"משוואת הדמים"

נדרשת התנהלות אמיצה וקשוחה שתחזיר ותחזק את ההרתעה הישראלית מול אויביה
רק כך יבינו אויבנו כי ישראל נחושה לעשות כל שביכולתה

אל"ם (מיל') טל בראון , כ' באייר תש"פ

שחרור מחבלים
שחרור מחבלים
פלאש 90

אחת למספר שנים מחשבת מדינת ישראל את צעדיה ב"משחק הדמים", בה נדרשת היא לפתור מחדש משוואות מורכבות עם מספר נעדרים, שבויים וחטופים.

מדיניותה הרשמית של ישראל במשך שנים רבות הייתה שאין לשחרר מחבלים תמורת אזרחים או חיילים חטופים ושבויים. בפועל, מדיניות זו השתנתה, יש שיאמרו מוסמסה והתפוגגה ברבות השנים, עת נכונה ממשלת ישראל לאשר את שחרורם מבתי הכלא בישראל של מחבלים מורשעים, כולל עם "דם על הידיים" במספר הולך וגדל, במסגרת עסקאות החילופין.

דוגמאות לעסקאות חילופין מלמדות כי המחיר המשולם בתמורה לחיילינו ואזרחינו השבויים והחטופים רק מאמיר בחלוף השנים. מדובר במשוואה שלא בהכרח מתכנסת וחוקיותה נתונה רובה ככולה, כפי שנוכחנו בעבר, למשא ומתן:

ב-7 בדצמבר 1969. הוחלפו שני אזרחים שנחטפו לדמשק ושני טייסי חיל האוויר שנישבו, לאחר שהופלו בחזית תעלת סואץ במלחמת ההתשה, תמורת 71 שבויים מצרים וסוריים וביניהם טייסים, אנשי צבא, אזרחים ומחבלים.

ב-5 באפריל 1978 הוחזר חייל מילואים שנשבה בלבנון בידי ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין של אחמד ג'יבריל, תמורת 76 מחבלים ובהם רימה טנוס, מחוטפי מטוס סבנה, שהחודש צויינו 48 שנים לחטיפתו ושחרורו בידי סיירת מטכ"ל.

ב-23 בנובמבר 1983 בוצעה "עסקת ג'יבריל הראשונה" לשחרור ששת חיילי הנח"ל שנישבו בתמורה ל-4,765 מחבלים.

ב-21 במאי 1985 בוצעה "עסקת ג'יבריל השנייה" במסגרתה שוחררו 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים בתמורה לשחרור שלושה חיילי צה"ל שנשבו בלבנון.

ב-21 ביולי 1996 הושבו ארצה גופותיהם של החיילים יוסף פינק ורחמים אלשייך ז"ל בתמורה ל- 40 מחבלי חיזבאללה חיים ו-123 גופות מחבלים. זאת לאחר שבשנת 1991 שוחררו 91 מחבלים תמורת "שחרור" הידיעה על כך שהחטופים אינם בין החיים.

ב-25 ביוני 1998 הושבו לקבר ישראל שרידי לוחמי השייטת, בהם שרידי גופתו של איתמר איליה ז"ל, שנהרגו במבצע "שירת הצפצפה" בלבנון בספטמבר 1997, בתמורה לגופות עשרות מחבלים ובהם גופת בנו של מזכ"ל החיזבאללה שנהרג בקרב עם לוחמי יחידת אגוז.

ב-29 בינואר 2004 התקיימה עסקת שבויים עם חיזבאללה, במסגרתה שוחררו 450 מחבלים, ביניהם שייח עובייד ומוסטפא דיראני המעורבים בשבייתו של הנווט הנעדר רון ארד, בתמורה לגופות שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב- עדי אביטן, בני אברהם ועומאר סואעד ז"ל, וכן אזרח אחד חי- אלחנן טננבאום.

ב-16 ביולי 2008, במסגרת עסקה עם חיזבאללה, שוחררו חמישה מחבלים ובהם המחבל סמיר קונטאר שחזר לעסוק בטרור עד לחיסולו בדצמבר 2015. בנוסף הועברו 199 גופות של מחבלים לבנוניים, תמורת גופותיהם של החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל שנחטפו ללבנון ב-12 ביולי 2006 וכן תמורת דו"ח של החיזבאללה על גורלו של הנווט רון ארד שנפל בשבי ארגון אמל בלבנון ב-16 באוקטובר 1986.

