ועדת פיל התכנסה בשנת 1936 כדי לקבל החלטה על חלוקת הארץ ליהודים וערבים. בתוכנית הוחלט על מדינה יהודית קטנטנה על 20% משטחי ארץ ישראל המערבית שתכלול את מישור החוף והגליל. מי שסיכל את ההחלטה הגורלית היו הערבים ובראשם "המופתי" שייצג את הצד הערבי התוקפן.
כישלון ועדת פיל ורצון הבריטים לפייס את הערבים על חשבון היהודים בחזון ה"שלום העולמי" המעוות של ראש ממשלת בריטניה דאז נוויל צמברלין, הביא את אחד האסונות הכי גדולים של העם היהודי, בזמן שסכנת כליה מאיימת על קהילות ישראל הגדולות באירופה מאימת הנאצים ועוזריהם.
חוקי הספר הלבן קבעו שתותר עלייה מצומצמת, ומאות אלפים אם לא מיליונים היו יכולים להינצל מציפורני הנאצים בזמן שכל מדינות העולם סגרו את שעריהן בפני פליטים יהודים.
המופתי הירושלמי שייצג את "נפגעי הנכבה" בוועדת פיל כתב בספרו ש"הצליח" למנוע הצלתם של 400 אלף יהודים בבלקן ובפולין.
ציון הנכבה נקבע בכוונה לתאריך מתסיס ולא תמים, ה-15 במאי החל היום, המציין את יום פלישת ששת צבאות ערב הסדירים. מטרת אותם כוחות סדירים היתה למחוק את המדינה היהודית שזה עתה קמה. תאריך זה גם מסמן את תחילת השמדת יהדות הונגריה.
חשוב לזכור שבאותו זמן התרחשה נכבה יהודית, יהודי ארצות ערב, קהילות עתיקות של אלפי שנים מימי בית ראשון גורשו באכזריות והפכו לפליטים.
כמו שהגרמנים לא מציינים בעצב את נפילת הנאצים או היפנים את השלטון הקיסרי כך מי שניסה להשמיד את היישוב היהודי לא יכול להתהדר בנוצות של טוגה וייאוש על כך שלא הצליח להשמיד את המדינה היהודית.
הערבים לא הסכימו לתוכנית החלוקה ב-1947 ופעלו לסיכולה כמו שעשו במרד הערבי. למזלנו, למרות תנאי פתיחה קשים, המחתרות ובהמשך צה"ל נקטו בתחילה בגישה הגנתית שהתבטאה בהגנה על הדרכים ואחר כך התקפית.
תכנית המעבר ממגננה להתקפה (תוכנית ד') נשאה פרי ולאט לאט שוחררו אזורים שיועדו למדינה היהודית בערים המעורבות כמו טבריה, יפו, צפת וחיפה.
מדינות ערב שפרצו לארץ ב-15 במאי הודיעו לערבים לעזוב כדי שיוכלו להשמיד בקלות את היהודים. המזכיר הכללי של הליגה הערבית דאז, עזאם פאשא, הבטיח לעמים הערביים "כיבוש ארץ ישראל ותל אביב יהיה פשוט כטיול צבאי" ומכיוון שצבאות ערב עומדים כבר על הגבולות ניתנה עצת אחים לערביי פלסטין לעזוב את אדמתם, בתיהם ורכושם.
עוד אמר – "מלחמה זו תהיה מלחמת השמד וטבח עצום, שיזכירוה כמו הטבח שערכו במונגולים ובצלבנים''. במלחמה זו הצד היהודי ניסה אפילו לשכנע את הערבים להישאר שלא יאונה להם רע אך הם עזבו למדינות ערב כך היה בחיפה ובעוד יישובים.
נפגעי הנכבה אוהבים לתלות את האשמה על ״טבח דיר יאסין״ שאחריו כביכול התחילה "הבריחה", אז התברר בשנים האחרונות אחרי עבודה מחקרית גדולה של פרופסור אליעזר טאובר שבדק עדויות של תושבי הכפר ושל הלוחמים שהשתתפו בקרב וקבע חד משמעית שלא התבצע טבח בדיר יאסין ונשללה גם עלילת הטבח בטנטורה.
ניסיונות נלוזים להאשים אותנו בשקר שאנחנו אחראים על האסון של אלה שרצו להשמידנו הוא ניסיון הזוי ופאתטי. באותה תקופה גורשו 900 אלף יהודים הרבה יותר ממספר ״הפליטים״ הערבים ואזכורו רק יוביל לתסיסה ולמניעת שלום.
הקמת מדינת ישראל מסמלת לחלק מהציבור הערבי ולצערנו גם לחלקים גדולים מהשמאל הרדיקלי "כיום אסון", הנגזרת לדעת אותם גורמים מסוכנים הפיכת ישראל למדינת כלל אזרחיה, ביטול המוסדות הלאומיים והחזרת 7 מיליון "פליטים" ובעצם חיסול החלום הציוני והשמדת מדינת ישראל, על כך אנחנו נלחמים יום יום. אנחנו לא ניתן להם להצליח.
לירן ברוך הוא יו"ר פורום נכי צה"ל למען ביטחון ישראל