השגריר הכול יכול

המינוי של השר גלעד ארדן לשגריר היה עסקה טובה עבור שני הצדדים אז למה להתעקש להרוס את המינוי הזה, ולחבר בצורה בעייתית תפקידים?

ניצן קידר - ערוץ 7 , כ' באייר תש"פ | עודכן: 23:19

השגריר הכול יכול-ערוץ 7
אילו היה לוקח רק אחד מהתפקידים, גם המבקרים הקשים היו מברכים. ארדן עם נתניהו בהוד
צילום: יונתן זינדל פלאש 90

בין הבעיות הפוליטיות שפתר ראש הממשלה בנימין נתניהו השבוע הייתה שליחת שר אחד לארה"ב. מי שהסכים לכך היה השר גלעד ארדן, שכנראה הפנים שבזמן הקרוב לא יתקיים קרב על ראשות הליכוד, והוא יוכל להיבנות עד להתמודדות הבאה בשניים מהתפקידים הדיפלומטיים המשמעותיים ביותר שיש בשירות החוץ הישראלי.

אלא שנתניהו, כמו שהוא יודע, ייצר כאן יצור כלאיים. הוא שלח את ארדן להיות השגריר באו"ם והשגריר בוושינגטון. מדובר בשני תפקידים שונים במהותם, והגם שאפשר לקשר ביניהם, כל אחד מהם דורש אדם במשרה מלאה, עם מלוא הקשב ותשומת הלב לאזור שלו. האו"ם, יש להזכיר, פועל מניו יורק. שגריר ישראל בארה"ב פועל מוושינגטון, ועיקר עיסוקו הוא במרכז השלטון האמריקני. מאז שנותיה הראשונות של המדינה לא היה אדם שכיהן בשני התפקידים, בעיקר בשל ההבנה שאם אדם אחד ינהל שתי זירות משמעותיות במיוחד, אחת מהן תוזנח.

שלא יהיה ספק. לו היה השר ארדן ממונה לתפקיד השגריר באו"ם בלבד, גם המבקרים הקשים ביותר היו נאלצים לברך. לארדן יש יכולות הסברה מעולות, הוא יודע לנווט מהלכים, ויש להניח שמדינת ישראל תיהנה מאוד מהעובדה ששר מנוסה עם ניסיון של יותר מעשר שנים וידע של חבר קבינט במשך מספר שנים דומה, ינהל את המאבקים שלה בזירה הזו. אבל שילוב התפקידים, שלא מספיק ברור אם נבע מבקשה של ארדן לשדרוג או מרעיון של נתניהו שמטרתו לנהל את הקשרים עם וושינגטון מלשכתו בירושלים, עלול לגרור הפסד כפול בשתי זירות, שבמקום להיות חזקות כל אחת לבד, יהיו חלשות.

השר ארדן לא מקבל את הטענה הזו. "אבא אבן כיהן תשע שנים גם כשגריר באו"ם וגם בארה"ב, והיה לו שם טוב בשני התפקידים. לרוב מוטב שיהיו שני שגרירים, אבל אני מביא איתי ניסיון ומאמין שאצליח לעמוד במשימה". ביקשנו מלשכת ראש הממשלה הסבר לאופן שבו יעבוד המינוי הכפול, וקיבלנו תשובה כי הצוותים המקצועיים בשתי הנציגויות יתוגברו משמעותית כדי לאפשר לארדן לתמרן בין שני התפקידים.

חשוב לציין שבמסגרת ההסכם הקואליציוני, כל אחד מראשי הממשלה רשאי למנות שגריר בוושינגטון, ואם אכן תתקיים הרוטציה, עיסוקיו של ארדן בוושינגטון יסתיימו בעוד שנה וחצי, והוא יוכל לשוב ולהתמקד באו"ם. הלוואי שתצליח דרכו של ארדן. הצלחתו היא הצלחת הדיפלומטיה הישראלית, שזקוקה לכוחות כמוהו. שאלת המיקוד תהדהד מכאן ועד ארה"ב, עד אשר יהיה ברור שאף אחד מהצדדים - באו"ם או בוושינגטון - לא נזנח בגלל הכפילות.

גלגל חמישי

הממשלה החדשה שיוצאת לדרך לא תהיה ממשלת ימין, וככזאת גם לא תיישם מדיניות ימנית. עם ימינה או בלעדיה, זה לא ממש משנה. כמות האתגרים העומדים בפני הממשלה, והאפשרות של השותפים לבלום זה את זה, תהפוך את הסיפור למעניין עבורנו, מי שכותבים על התחום, ולכאב ראש אחד גדול למי שיצטרך לנהל את הממשלה.

הצטרפות ימינה עשויה אולי להוסיף גוון ימני, אולי אפילו לסייע לקדם מהלכים - אבל זו לא תהיה ממשלת ימין. יהדות התורה היא לא מפלגת ימין. תשכחו מזה. ש"ס? נו באמת. העשייה למען ההתיישבות לא אומרת שמדובר במפלגה ימנית, אלא בעיקר שהיא מנסה להגדיל את מאגר הבוחרים הפוטנציאלי.

אין הרבה מה לצפות מהממשלה שהושבעה. במשמרת שלה לא יפונה חאן אל אחמר, שטחי C במקרה הטוב יוקפאו - מצד ישראל - כתשלום על החלת ריבונות, שגם היא מוטלת בספק. האם בני גנץ כשר הביטחון יקדם מהלכי התיישבות? האם אבי ניסנקורן ימשיך לקדם במשרד המשפטים עניינים שקידמו איילת שקד ואחריה אמיר אוחנה? מסופקני.