ב-18 באוקטובר 2011 בוצעה "עסקת שליט" עם החמאס, במסגרתה שוחרר החייל גלעד שליט בתמורה ל- 1,027 מחבלים. זאת לאחר עסקה מקדימה שבמסגרתה ב-2 באוקטובר 2009 שוחררו 20 מחבלות בתמורה לסרטון וידאו בו נראה גלעד שליט בשביו.

בנוסף לשחרורם של מחבלים במסגרת עסקאות חילופין שנחתמו בין ממשלת ישראל לארגוני הטרור, יש לציין את שחרורם במשך השנים של כ-9,200 מחבלים, במסגרת מחוות של רצון טוב ישראלי בעקבות ולאחר חתימת הסכמי אוסלו בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינית.

הנתונים מצביעים על "עסקת ג'יבריל הראשונה" בשנת 1983 כזו שחוללה מיפנה בהתייחסות הצדדים לסוגיית מחיר שחרורם של שבויים וחטופים ישראלים מחד, ביחס להיקף העצורים שמשוחררים תמורתם מקרב המחבלים מאידך. עסקה זו פרצה את המוסכמות והציבה רף גבוה לשחרור מאות ואלפי מחבלים במקום בודדים עד עשרות, כפי שהיה מקובל קודם לכן ברוב המקרים.
לא מן הנמנע כי הגידול האקספוננציאלי בשחרור מספר גבוה של מחבלים בין עסקה לעסקה, נבע בין היתר מלחצים ציבוריים ומתוקשרים היטב שהופעלו על מקבלי ההחלטות.

להלן דיאגרמה הממחישה את מספר המחבלים ששוחררו חיים או מתים, בעבור חיילים ואזרחים ישראלים שנישבו או נחטפו, והושבו ארצה חיים או מתים, במסגרת עסקאות החילופין:

ב-3 בנובמבר 2014 אישרה מליאת הכנסת את הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 14), התשע"ה-2014 של ח"כ איילת שקד, שהציעה להחמיר את ההסדר שהיה קיים באשר לקציבת עונשם של אסירי עולם, שבית המשפט שבפניו התנהל ההליך הפלילי קבע כי ביצעו רצח בנסיבות חריגות בחומרתן. לגבי אסיר כאמור, הוצע שועדת שחרורים מיוחדת לא תדון בעניינו לפני שחלפו 15 שנים לפחות מהיום שבו החל לשאת את מאסרו, ולא תמליץ על קציבת עונשו לתקופה שתפחת מ-40 שנים. בנוסף, הוצע לקבוע כי לגבי אותם אסירים, לא תחול סמכות הממשלה לשחררם על רקע ניהול יחסי החוץ של המדינה וביטחונה לפי חוק הממשלה. ההצעה לא גרעה מסמכות החנינה של נשיא המדינה.

ב-8 ביוני 2014 לאחר אישור החוק בקריאה ראשונה, אמר השר נפתלי בנט, שר הכלכלה ויו"ר הבית היהודי בזמנו, כי מדובר ב"צעד קטן בחקיקה, צעד גדול במאבק בטרור. ישראל תהפוך היום למוסרית קצת יותר. צודקת קצת יותר". בפייסבוק כתב בנט: "היום שמנו סוף לדיל ה'רצחת-שוחררת', דיל שקיים רק בישראל". עוד הוסיף וכתב: "מול ממשלת אחדות הטרור של הפלסטינים, אנחנו מביאים תשובה ציונית: אנחנו נהיה ממשלת המלחמה בטרור".

חברתו למפלגה ואחת מיוזמות הצעת החוק האמור, ח"כ איילת שקד, הוסיפה כי "החוק מנסה למנוע הן את הסחטנות של ארגוני טרור ב'דילים מדיניים' והן את שחרורם של רוצחים פליליים, שזוכים לא פעם, חרף חומרת מעשיהם, להקלה בתנאי המאסר".
עם אישורו של החוק בנובמבר 2014 צוטטה ח"כ איילת שקד באומרה: "החוק הזה יכול למנוע שרוצחים מתועבים כמו של משפחת פוגל, לא ישוחררו בעתיד. אני מאוד מקווה שלא יהיה צורך בחוק הזה אבל ההיסטוריה מלמדת שכן יהיה".
האם קרובים אנו ליום אליו כיוונה ח"כ שקד, בו שוב עולה הצורך בחוק הזה?

