מתעלמים מההשלכות

מותו של סמ"ר עמית בן יגאל הי"ד מאבן שפגעה בראשו במהלך פעילות מבצעית בכפר יעבד, הייתה כתובת שחרותה מזמן על הקיר

אסף משניות , כ' באייר תש"פ

מתעלמים מההשלכות-ערוץ 7
עמית בן יגאל
צילום: ללא קרדיט

הידיעות שהגיעו למהדורות החדשות ביום שלישי בבוקר החזירו אותנו בחדות למציאות הקשה באזור. סמ"ר עמית בן יגאל הי"ד, בן יחיד לאביו, נהרג בלילה שבין שני לשלישי במהלך פעילות שגרתית למעצר חשודים בכפר יעבד הסמוך לג'נין.

צוות של שלושה מחבלים השליך מאחד הגגות בכפר בלוקים לעבר הכוח. הבלוק הראשון נחת בין החיילים, וכשבן יגאל הרים את ראשו כדי לחפש את משליכי האבנים, בלוק שני פגע בפניו. הוא הובהל לבית החולים, שם נקבע מותו.

נפילתו של בן יגאל מצטרפת לאירוע כמעט זהה בפרטיו, שבו נפל לוחם דובדבן, סמ"ר רונן לוברסקי הי"ד, לפני כשנתיים, כשלוח שיש פגע בראשו. אירועי זריקת אבנים ובקבוקי תבערה הם עניין שבשגרה ביהודה ושומרון, אשר חיילים ואזרחים רבים נפגעים ממנו ואף משלמים עליו בחייהם. מהעבר השני, צה"ל נוקט מדיניות כירורגית של טיפול ממוקד ככל הניתן במחבלים עצמם, שנמצאים בתוך הכפרים והשטחים האזרחיים ברשות. מדיניות זו חושפת לא פעם את חיילי צה"ל להתקפות של מחבלים.

"לצערנו, אירוע כמו זה שקרה ביום שני בלילה הוא אירוע שחוזר על עצמו שוב ושוב. רק בנס אין יותר הרוגים מהשלכות האבנים", אומר תא"ל צביקה פוגל, לשעבר ראש מטה פיקוד דרום. "חשוב להבין, זאת לא המדיניות של צה"ל. זאת המדיניות של מקבלי ההחלטות, של הדרג המדיני. כבר שנים רבות אנחנו מעדיפים להתעלם מהאויב ולנסות לטפל בו רק בנקודות מסוימות.

"זאת התפיסה של ישראל בשורה של נושאים", ממשיך פוגל, "ונושאי הביטחון הוא אחד מהם. אני רוצה לחדד - לא מדובר על התעלמות נקודתית מכפר עוין כזה או ממסית מסוים; זאת התעלמות מערכתית מהעובדה הפשוטה שהאויב שנמצא כאן, הפלשתינים, פשוט לא מכירים בזכותנו להתקיים. אלה העובדות שאנחנו לא מוכנים לקבל. אנחנו מעדיפים לחלק אותם לארגונים שונים ולעשות דיוקי־דיוקים בתפיסות השונות של כל ארגון, אבל הכותרת של כולם ללא יוצא מן הכלל היא חזון משותף - להקים מדינה ערבית על חורבותיה של מדינת ישראל. כשזאת האווירה במדיניות הישראלית, נוסף על פעולות כמו קניית שקט בכסף, בנסיגות, בהימנעות מהפעלת הריבונות שלך בכל המקומות - אז החייל שיוצא לשטח לא מבין מה היא הפקודה בשטח. נותנים לו נשק, והוא לא יודע מה לעשות איתו".

פוגל מחלק בין היכולות של הצבא לבין הפקודות. "אני לא מדבר מבחינה מקצועית. זה נושא אחר ויש לנו חיילים נהדרים. אני גם לא מדבר על כלי הנשק שיש להם, כי הפיתוחים שצה"ל משתמש בהם הם הכי טובים שיש. אני מדבר על כך שכבר שנים אנחנו לא יוזמים כלום, אלא בעיקר מגיבים ומגינים. במקום שהאויב יגן על עצמו ויחיה בחרדה, אנחנו נותנים לו לנהל אותנו ולאיים על חיינו. התוצאה היא שחיילים הופכים לחשופים ונפגעים".

אבנים הורגות

"אין דבר מצער יותר מהצורך לדון בביטחונם של החיילים בשטח אחרי נפילת לוחם מוערך. לפני שבכלל מתחילים את הדיון, צריך קודם כול לשלוח תנחומים ולהשתתף בכאבה של המשפחה על עמית הי"ד, שנפל תוך כדי מילוי תפקידו", אומר ח"כ האלוף (במיל') עוזי דיין. "החלק הכואב יותר הוא העובדה שמכל מה שאנחנו רואים בשטח בשבועות ובחודשים האחרונים, קשה לומר שהכתובת לא הייתה על הקיר. אבנים הורגות. בקת"בים שורפים. זאת נקודת המוצא שאנחנו חייבים להבין. בזמן האחרון יש עוד ועוד אירועים כאלה נגד חיילים ונגד אזרחים, אנשים נפגעים, ולצערנו, כמו שקרה השבוע, גם מתים".

