הפרשן הפוליטי של 'המבשר' מאיר ברגר מתאר הבוקר בטורו השבועי כיצד כשלה סוללת המתווכים לבלימת המשבר מול 'ימינה' ולאחר שהבינה כי מדובר במשחקי הנקם של נתניהו.
בוקר יום רביעי האחרון. המשבר מול השר נפתלי בנט טיפס לשיאים חדשים. אחד המתווכים הדומיננטיים שפעלו לקרב בין הדבקים הרים טלפון ללשכת ראש הממשלה וביקש לדבר בהולות עם הבוס הלחוץ.
עזוב עכשיו, נאמר לו, אנחנו עם מזכיר המדינה פומפאו. זה סובל דיחוי.
הלה הרים גבה. כדי להשביע ממשלה על ראש הממשלה להניח את ההסכמים הקואליציוניים 24 שעות קודם לכן. באותה שעה עדיין לא חתמה אף סיעה עם הליכוד לבד מכחול-לבן. הנינוחות בלשכה הראשונה הפתיעה אותו. מנגד יש אירוע. בכל זאת פומפאו.
עברו שלש שעות. שעת צהריים. האירוע הממלכתי עם מזכיר המדינה האמריקאי הסתיים זה מזמן. המתווך שוב על הקו. אפשר לדבר אתכם על נפתלי בנט, הקשה. אנחנו עדיין עם פומפאו, נאמר לו ביבושת.
בחלוף הדקות החלו להגיע לאוזני המתווך טפיפות הרגליים של השרים דודי אמסלם ואופיר אקוניס בדרכם למעון ראש הממשלה בבלפור. המתווך לא התעצל והרים טלפון לשר יריב לוין שמונה לנהל את המגעים הקואליציוניים עם הסיעות. מה קורה כאן, תהה בפניו.
אגיד לך את האמת, השיב יריב לוין. כשאני מתחיל לדבר שם על נפתלי בנט גם אני מקבל ממנו את 'פומפאו'.
לאורך כל השבוע הופעלו צירים רבים על לשכת ראש הממשלה כדי לשכנעו לשים ברקס על משחקי הנקמות מול נפתלי בנט. בראש ובראשונה גויס שלדון אדלסון, פטרון הזהב הכי מתוקשר של בנימין נתניהו ובעליו של העיתון 'ישראל היום' - המעטפת התקשורתית המשמשת כשופרו של הימין בימים כתיקונם.
שליחים שקטים יותר ושקטים פחות המזוהים עם פטרון הזהב התדפקו על דלתות נתניהו אך נענו בטריקת דלת. על פי דיווחים שונים גם בועז בסמוט, העורך הראשי, ניסה את כוחו. את אכזבתם העמוקה מנתניהו הם הטיבו לבטא בין דפי העיתון: לראשונה מאז הוקם הם מוטטו עליו את הכותרות. הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד, הראשון שיודע להבדיל בין יכולותיו של נתניהו לכישורי נפתלי בנט, הלם שוב ושוב בנתניהו כאילו אין אתמול ולא יהיה מחר. כך שמעון ריקלין, כך שאר אושיות הימין המקורבים לצלחת.
לקראת שעות הצהריים נדמה היה כי המאמצים נשאו פרי. ב-15:17 יצאה הודעה כמעט נרגשת מלשכת בנט על פגישה צפויה עם ראש הממשלה במעון ראש הממשלה. "שעה מדויקת נעדכן בהמשך. זה בתיאומים בין הלשכות", נאמר.
שעתיים לאחר מכן התברר שהפגישה בוטלה ובמקומה התקיימה שיחת טלפון שפוצצה דקות לאחר תחילתה. שיחת הטלפון יצרה קרב גרסאות עיקש ונמוך בין הצדדים וחידשה את האש הצולבת ואת ההאשמות ההדדיות סביב זהות האשם במצב העגמומי.
על פניו מדובר באחד המשברים הכי הזויים שראתה המערכת הפוליטית. הוויכוח בין הצדדים לא נסב בקווים אידיאולוגיים, על דת ומדינה, על תקציבי ישיבות הסדר או על מדיניות התיישבותית זו או אחרת. אפילו על הקונספט הבסיסי בסוגיית התופינים הסכימו הצדדים. דרישת ארבעה תפקידי שרים – כפי שהם מחזיקים כיום – מזמן הוסרה מעל השולחן. על הנייר הוויכוח היה על זהות תפקיד השר הראשון ועל זהות הוועדה שאמורה לעבור לידי אחד מחברי הכנסת של המפלגה. אלו וויכוחים שפותרים אותם בשתי דקות של דיבור צפוף ביציע מאחורי המליאה.
רק שהסיפור המלא לא נמצא בכנסת. הוא נמצא בבלפור. לאחר שהבטיח לעצמו ממשלה אחרי 505 ימי ערפל התפנה ראש הממשלה למשחקי הנקמות האהובים עליו. ונפתלי בנט הוא הראשון שהועלה על המגרש.
ל"ג בעומר, חמש שנים אחורה. הדד-ליין של נתניהו להרכבת ממשלתו הרביעית מסתיים עוד כמה שעות. אולם הבית היהודי בראשות בנט עדיין לא בידיו. ובלעדיו אין לו 61. לקראת קו הגמר הפנים נתניהו את מגבלות הכח והעניק לו על מגש של זהב את תיק החינוך ואת תיק המשפטים לשקד.