מהכלל אל הפרט, מאז ועד היום

מאז תום מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 מנהלת מדינת ישראל משא ומתן לסירוגין ובדרכים שונות עם הנהגת ארגון החמאס, על קידום עסקת חילופין שבמסגרתה יוחזרו לידיה גופות חללי צה"ל מהמבצע, הדר גולדין ואורון שאול ז"ל, כמו גם שני האזרחים הישראלים שנכנסו לרצועת עזה בנסיבות שונות, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שמוחזקים בשבי ארגון החמאס.

בימים אלו צפה ועולה לדיון ציבורי סוגיית המשא ומתן לשחרור מחבלים במסגרת עסקת חילופין לכותרות. שוב דנים מיטב המומחים במשתנים המרכיבים את "נוסחה הדמים "האכזרית שתפתור את משוואת השבויים.
גם ב"משוואת דמים" זו, כמו בקודמותיה שנסקרו, אין מספרים סתמיים חסרי משמעות. מדובר בשמותיהם המרובעים של מאות מחבלים ערבים מצדה האחד של המשוואה, שמכפלתם בליטרת הדם היהודי ששפכו, תביא בסופו של דבר לתוצאת שחרורם של גופות שני לוחמי צה"ל ושני האזרחים השבויים.

במשוואה זו המספרים יהיו מוחלטים בסופו של דבר, יהיה מספר המחבלים המשוחררים אשר יהיה בתמורה לישראלים שיושבו ארצה, אך משתנה אחד יוותר סטטיסטי. רק המדע המדויק בעולם- "מדע הבדיעבד", ידע את פתרונו- כמה ישראלים יהרגו, כמה יפצעו בדרגות חומרה שונות וכמה משפחות יסבלו ויהרסו, כתוצאה משחרור אותם המחבלים.

ניסיונות ל"בודד משתנים" או לקבוע מי מהמחבלים שישוחררו יחזור באופן פעיל, זה או אחר, למעגל הטרור והדמים- הוכחו כלא מוצלחות ועם סטיית תקן מדממת, כפי שנוכחנו עת שוחררו מחבלי "עסקת שליט" שהביאו לרציחתם של לפחות עשרה ישראלים ולמעורבות רבה בתכנון פיגועים ופעילות חבלנית כנגד מדינת ישראל, בין אם מתוך שטחי הרשות הפלסטינית ובין אם מהארצות אליהן גורשו במסגרת ההסכם, כדוגמת טורקיה.

מיותר לציין מה הייתה מידת מחויבותם של המחבלים המשוחררים בעסקאות השונות להצהרות, עליהן חתמו זמן קצר בטרם שוחררו לחופשי, לפיהן לא יעסקו עוד בטרור.

המלצות ישנות- חדשות

בכדי למנוע ממדינת ישראל לשחק שוב לידי אויביה במזרח התיכון, עליה לאמץ את השפה ואת המנהגים המובנים והמקובלים ב"שכונת המזרח התיכון". מוטב כי מדינת ישראל תיזום ותבהיר היטב לאויבינו מה בכוונתה לעשות, כיצד תנהג בכל סוג של עימות ו"משחק דמים" בכדי לקבוע את המשוואה, משתניה ותוצאותיה, בעצמה. מהלך כזה – שיוכיח כי אנו יוזמים ומובילים ולא נגררים – יתקבל על ידי אויבינו בסופו של דבר בהבנה, גם אם תחילה בהפתעה.

בחינת אירועי חטיפה, "משחק" שהיה נפוץ בלבנון במהלך שנות ה-80', מעלה כי בעוד מחירו של חייל ישראלי, חי או מת, מאמיר עם השנים ועומד על מאות מחבלים משוחררים עם דם על ידיהם, ידעו הרוסים לעשות סוף מוחץ לאותו משחק ממש עם תחילתו, ולהביא לשחרור ארבעה מאנשיהם שנחטפו בעיר ביירות באותן השנים, על ידי ארגון החיזבאללה. הרוסים דאגו לשלוח מסרים ברורים ומוחשיים עד מאוד לארגון הטרור, שאינם משתמעים לשני פנים, באשר לעתידם של החוטפים, שולחיהם ומשפחותיהם, אם לא ישוחררו החטופים ללא תנאים מוקדמים.

