עוד שר אחד ודי

בשעה טובה הושבעה ממשלת אחדות בישראל, בהרכב פותח שלא נראה כדוגמתו בתולדות מדינת ישראל, עם 34 שרים על קצת יותר מפי שניים ח"כים.

תגיות: טל בראון
אל"מ טל בראון , כ"ה באייר תש"פ

נתניהו וגנץ בישיבת הממשלה
נתניהו וגנץ בישיבת הממשלה
צילום: קובי גדעון / לע"מ

בשעה טובה, לאחר שלוש מערכות בחירות, מערכת קורונה ראשונה ובתקווה אחרונה ו- 507 ימי ממשלת מעבר, הושבעה ממשלת אחדות בישראל, בהרכב פותח שלא נראה כדוגמתו בתולדות מדינת ישראל בכל 72 שנותיה, עם 34 שרים על קצת יותר מפי שניים ח"כים.

השר לענייני התחשבות

כל מי שחשב שמערכת בחירות יצרית ותוססת טומנת בחובה אמירות ומעשים לא ראויים, נוכח שגם בהליך הרכבת ממשלה, ועל אחת כמה וכמה ממשלת אחדות, ישנם מעשים שאתבטא בעדינות - אינם נעימים.

אינם נעימים לאזרח התמים ואינם נעימים גם לחלק מהנבחרים, כל אחד מסיבותיו הוא.
לאזרח הפשוט אין הדבר נעים לעין, לאוזן ויתכן גם לאף, אך בעיקר לכיס בעת הזו בהכרח, נוכח הקמתה של ממשלה מנופחת.

אל דאגה, האזרח הפשוט שישב עד כה בביתו והשמין נוכח תקנות הקורונה, עוד יתרגל למראה הממשלה שהושבעה בבית הנבחרים והשמינה לא פחות ממנו, בעילת משבר הקורונה.

האם יתרגל אותו אזרח לגודש התיקים, הקמת משרדי שרים חדשים וביזור הסמכויות של המשרדים המסורתיים? יתכן. אך האם השרים החדשים, שחלקם נאלץ להיפרד מסמכויות מובנות ומסורתיות לטובת משרות שרים מומצאים, יצליחו לתפקד ולשרת את אותו האזרח ברמה ואיכות שירות נאותים?

שר היעילות והאפקטיביות

ישנו פרדוקס מובנה בין גודל הממשלה לבין רמת ואיכות תפקודה. ככל שהממשלה גדולה יותר ומכילה משרדים רבים יותר, כך פוחתת רמת היעילות והאפקטיביות של הממשלה ומתוקף כך גם הרלוונטיות שלה אל מול צרכי האזרחים במדינה. כשקורעים סמכויות משניים או שלושה שרים בכדי ליצור שר חדש, אך "השיניים" נותרות בידי השרים הוותיקים- אין לצפות לגדולות ונצורות.

כשהחלטה שהייתה יכולה להתקבל על ידי שר אחד עד כה, בתאום פנים משרדי תוך זמן קצר יחסית, תדרוש מעתה תאום בין שרים ומשרדים, הווה ברור כי משך הזמן לקבלת ההחלטה יתארך והגמישות שעמדה לשר היחיד- תקטן. הרי משאביו פוזרו לאחרים ואחוות השרים אולי קיימת במזנון הכנסת אך לא בהכרח במה שנמצא עמוק בכיסים.

בקיצור- כשמנפחים את המנגנון הבירוקרטי, עלולים לייצר תהליכים מתישים ומבלבלים שאינם יעילים, אינם אפקטיביים ואינם משרתים את הצרכים האמתיים של העם... והלוואי שאתבדה.

הרשו לי להניח הנחה פשוטה המבוססת על ניסיון צבאי המוכר לכל מפקד קרבי זוטר, לפיו ריבוי פיצולים לא הכרחיים בכוח עלול להוות תורפה מבצעית, להוביל לכשל מקצועי ולאיתגור משמעותי של יכולות הפיקוד ושליטה של מפקד הכוח בביצוע משימתו.

