ראיתם פעם אופניים שעומדות ולא נוסעות? מה קורה? נופלים ימינה או שמאלה! כדי לא ליפול צריך להתקדם! או לפחות לשאוף קדימה!
הציונות הדתית במשבר הנהגה וקצת מתפרקת... זה הזמן לברר את היעד המבוקש של המהות של הציונות הדתית. ציון!
אני חושב שזה המהות של החזון של ציונות דתית.. דרישה פנימית לציון...! ככול שיהיה לנו את זה, יהיה חזון, יהיה כיוון, לאן צועדים ועל מה נלחמים... היה דור שדרישת ציון (שהתווה הרב קאלישר ספרו דרישת ציון שם גם שאף לחידוש העבודה הציבורית במקום המקדש אפילו לפני בניינו) הופיעה בעיקר בשאיפה לחזור לארץ ישראל מהגולה, להלחם בגרמנים ובבריטים להעפיל להפריח את ציון השוממה ולהקים פה מדינה.
אחר כך כשהמדינה כבר עמדה על הרגליים. אחרי ששת הימים היה דור גוש אמונים שמסר נפש על ההתישבות ביהודה ושומרון (סיני וחבל עזה). היום ההתישבות עומדת פחות או יותר וכמובן צריך להמשיך בהתישבות וריבונות ! היה דור בני ההתיישבות שמסר נפש על הגבעות, הרחיבי מקום אהלך והחיבור הטיבעי לאדמת ארץ ישראל.
כאחד שזכה להיות שותף כ-10 שנים בהעמדת חוות גלעד על הרגליים. היום זה כבר ישוב... יש עוד מה לעשות בכל הגזרות. ובוודאי בקרוב לבבות והפצת התורה בכל מקום. (כפי שזכינו לעשות בעבר 5 שנים בשינקין וכיום בהוד השרון) אבל השאלה הגדולה קרוב לבבות לאן? מה השלב הבא בחזון. ובאין חזון יפרע עם.
הציונות הדתית היא קטר! צריך קטר לרכבת של עם ישראל אבל צריך גם לדעת לאן הרכבת שואפת לנסוע! לאן? לציון! להשיב את השכינה לציון להשיב את המלך והמלכה לארמון בציון. בהר בית ה' בראש ההרים! העצמות היבשות קמות לתחיה! עם ישראל חי!
אבל כמה זמן אפשר לחיות גוף בלי לב? אנחנו כבר 72 שנה עם חי בלי לב. אולי עם קוצב... במשבר הקורונה הרגשתי: קול דודי דופק עם פטיש 10 טון. פתחי לי אחותי רעייתי, נראה לי שהשם ניסה לדחוף את העולם צעד גדול קדימה לגאולה! אולי רצה שכמו בימי דוד נקום ונבנה מזבח או בית לה' ותעצר המגיפה מעל העם.
השתדלנו אך לא מספיק ... ה' באהבתו הוריד את הרגל מהגז של מידת הדין והרפה... שובו אלי באהבה ורחמים דרשו לציון . בתי הכנסיות סגורים! אולי ה' רומז בתי כנסיות זה חשוב, אבל הכל אמור להוביל אל הבית העלוב... הגדול והקדוש. גם הוא סגור... והתרגלנו... אז נראה לנו נורמלי... גם בתי הכנסת היום סגורים... כמו שאסור להתרגל לזה...אסור להתרגל לבית ה' שסגור.... וכמו שברור שברגע שיפתחו בתי הכנסת... אף אחד לא יעשה אידאליזציה של התפילה בקיר בחוץ... כך ברגע שפתח ה' את שערי ביתו במלחמת ששת הימים... חובה עלינו להכנס... ולא להתרגל ולעשות אידיאליזציה של ההרגל להתפלל בקיר בחוץ... זה חייב להיות תנועת הנפש העמוקה.
מבחינה הלכתית לגיטימי שיש שיטות. אבל הלב צריך להיות בוער לדרישה. לגאול את ממכר אחיו... ולהשיב את המלך להיכלו... ולבקש את עלבון הבית העלוב. כלשון אור החיים הקדוש ויקרא כ"ה כ"ה. שהרב צבי יהודה היה חוזר ומצטט בכרוזים לא תגורו וכדומה! "ועל זה עתידין ליתן את הדין כל גדולי ישראל אדוני הארץ ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב!" גם מקדש מעט זה חשוב אבל זה לא תחליף למקדש גדול.
היה תהליך ביציאה לגלות, מבית המקדש אל בית הכנסת! עכשיו הגיע הזמן תוך כדי חריש עמוק ואוהב בלבבות ישראל לשאוף לחיי גאולה! לשוב מבית הכנסת לבית המקדש! "מקדש כהונה, נבואה ומלכות" כדברי הראי"ה באורות. התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש!
ציונות דתית הגיע הזמן לשוב ולדרוש לציון! וברור שיש המון עבודה פנימית וחינוכית בתוכינו פנימה , כל אחד עם עצמו, ועם משפחתו וילדיו ושכניו, צריך להתנחל בלבבות ולאהיב את התורה על עם ישראל מתוך שמחת הלב וקשר עם ה' (לשם כך מזמין אתכם להכיר את מערכת "כינור לב" שפיתח מו"ר אבי ד"ר ליפו ( שזכה להיות רופאו האישי של הרצי"ה) שמטרתה לאפשר לכל אדם להתחבר אל עומק ניגון הלב של עצמו, באפלקציה חדשנית שמנגנת את ניגון קצב דופק הלב ובכך מאזנת ומרפאת.)
כל פעולה טובה של חיבור לבבות ,חסד, הפצת טוב ותורה, היא נפלאה, והיא תכשיט בשמלת הכלולות של השכינה , כנסת ישראל , בשובה אל דודה! אבל היעד הכולל צריך להיות בהיר! ותחזנה עיננו בשובך לציון! להחזיר את הדוד והרעיה, המלך והמלכה, להיכלם במרום ציון! כל אחד כפי יכולתו ויחודיותו! לדרוש לציון, ולגאולת הלב בהר בית ה' במרום ציון! כשהחזון בהיר ובוער בליבינו כל העם יתחבר!