"משחק הדמים" שאנו משחקים עם אויבינו נעשה בחסות צדדים שלישיים שאינן מבינים, או שפשוט אינן רוצים להבין, את הפרדוקס הנעוץ בחוקי משחק זה. פרדוקס זה, שכולם מהווים חלק ממנו, ניתן לביאור באמצעות בחינתם של שלושת היבטים:

אויבינו קובעים כי חייו של חייל ישראלי חטוף, חי או מת, שווי ערך לחייהם של מאות מחבלים ורוצחים. משוואה זו ניתן לקרוא גם הפוך, קרי- מאות מחבלים שווים חייל ישראלי אחד.

על פי משוואה זו יש לשאול מה לאויבינו, למצדדיהם ולאו"ם להלין על מספר הנפגעים הפלסטינים במבצעי צה"ל ברצועת עזה כדוגמת "עופרת יצוקה" ו"צוק איתן"? מה להם להלין על נפגעיהם במשך כל שנות העימות בשטחי יהודה ושומרון, בין אם ב"אינתיפאדות" או במבצעים כ"חומת מגן"? מדוע זה ילינו על תקיפות חיל האוויר על מתקני ובסיסי מחבלים ברצועת עזה נוכח מתקפות חוזרות ונשנות של ארגוני הטרור נגד יישובי עוטף עזה, בעיקר באמצעות רקטות, בלונים ושאר מיני מרעין בישין?

מדוע זה מחפשים "אצילים ישראלים יפי נפש וחובבי צדק", כמו גם בעלי אינטרסים מפוקפקים לכאורה מקרב חברי הכנסת הערבים, מידתיות במחיר הדמים בינינו לבין אויבינו בעת לחימה, אך לא בעסקאות חילופי שבויים וחטופים? לעניין זה יפה תשובתו של פרופ' שלום רוזנברג על שאלת עיתונאי בדבר מידתיות "עסקת שליט": "חמאס עצמו קבע את המידתיות. אם חמאס דורש 1,000 מחבלים הכלואים בבית סוהר ישראלי תמורת חייל ישראלי אחד – גלעד שליט – הרי שהוא עצמו קבע כי חייו של ישראלי אחד שווים לאלף עזתים. אם כן, שורת המידתיות קובעת, שבשביל להגן על חייל ישראלי אחד, עלינו לתקוף מחבלים על אף הסיכון בהרג מאות אזרחים".

אויבינו טוענים כי נטילת חיי אדם של ערבים על ידי ישראל, במסגרת לחימתה על זכותה הטבעית להתקיים ולהגן על אזרחיה, היא טרגדיה אנושית ואולי אף פשע מלחמה, שעליו נדרשת ישראל לתת את הדין לא אחת, בעוד שנטילת חייהם או סיכון חייהם של ערבים ומוסלמים ככלל, על ידי ערבים או מוסלמים אחרים, הם לעתים בגדר מותר ואולי אף רצוי. נטילת חיים זו של ערבים ומוסלמים, תוך סיכון מכוון של חיי ילדים, נשים וזקנים תמימים, נתפסת בעולם כולו ובקרב הערבים והמוסלמים כסבירה וכמותרת, כפי שנוכחנו לראות במלחמות האזרחים בלבנון, בסוריה, בתימן, בעיראק, בסודן, באפגניסטן ואף במלחמות הפנימיות בין פלסטינים תומכי חמאס לבין תומכי פת"ח ביהודה, שומרון ועזה, שבהן האמיר מספר ההרוגים, מדי יום ביומו, לכדי עשרות ומאות בני אדם, שחלק לא מבוטל מהם חף מפשע או מעורבות בלחימה.

אויבינו אינם בוחלים בתפילות, בקשות, דרישות ותחינות לשחרורם של מחבלים שיצאו או שנשלחו לבצע פעולות טרור וחבלה בישראל. והרי אותם אלו שנשלחו לבצע פיגועי תופת בישראל אמורים היו להיות "דיירים מוגנים" בגן עדן, מוקפים כל אחד ב-72 בתולות ולא בהכרח באסירים מסוקסים בבתי כלא ישראליים. מה להם אפוא לאויבינו כי יבקשו את שחרורם ויקוננו על תנאי כליאתם כשהחלופה המיועדת הייתה כה דטרמיניסטית?