הצורה והדרך שבה התנהל המשא ומתן בין הליכוד לימינה משאירים טעם רע מאוד. ואל תגידו שאיש לא יזכור. בימינה זוכרים היטב איך נוהג בהם ראש הממשלה פעם אחר פעם. הם לא שוכחים איך המגעים איתם נדחקים תמיד לרגע האחרון. נתניהו ידע לאורך כל הדרך שהשארת ימינה בחוץ היא מטרד: אתגור של הממשלה, גרימת מבוכות, ובעיקר - הוא באמת זקוק להם ביום פקודה.

הבעיה המרכזית של שני הצדדים היא ילדותית בעיקר. לו נתניהו היה נותן לבנט את מה שהוא רצה או לפחות את הרוב, ימינה הייתה נכנסת בקלות, אך נתניהו היה מסתמן כשמי שהוכרע על ידי בנט. זה כבר קרה בעבר, וראש הממשלה לא ייתן לזה לקרות עוד פעם. ולהפך - שר שתיק החינוך 'קטן עליו', מקטין את האמון שמדובר באידיאולוגיה ולא בכיסאולוגיה.

ההיסוסים של ימינה נבעו בין היתר מהעובדה שגם איתם זו לא תהיה ממשלת ימין. הפיצוי התבקש בתיקים משמעותיים, בתחומי אחריות. האם בימינה באמת רצו אופוזיציה בשלב כלשהו? לא בטוח. הם רצו פוליסת ביטוח להיותם ימניים גם אם יהיו בפנים. בשלב הזה זה עבר למשחק מי יותר חזק, והתוצאה ידועה.

תקשורת בחזית

בשורות הבאות אני מבקש לחרוג מתחומי העיסוק הקבועים שלי לטובת עניין שהוא בעל חשיבות רבה לכל כלי התקשורת, האלקטרוניים והמודפסים, הכלליים והמגזריים. בשבועות האחרונים הקים שר הכלכלה אלי כהן בעצה אחת עם ראש הממשלה נתניהו פורום מייעץ לגיבוש המדיניות הכלכלית להתמודדות עם השלכות משבר הקורונה למשק הישראלי, בראשותו של ד"ר שלמה נס.

חברי הפורום בחנו את מצוקות המשק והשווקים בהתייחסות ספציפית לכל ענף, מגזר וסקטור, קיימו התייעצויות ופגישות עם בכירי המשק, ראשי המגזרים השונים, ראשי ארגונים, מנהלי חברות ונציגות מן המגזר השלישי. הדוח המפורט שיצרו חברי הפורום מציג המלצות והתייחסויות לליבת הנושאים הנוגעים לכלל המשק, ומשם מסתעף לענפים השונים ולמגזרים. במקור, התקשורת כלל לא הייתה אמורה להיות על השולחן, אבל פניות רבות לפורום הניבו דיון משמעותי וגיבוש המלצות גם לגבי התקשורת.

ראוי לציין שכלי התקשורת ברובם המוחלט, כולל עיתון זה שאתם קוראים, לא הפסיקו לפעול בימי הקורונה, ולעיתים אף פעלו במתכונת אינטנסיבית יותר מבשגרה. העובדים בכלי התקשורת הוגדרו כעובדי 'מפעל חיוני' ושידרו או הדפיסו חומרים חיוניים לעדכון הציבור ולהורדת מפלס החרדה.

לצד הצורך להגדיל הוצאות, לא באה הגדלת הכנסות. להפך. להערכת הפורום, הפרסום בתקשורת נחתך ב־50% לפחות, והמגמה עתידה להימשך עד להתאוששות משמעותית של המשק. חברי הפורום ציינו כי במדינות שונות בעולם הוענקו פיצויים ותמיכות לענף התקשורת בעת המשבר.

ד"ר שלמה נס, מומחה לשיקום חברות וראש הפורום, אמר לי השבוע כי אחת הסיבות שהוא וחבריו החליטו לעסוק בתקשורת היא הנזק לתקשורת הדתית והחרדית, שלדבריו היו משמעותיות ביותר בהעברת ההנחיות לציבור. "לתקשורת הזו אין כלל הכנסות. דיברנו עם נציגי חלק מהגופים והתייחסנו למצב התקשורת מתוך רצון שתהיה המלצה לסייע לגופי התקשורת, שנדרשו להמשיך לתפקד ולהיות חלק מהמלחמה במשבר, ומצד שני ספגו ירידה קשה בהכנסות, שעלולה להקשות עליהם לשרוד. חלק מההמלצות תואמות לדברים שהומלצו גם לענפים אחרים במשק, וחלק ייחודיות. אנחנו חושבים שצריכים לעזור לכלי התקשורת עד להתייצבות. יש בזה אינטרס ציבורי לאומי".

לדבריו, יש דרכים רבות לעזור לענף התקשורת. "אפשר לסייע ברמה של השתתפות בשכר העבודה במקום הוצאת עובדים לחל"ת עד לחזרת הפרסום לרמה נורמלית, אפשר לסייע בהשתתפות בהוצאות הקבועות של חומרי הגלם, ההפצה וההדפסה, וניתן גם לאפשר לגופים אלה לקבל הלוואה בערבות המדינה, כשהערבות מגיעה ליותר מ־50%".

לסיום, הוא אומר, עצם הגשת ההמלצות הללו לראש הממשלה ולשר הכלכלה, יכול רק לקדם אפשרות שגופי התקשורת יזכו לפיצוי. "האם יקבלו את ההצעה? קשה לדעת. אבל אני מאמין שכשהמלצה כזו מונחת על השולחן, יש יותר סיכויים לקדם מהלך כזה".