זו לא היתה הפעם האחרונה שבנט הטיב לנצל מומנטום על גבו של נתניהו. לאורך הקדנציה הוא הצליח להביך את נתניהו שוב ושוב בחסות התלותיות בספרת ה-61. לאחר שאביגדור ליברמן הצטרף לקואליציה צללו מניותיו של הראשון אך עדיין הוא לא היסס לשלוף מעת לעת אקדחים מעשנים ולנסות לאכול קורצה על לב מצביעי הימין במגרש של נתניהו.
את הסיבוב המרשים האחרון הוא ביצע לפני חצי שנה. הימים ימי מערכת הבחירות השניות בשנה שעברה. בני גנץ מנסה להרכיב ממשלה. נפתלי בנט מבין שיש לו ביצת זהב כדי לממש את חלום חייו ולהיכנס למשרד הביטחון. גנץ העניק אור ירוק. בנט החל לאותת לנתניהו שהוא שוקל את שבירת הגוש. נתניהו לא היסס פעמיים. למרות המשקעים, כשהבין את המצוקה הפוליטית הוא בחר לנשוך שפתיים ולהתפרק מנכסיו. כך סגר נפתלי בנט בימים האחרונים חצי שנה במשרד הביטחון.
אבל נתניהו לא שכח. ברגע שהושק ההסכם עם בני גנץ, נפתלי בנט היה הראשון לשלם את המחיר. זו הסיבה שבסביבת בנט טוענים שהדיאלוג הקצר שנוהל מולם היה אחיזת עיניים מוחלטת. הם הבינו שהוא כבר סומן באותו יום שישי בו נכנס בשערי הקריה.
בשעות ערב יום רביעי האחרון התברר שנתניהו חזר לשחק את המשחק הכי אהוב עליו – לפרק את מחנה האויב. את כחול-לבן הוא פירק, את מפלגת העבודה הוא פירק, את תל"ם הוא פירק, וכעת ביקש לפרק גם את 'ימינה' באמצעות טפטוף תופינים על ליבו של השר הרב רפי פרץ.
נתניהו ידע שהאיש שכתב 'מילה זו מילה' על החיבור עם בן גביר ושתי דקות לאחר מכן העיף אותו לחברון, יידע גם כאן להתכנס סביב נוסחה שתאפשר לו להיות עם הראש על המים ותעניק לו את השקט המיוחל בציוניות הדתית. ניסה וכרגיל גם הצליח.
התחלה טובה
המשבר הזה, שלא ברור כיצד יסתיים, האם ומתי, לא עושה טוב לאף אחד משני הצדדים. קודם כל בנט. לנפתלי בנט אין מה לחפש באופוזיציה. נקודה. וודאי לא אופוזיציה עם אביגדור ליברמן, יאיר לפיד ואיימן עודה.
עסקני המגזר משרטטים כבר את המהפך שבנט יחולל בין שורות המפלגה כשיהיה לו עודף זמן באופוזיציה. אז זהו שלא. אחרי חודשיים של תסכול וחוסר מעש הוא יעדיף ללכת הביתה.
בנט גם מבין שלא תהיה הזדמנות שניה. ברגע שנתניהו יסיים את חלוקת התיקים ויקים ממשלה לא יהיה פשוט לחלץ את אחד מהם מכורסת עור הצבי ולתת אותה לנפתלי בנט. במיוחד לאור העובדה שבליכוד קיימת מצוקת מקומות חריפה.
המשבר הזה גם לא טוב לנתניהו. קודם כל לטווח הקצר: אם יש משהו שנתניהו שומר עליו מכל משמר הוא הבייס השמרני מימין. ברגע שנפתלי בנט יבצע שם חריש עמוק נתניהו יתחיל להזיע.
גם לטווח הארוך: בהנחה ונתניהו יחפוץ שלא לקיים את הרוטציה מול גנץ בעוד כשנה וחצי, לפרק את הממשלה וללכת לבחירות הוא שוב יזדקק לגוש הימין, הגוש שהלך איתו פעמיים והלכה למעשה הכתירו לראש הממשלה השבוע. עם כל הכבוד ליצרי הנקם של נתניהו, מה ההיגיון להפנות עורף לנפתלי בנט ולגרור החוצה לחיקו של בני גנץ. ונתניהו הוא האחרון שלוקה בחוסר ראיה פוליטית.
אלא אם הוא מתכוון לקיים את הרוטציה ככתבה וכלשונה ולהמשיך לתחזק את ממשלת האחדות. במידה וכך יהיה, נתניהו לא באמת יזדקק לשירותיו הלויאליים של בנט בשנים הקרובות.
העניין הוא שאין אחד במערכת הפוליטית שמאמין שנתניהו יעניק לבני גנץ בעוד שנה וחצי את ראשות הממשלה על מגש של זהב.
חדי העין שקראו היטב את ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו עם ש"ס ויהדות התורה, וודאי הבחינו שבסעיף העוסק בתפקידי ראשות הוועדות שהוענקו לחברי המפלגות החרדיות הובהר כי אלו יחזיקו בתפקיד במחצית הראשונה של הקדנציה.
במהלך גיבוש ההסכם תהה יריב לוין מהיכן נובעת עקשנות הנציגים החרדיים 'להינעל' על המחצית הראשונה. לשאלתו הם פתחו חיוך גדול. לוין כבר לא נזקק לתשובה נוספת.