ההיסטוריה של עמנו בארץ ישראל הוכיחה כי שכנינו דווקא היטיבו להבין גישה תקיפה ולא ותרנית, כאמור לעיל.
אודות הגישה הבלתי מתפשרת ניתן ללמוד גם ממקורותינו: בספר שמות ובהגדת הפסח, מתוארת נכונותו של פרעה לשחרר את בני ישראל מעבדותם, לאחר שהוכה בעשר מכות מצרים אשר ניחתו עליו בזו אחר זו בעוצמה משתנה, גוברת וקטלנית. בספר שמואל מתואר שילוח ארון הברית על ידי הפלישתים, לאחר שזה נגנב על ידם. בעקבות אסונות קשים שספגו בכל עיר ועיר בה הוחזק הארון, החליטו מנהיגיהם לשלחו לגבול ישראל בתוספת פיצויים.

סוגיה נוספת שיש להתייחס אליה הינה מידת החשיפה, הפרסום והעיסוק התקשורתי בעסקאות חילופי שבויים וחטופים. יש לשקול היטב כל פרסום ולהיעזר בתקשורת לסוגיה דווקא בכדי להבהיר מסרים ברורים ותקיפים כלפי חוץ, שבכוחם להצביע על יוזמות ישראליות ולא פעולה נגררת או תוצאתית.

כך ולשם המחשה, יש להפעיל תחילה מנופים כלכליים ולחלט כספי טרור לשם תמיכה במשפחות השבויים והחטופים, לשם ניהול מסע בינלאומי מתוקשר שיפעיל לחץ על שחרורם, במימון ארגוני הטרור עצמם. על כך יש להוסיף צעדים פיזיים השוללים זכויות אלו ואחרות מהמחבלים הכלואים בארץ מאותו ארגון טרור בפרט.

לבסוף, יש לפעול בנחרצות ובעקביות לפגיעה מוחשית ברכושם ובגופם של המחבלים החוטפים, סייעניהם ומנהיגיהם, עד שיחליטו הם להשיב את השבויים והחטופים לשטח ישראל. הפעלת לחץ עקבי וגובר על הנהגת ארגוני המחבלים הוא שיהפוך את סוגיית השבויים והחטופים מנכס לנטל בעבורם, בעבור תומכיהם ובעבור עמם.

לסיכום

בעת הזו, נוכח הסיכון שבהתגברות מעשי הטרור, ולאור המגעים לקראת עסקת שחרור מחבלים תמורת שבויינו המוחזקים בידי ארגון החמאס בעזה, על מדינת ישראל לשקול גביית מחירים בלתי נסבלים מהאויב במידה ותידרש לכך, בדרגות הסלמה ברורות, שיקשו על האויב להתמיד במעשי האיבה, שבעבורם הורגל לזכות מעת לעת בחבטות עם "כפפות משי" וב"פרסים" במקום בעונשים.

על ממשלת ישראל בהרכבה החדש, אך עם האנשים הוותיקים שהיו מעורבים במהלכי חקיקה ואף בעסקאות קודמות, כראש הממשלה בנימין נתניהו ואף בני גנץ שהיה הרמטכ"ל בעת שחרורו של גלעד שליט, לפעול בשום שכל תוך יישום העקרונות שהביאו לחקיקת חוק שחרור על-תנאי ממאסר בשנת 2014 והפנמת הלקחים שנרשמו בדם יהודים וישראלים, כתוצאה משחרור מחבלים בעסקאות קודמות.

נדרשת התנהלות אמיצה, מושכלת וקשוחה שתחזיר ותחזק את ההרתעה הישראלית מול אויביה מקרוב ומרחוק כאחד.
רק כך יבינו אויבנו ודורשי רעתנו כי ישראל נחושה לעשות כל שביכולתה למען אזרחיה וחייליה, בסדר זה. נדרשת התנהלות התואמת את עקרונות המלחמה העיקשת והבלתי מתפשרת בטרור, כדברי ראש ממשלתנו וכמה משריו, שכה הטיבו בעבר להתבטא בדבר.