אחת עשרה שנים כיהן זלמן ארן כשר חינוך. נצח נצחים במושגים של ימים טרופים אלו, בהם שר מוחלף בממוצע אחת לשנה וחצי.
כשנשאל פעם על יחסו למנהיג המפלגה שלו, דוד בן גוריון, השיב: "אני הולך אחרי בן-גוריון בעיניים עצומות, אבל מידי פעם אני פותח עין אחת כדי לבדוק שבן-גוריון הולך עם עיניים פקוחות".
המינויים החדשים של שרי הליכוד מטרידים. הם מטרידים בשל העובדה שראש הממשלה הולך בדרכו של סנחריב שבלבל והזיז את כל האומות ממקומן והושיב אותן במקומות בהם ירגישו זרות וניכור. ראש הממשלה שלנו שיבץ שרים למשרדים שבהם הצדדים החזקים שלהם לא יבואו לידי ביטוי. הדוגמאות לכך רבות ודומה שאין צורך לפורטן.
אבל הם מטרידים הרבה יותר בשל העובדה שהפרמטר המרכזי היום לתיק בכיר בממשלה היא נאמנות וצייתנות. זלמן ארן היה לויאלי מאוד לבן גוריון, אבל דומה שכיום לויאליות מעין זו הייתה משאירה אותו בספסלים האחוריים של הקואליציה. אף שר משרי הליכוד הבכירים כיום לא יעז לפקוח עין ולוודא שעיניו של ראש הממשלה פקוחות. אם רק יעז לפתוח עין – מעמדו הבכיר בסכנה.
בתום מלחמת המפרץ לגלגו פרשנים שונים על הקבינט של סדאם חוסיין שהיה מונוליטי, צייתן וכנוע. כמובן שאין מקום להשוות בין ראש הממשלה שלנו, שראוי להכרת תודה גדולה ורבה על פועלו למען המדינה, לבין אותו רודן צמא דם.
עם זאת דומה שהצוות המיניסטריאלי שמגבש סביבו ראש הממשלה הנוכחי סובל מתסמונות דומות. אפס ביקורת, אפס חשיבה עצמאית והתבטלות מוחלטת בפני המנהיג. מסוכן. מסוכן מאוד.