יאיר יעקבי
יאיר יעקביצילום: שלומי יוסף

"הקורונה נותנת לך הזדמנות נדירה להקדיש קצת זמן איכות לילדים, תבנה איתם ארמון ממגנטים או משהו", הכריזה היעקבינית בוקר אחד.

"לא פותרים בעיה על ידי יצירת בעיה נוספת", עניתי נחרצות, ויצאתי למרפסת עם פיג'מה כדי להספיק קדושה. לא הספקתי. בכל אופן, כמו המים של רבי עקיבא, גם הטפטופים של אשתי בנוגע להשקעה בילדים עשו חור בלב האבן היעקביני, ומהר מאוד מצאתי את עצמי עם ילד הסנדוויץ' בשעה פרטנית בחדר המשחקים.

"אז מה נראה בטלפון?" נשאלה שאלה שהייתם חושבים שהגיעה מהילד, אבל לא.

"'מטוסי־על'!" הכריז הסנדוויץ', ונכנסנו מיד לנטפליקס של מתן צור כדי לחזות בפלא שהוא עולם התעופה המצויר.

ובכן, מה אגיד לכם, אחרי פרק אחד של הסדרה הזו הבנתי את כל הבעיות של הדור.

לפני הכול צריך לומר שהמודל הכלכלי של חברת התעופה המדוברת הוא לחלוטין לא ברור. למי שלא בקיא, אסביר שמדובר במטוס בשם ג'ט שעושה משלוחים לכל העולם בנגלות של יחידה אחת פר טיסה. עכשיו, לא שאני מחפש לנופף בתואר השני שלי במינהל עסקים, אבל אפשר לומר בוודאות שעוד כמה חבילות לכל טיסה היו מעלות את הרווחים מבלי לייקר את העלות השולית. אבל החישוב הנ"ל כנראה נשגב מבינתה של מנהלת החברה, מאחר שממה שאני ראיתי, מדובר בילדת בת־מצווה על הוברבורד שככל הנראה הסניפה טיפקס לארוחת בוקר.

בכל אופן, ג'ט הלז לא רק שמבזבז ליטרים רבים של דלק על חבילה אחת, הוא גם לא ממהר לשום מקום. כשהוא מגיע למסור חבילה, הוא נשאר. ולא כדי לאסוף את הכסף על המשלוח חלילה, הרי עולם חסד ייבנה. הוא נשאר כי הוא יודע שמשהו ישתבש, והוא רוצה להיות שם כדי לבזבז עוד מהמשאבים של חברת התעופה היחידה שלא נפגעה מהמשבר בענף התעופה. ובאמת העניינים מתחילים להשתבש, אבל לא באופן מסכן חיים אלא באופן המטופש ביותר שניתן לדמיין. פה ילד צרפתי איבד רחפן, שם ילדה ברזילאית רוצה להשתפר בסלסה. זה מספיק, רבותיי, כדי לגרום לג'ט להזעיק תגבורת ולהביא מהקצה השני של העולם עוד מטוסים מסוגו - רובוטריקים עם מצפן מוסרי מעוות, שבמקום להתגייס לסייע ברעידות אדמה בהאיטי מעדיפים לחפש את ג'וק המחמד של רוזיטה הפורטוריקנית.

נוסף לכול, לפני כל טיסה כזו ג'ט לומד מילה אחת בשפה של הארץ שאליה הוא טס, במין התנשאות אנגלוסקסית שמתיימרת לתמצת תרבות שלמה למילה אחת שאפשר לנפנף בה במגושמות ולהרגיש כמטוס־העולם־הגדול. בפרק שראיתי עם הסנדוויץ', ג'ט טס לגרמניה, ולפני שהוא טס, האמינו או לא, הוא לומד את המילה "שנל".

לא יכולתי לבחור מילה מוצלחת יותר בעצמי.

אבל שלא כמוני, ג'ט לא סוחב איתו מטען היסטורי (בקושי מטען אמיתי), אז הוא פשוט נוחת בברלין ומתחיל לצעוק "שנל!" לכל עבר בניסיון להיטמע במקום. קיצור, בלגן.

אך מלבד היגיון כלכלי ושכל ישר, חסר בסדרה הזו עוד דבר מרכזי. דמות של רשע.

אין רוע בסדרות המצוירות של ימינו, הורים יקרים. הבאנו שלום בזמננו ורשעים עוד אינם.

וזו בעצם, אם נעמיק לרגע הרבה מעבר לראוי בנושא, הסיבה שהעלילות המופרכות הללו קיימות. הרי אילו ג'ט היה מתבקש להילחם במיג רוסי מרושע ששם לו למטרה להשמיד את כל צי מטוסי־העל בעודם על הקרקע סטייל מלחמת ששת הימים, לא היה לו פנאי להתעסק בעד כמה ג'רמי האוסטרלי מרוצה מכישורי הכדורסל שלו ומה אפשר לעשות בנדון. אבל אנחנו חיים בעולם פוסטמודרניסטי, אין טוב ורע, יש נראטיבים ונקודות מבט. לכן יש מטוסי־על, וגורי־על, ומכוניות־על, וכולם גיבורי־על, אבל על מי?
זה לעומת זה עשה האלוקים, אבל האנימטור, מה לעשות, צייר רק צד אחד של המשוואה. ולא שאני צריך שהילדים שלי חלילה יראו תכנים אלימים, אבל אני גם לא רוצה שיצאו אל העולם כדובוני אכפת־לי פעורי עיניים שממתינים, חסרי מודעות, לחבטה הראשונה שבוא־תבוא. מצד שני, גם לבלות איתם זמן נטול מסכים זו לא אופציה, אז מה עשינו.

ובכן, כדי לא לצאת קירח מכל הכיוונים הושבתי את הבנים שלי והראיתי להם פרקים של צבי הנינג'ה. איך הולך הפיוט? "שרדר הרשע מנסה לפגוע - צבי הנינג'ה נלחמים ברוע". הכול ברור ודיכוטומי, זה או אנחנו או הם ויאללה מלחמה. בהתחלה הילדים שלי התלוננו על הקוביות הגדולות על המרקע, אבל אחרי כמה חבטות על המסך הבנתי שמדובר בפיקסלים שעיני ה־4K של ילדיי לא מורגלות בהם. חלפו פרק-שניים ואני קיוויתי שכעת הילדים שלי רואים את העולם בעיניים מפוכחות יותר.

"אנחנו בעד שרדר", הכריזו הבנדיטים.

"אבל שרדר הוא הרשע", ניסיתי להסביר, "אתם ראיתם מה הולך בטכנודרום?"

"שרדר הוא היחיד שהולך עם מסכה", הסביר היעקבין הבכור.

"הוא מה?"

"עם מסכה. הצבים האלה מסתובבים בביוב כל היום בלי מסכות. ועוד עם עכברוש, זה מלא מחלות. שרדר שומר על הנחיות משרד הבריאות ותמיד יש לו מסכה".

"אבל..."

"שר־דר! שר־דר!" התחיל הסנדוויץ' להריע.

"שים לנו את הפרק ששרדר מנצח את הצבים הרשעים ומשטח את העקומה!" אמר הבכור בעיניים מלאות ציפייה. "ותעשה את זה שנל!" קרא הסנדוויץ' בידענות.

בו במקום כיביתי את המחשב ושלחתי אותם להביא את המגנטים לסלון.

כבר עדיף לבנות ארמון וזהו.