יש הבדל בין אירוע השלכת אבנים על ציר לבין מה שקרה בכפר יעבד. שם היה מדובר בפעילות מתוכננת של צה"ל.

"אתה צודק. סוג הפעילות שהתרחש ביעבד מתרחש כל יום ברחבי יהודה ושומרון. לכן חשוב עוד יותר לבצע תחקיר מיידי כדי להבין מה בדיוק קרה, ואילו לקחים חייבים להפיק לקראת המבצע הבא, שכנראה כבר התרחש בזמן שאנחנו מדברים. העניין הופך לעוד יותר קריטי כשרואים שיש עלייה במספר החיילים שנפגעים במבצעים האלה של מעצרי חשודים.

"זה בהחלט מעלה שאלה על המדיניות שלנו בצורה כללית. אנחנו לא צריכים לחכות שחייל ימות חס וחלילה בשביל להגיב בעוצמה. מכיוון שלכל אבן שנזרקת יש פוטנציאל להרוג, צריך להגיב בעוצמה לכל זריקת אבנים ובקת"בים באשר הם, בלי קשר לשאלה אם נפצעו חיילים, כמה נפצעו ומה חומרת הפציעה".

לדעתך צריך לבצע שינויים בהוראות הפתיחה באש?

"צריך להסביר משהו לגבי הוראות פתיחה באש, כי יש שני מובנים למושג הזה. הראשון הוא ההוראות הכתובות של מה מותר ומה אסור, ובעיקר מתי מותר להשתמש בנשק. אבל יש עוד הוראות פתיחה באש, שהן נקודתיות למבצע ספציפי. במבצע אתה לא פותח באש רק בסכנת חיים, אלא גם כדי להגיע למקום מסוים. כשאנחנו יצאנו למבצעים בבירות או בלוב, לא נהגנו לפי הקודקס של הוראות פתיחה באש, אלא התנהלנו לפי הוראות מיוחדות למבצע הספציפי עצמו. אלה נהלים והוראות לאירוע נקודתי, שבהן מוסבר איך הכוח פרוס, איך הוא משתלט על מקום מסוים, לאן הוא יורה ומתי. בשני המישורים האלה צריך לעשות שינוי משמעותי ולהקל על השימוש בנשק, וזה כדי שהחיילים שלנו יוכלו להגן על עצמם".

עם זאת, אומר דיין, הוא סבור שלא מספיק לשנות את הוראות הפתיחה באש. מבחינתו, על מנת לייצר הרתעה בשטח ולסכל פעולות טרור, ישראל חייבת להחמיר את תגובות המערכת הביטחונית לאירועי טרור. "יש שורה של מהלכים שחייבים לבצע בתגובה לאירועים כאלה, אחרת לא נצליח לעצור אותם. לא יכול להיות שאחרי אירוע כזה לא יטילו סגר מוחלט על הכפר שממנו יצאו המחבלים, ואם צריך - להרחיב את הסגר לאזור כולו. כמו כן, חייבים לרדוף אחרי בני המשפחות של המחבלים ולעצור כל אחד עם חשד קטן לפעילות טרור. כמו כן חייבים לסגור את החשבון עם המחבלים, על כל המשמעויות של זה. כל זה בנוסף לשורת מהלכים כמו הכנת בתי המחבלים להריסה בטווח מיידי, הוצאת צו שמונע בנייה חוזרת בשטח, גירוש משפחות מחבלים, שורת מהלכים במישורים האלה".

תמונת ניצחון לאויב

במהלך יום שלישי החלו לצוץ ברשתות החברתיות הערביות תמונות שהציגו שלולית דם שנותרה בזירה. התמונות הללו הפכו לתמונת ניצחון בקרב הפלשתינים. בדרך כלל באירועים כאלה, אנשי הרבנות הצבאית הם אלה שדואגים למנוע מראות כאלה, אלה שהפעם ניקוי הזירה התעכב משמעותית. גורם צבאי בכיר המעורה בפרטים סיפר ל'בשבע' כי "רב אוגדת איו"ש, שנמצא במקום בתיאום מלא עם המג"ד, הכיר את האירוע וטיפל בו מהרגע הראשון. היה שלב שבו הכוחות היו עסוקים עדיין באיתור המחבל ומסייעיו בכפר. המצב הזה מנע את האפשרות לנקות את הזירה מבלי לסכן את חיי חיילינו. כאשר הערכת המצב המבצעית אפשרה זאת, כל הפעולות הנצרכות נעשו".

אומנם, יש המייחסים גם לאירוע הזה משמעות אסטרטגית בתפיסה הצה"לית. "המשמעות של הדברים האלה מטרידה במיוחד", אומר הרב אביעד גדות, מנכ"ל ארגון 'תורת לחימה'. "הסאבטקסט הוא שצה"ל, הצבא החזק באזור, אינו מסוגל לאבטח את כוחותיו בזמן שהם מנקים את הזירה אחרי שחייל נפל. אך כמובן, יש לנו היכולת הזאת. כל קצין מתחיל יודע שלצה"ל יש יכולת למנוע אירועים כאלה באופן כללי. הבעיה היא בעיקר מנטלית ותודעתית. כשצה"ל פועל בלבנון או בסוריה או בכל מקום אחר, הוא לא חושש להשתמש בנשק. ביהודה ושומרון כן".