע ברק ואומר שיש טעויות באירועים ביטחוניים. הוא גם לוקח על עצמו את האחריות אבל אומר שהאלוף והמפקדים הם שצריכים לבצע בפועל את המשימה אחרי שהוא נתן לה את האישור, אבל לאחר שמסרו לצד"ל את המוצבים הכול קרס".

"כשמפנים מיד כמות כזו של אנשים זה נראה לא טוב ולנראות לא טוב יש לה משמעות כי חלק גדול ממה שעושים זה תדמיות כלפי עצמו, כלפי העולם, כלפי העולם הערבי וכו' ואנחנו יצאנו עם תדמית לא טובה", אומר מילשטיין וכשהוא נשאל אם לא ניתן היה לחזות את המוני משפחות צד"ל נאספים בשער פטמה הוא משיב כי לא חזו זאת אלא קיוו שהם יחזיקו מעמד.

"מה היה צד"ל למעשה? כוח של פיקוד נוצרי כשחלק גדול מהלוחמים הם שיעים. במציאות כזו ניתן לשער שהשיעים יעברו לחיזבאללה וחלקם היו סוכנים של חיזבאללה. כל הבניה של צד"ל הייתה חובבנית ברמה גבוהה וזה התחיל משנת 85', כלומר כשרבין היה שר ביטחון והרמטכ"ל היה משה לוי ואחריו דן שומרון. העסק הזה נוהל לא טוב".