אביעד תפוחי
אביעד תפוחיצילום: עצמי

היום מערכת החינוך חוזרת לסדרה, ועמה כל המשק. תקופת הקורונה הסתיימה באופן רשמי, כולנו מקווים.

האם החיים פשוט יחזרו למסלול בו נעו קודם הקורונה? האם התקופה הזו תיזכר כהפסקה קלה של מירוץ החיים ותו לא?

בפרשת השבוע למדנו אודות השמיטה והיובל, אלו זמנים בהם הציבור או הדור כולו, עוצרים את שטף החיים כדי להתבונן פנימה. אנו יודעים שאסור להשתמש בפירות של שנים אלו עבור סחורה, כי עולם המסחר הרגיל והמוכר עומד מלכת. אלו זמנים קבועים לעצירה כדי להתחדש, להתרענן, וכדי לבדוק האם השגרה שבתוכה אנו חיים היא מדוייקת.

לעיתים הפסקה זו אינה קבועה וידועה מראש אלא היא באה בהפתעה. מידי פעם מסלול החיים של האדם מופסק באופן לא צפוי, והוא נאלץ לעצור את עיסוקיו הרגילים. דבר זה קורה למשל כאשר האדם נהיה חולה, ואז הוא מרותק למיטתו. זמן החולי הוא זמן לא נעים, אך הוא זמן של הפסקה שמאפשרת התחדשות. הגמרא אומרת שהקם מחוליו חוזר לימי עלומיו, וישנה דעה בגמרא שאף עוונותיו מחולים. זאת ללמדנו, שההפסקה שנכפתה על האדם מטרתה לייצר אצלו התחדשות ולאפשר לו לבחון בעיניים חדשות את עולמו.

סיפר לי חבר, שבתקופת הקורונה הוא זכה להכיר את ילדיו, שכן ביום יום הוא עסוק בעיסוקים חשובים ומבורכים ואין לו פנאי סתם לשבת ולשוחח ולשחק עם ילדיו. מאחרים שמעתי, שבתקופה זו הם גילו את היופי שבזוגיות שלהם, או את הקושי שהם מדחיקים בתחום זה ושהם מבינים ששגו בכך שדחקו זאת ומעתה עליהם לעמול כדי לתקן ולשפר. מאדם אחר שמעתי שליל הסדר המשונה של שנה זו גילה לו שיש אפשרות לערוך סדר בו הילדים חשים שהם במרכז העניינים ומגלים עניין עד השעות המאוחרות של הלילה. ושכנים שחו לי, שגילו שיכולים לחיות בשמחה עם הוצאות פחותות בהרבה, ושאת שעות הפנאי אפשר לבלות גם בבית בחיק המשפחה.

ודאי לכל אחד תהיינה מסקנות אחרות מתקופה זו, תובנות קטנות או גדולות, אבל אל לנו לחזור לשגרה הברוכה ללא שנברר לעצמנו מה למדנו בתקופה זו, ללא שנחשב מסלול מחדש וללא שנבחן את סולם העדיפויות שלנו. ככל הנראה את הרוב הגדול של חיינו נותיר כשהיו, וטוב שכך, אבל כדאי שנשים לב ליהלומים הקטנים שהרווחנו בתקופה זו ונצרור אותם בצקלוננו כצידה להמשך הדרך.

כותב מאמר זה משמש כראש כולל הדיינות שדרות, בית המדרש הגבוה אור יוסף בית חג"י, ואב"ד בבית דין לממונות הר חברון