לפני 3 חודשים נסעתי לשבת זרימה לאסנט בצפת...סתם כי רציתי ללכת לשבת חוויתית עם חברות.
בתפילה ישבתי ליד מישהי דוברת אנגלית שמסתבר שהיא שכנה שלי.
היא חזרה איתנו במוצש ומאז אני עושה איתה לימוד שבועי בטלפון (מאז שאי אפשר להפגש).
לפני פורים למדנו מאמרים שקשורים לחג בנתיבות שלום - ופעם ראשונה גיליתי שבפורים כל שנה יש התגלות א-לוקית נסתרת או נגלית. ממש כמו שהיה אז.
השנה בשונה מכל שנה - זה קרה.
נסעתי לארה״ב לחתונה של חברה שבוע לפני פורים - נראה לי אז לפחות הסביבה שלי לא ציפתה להתפרצות כזו של הנגיף ולתגובה כזו בכל העולם.
בעודי מסתובבת בין מטוסים בלי מסכות ובלי פחד, פה בארץ כבר התחילו לקחת את העניין ברצינות..... ולאט לאט הבנתי שכשאחזור יש סיכוי שאצטרך להיכנס לבידוד שבועיים - בארה״ב כולם אמרו לי שאין לי סיבה לחזור הביתה ולהיות תקועה שבועיים בחדר, שכדאי להישאר שם, ליהנות, לבקר, לבלות ולחכות שירגע.......
אני הייתי בטוחה שרה״מ שלנו - ביבי יכנע לקול של טראמפ שאומר שהכול שטויות ושאנשים מתים כל שנה משפעת וכו....
ומסתבר שבמוצאי תענית אסתר - כמו שלמדנו בנתיבות שלום - שזה זמן של גילוי שכינה - ביבי לא נכנע - הוא הודיע על בידוד לכל מי שחוזר מחו"ל (כולל ארה״ב)
באותו לילה - הקול שמסביבי גבר - ביבי מגזים - ולא עליתי על הטיסה שהייתה לי לארץ.
שמעתי קריאת מגילה בניו ג׳רזי באותו לילה וקיבלתי את העובדה שאשאר שם - ואהיה חופשיה ומאושרת עד שהענינים ירגעו.
בבוקר הבנתי שטעיתי אבל לא הבנתי עד כמה ...
מחשבות עברו לי בראש - מה אם יסגרו לגמרי את השמים? מה עם כל הדברים שתכננתי לשבוע אחרי זה בארץ? כמה זמן אהיה מרוחקת מהבית שלי?
וברגע שהבנתי שקורה פה משהו מעבר ושאין לנו שליטה על כלום - קניתי מהר כרטיס oneway חזרה לארץ.
בשעות האחרונות שלי שם - הלכתי למקומות האהובים עלי בניו יורק סיטי - וסוג של נפרדתי מהם - לנצח - הרגשתי שאני מוותרת על החופש והחומריות של הגולה ומכניסה את עצמי לסוג של כלא לשבועיים (שמי שמכיר אותי יודע שיש לי קוצים ואני לא יכולה להישאר במקום אחד להרבה זמן, ועוד מבודדת מאנשים ומהמשפחה....) וגם לא ידעתי מתי יתאפשר לבקר שם שוב (המשפחה שם אני מאמינה שיגיעו בקרוב)
מסתבר שהשבועיים האלה היו הדבר הכי טוב שקרה לי
מסתבר שהשבועיים האלה היו רק התחלה לתקופת בידוד מכל מיני סוגים
מסתבר שזוהי תקופה מדהימה לעבודה על עצמי
מסתבר שלכל אחד יש מה לתרום מעצמו בתקופה כזו ומתגלים כשרונות חדשים
מסתבר שהגילוי שכינה שהתחילה בפורים רק המשיכה בהתמודדות מול הנגיף של הממשלה שלנו בצורה יוצאת מן הכלל
מסתבר שבארץ אנו יותר חופשיים ומוגנים מאשר בארה״ב
מסתבר שקדושת הארץ עדיפה על החומריות של חו״ל
מסתבר שבליל הסדר השנה היינו בסגר כמו בליל יציאת מצרים
מסתבר שאין לנו שליטה על כלום
מסתבר שהאגו לפעמים מנצח אבל יש לנו את היכולת לשים אותו בצד
מסתבר שמשפחה זה דבר שלא מוותרים עליו בקלות
מסתבר שריחוק דווקא מאד מקרב בין משפחה מורחבת וחברים מכל העולם בדור הזה
ועוד הרבה הרבה דברים שהתקופה הזו מפתיע אותי בכל יום מחדש.
ואני מודה על כל האנשים הטובים שבאמצע הדרך הזו איתי ומסביבי...
הכותבת: מיכל בלזברג, תיירות חינוכית, רפלקסולוגית ומלמדת יוגה