פיצולים רבים מידי בכוח צבאי, שאין בהם צורך והכרח מהותי המשרת תכליות מבצעיות מוגדרות והגיוניות, הובילו בעבר לתקלות תאום ואף לאסונות כבדים, במקרים חמורים כדוגמת ירי דו צדדי, המוכר בכינויו האווילי "אש ידידותית" בה הנפגעים הם כוחותינו ולא האויב.

באנלוגיה למצב הממשלה עתה ולאופן חלוקת התיקים והסמכויות בין השרים במשרדים המסורתיים, לבין השרים במשרדים החדשים, שסיפחו אליהם סמכויות טבעיות מהמשרדים הוותיקים, ניתן להניח כי יהיו לא מעט אתגרים, ויכוחים ותקלות בתיאום בין משרדים, בנוגע להליכי קבלת החלטות, אישורן וביצוען. אך גם בזו הפעם אפשר להירגע, שהרי כל זאת רק לעוד שנה ומחציתה, או אז כנראה יהיה סיבוב נוסף על הגב של האזרח.

אסכם עד כאן ואציין כי להערכתי, ב"פלוגת השרים" המשוריינת של ממשלת האחדות היוצאת עתה להסתערות על יעדיה, צפויות לא מעט מהמורות, תקלות והיתקלויות, חלקן עלול להיות אף יזום על ידי "יד עלומה", לכאורה. במצב הדברים ולאור ההסכמים, עד שכל שר יבין את גבולות הגזרה של משרדו, תשמע "שריקת המחצית" או "סוף המשחק", נוכח תקלות ואירועים נפיצים אלו ואחרים, שיקרבו את קץ ממשלת האחדות אליה רוב העם ייחל ופילל.

השר לענייני שב"ע (שערורייה, בושה וערכים)

בעיצומה של מגיפת הקורונה, עת פורסמו תקנות מחמירות שלא נראו כמותן במדינה עוד טרם היווסדה, הרשו לעצמם נבחרי העם ומנהיגיו לחרוג בבוטות מהכללים אותם השיתו על האזרחים.

כך נתפסו לדוגמא כמה ממנהיגינו כמי שאת כללי הריחוק החברתי לא ממש כיבדו כיתר "דלת העם", עת נהגו ממש לא בסדר דווקא בליל הסדר ושאת הנחיות משרדיהם המחמירות זרקו לכל הרוחות.

לרבים מבני עמנו ונבחרינו היה מה לומר ולהעיר על מידת הצניעות של ראש הממשלה, על חשיבות כיבודה של הבטחה לבוחר, על מניפולציות, ספינים וניגוד עניינים. אך ראו זה פלא איך הכל לפתע מסתדר כשתקן למשרת שר עם לשכה וסמכויות נפתח, ללא צורך מהותי, הכרח או הקשר.

לפתע פתאום נעלמת הבושה וכל אחד רץ לתפוס כיסא פנוי ורצוי גם כורסא. ערכים שבגינם זכו אנשים ל"תו הזהב" של הבוחר ביום ההצבעה, הפכו להיות אגרת חוב שחוקה, חסרת ערך ותקומה.

הייתכן שאבדה לה הבושה, שגם מבט חודר בלובן עינו הדומעת של האזרח המובטל שאיבד את פרנסתו לאחרונה, כבר אינה משפיעה? האם להיות שר זה מצווה, אמצעי או מטרה?

על כן אמליץ לכל שר שאת משרתו קיבל ללא הכרח וצורך מהותי, שסמכויותיו קובצו בן ליל ללא הצדקה מקצועית ראויה, להוכיח גדלות, הבנה ודוגמא אישית, שתעמוד לזכותו אם לא עתה- אז בעתיד, ולשרת את העם כחבר כנסת מן המניין.

לסיכום

כנראה שלא ניתן במדינתנו היקרה, תרתי משמע, לצאת עם כל תאוותנו בידינו, לקבל גם ממשלת אחדות לאומית וגם ממשלה צנועה והגונה.

מעניין הדבר, כיצד דווקא האלופים והרמטכ״לים לשעבר, שידעו בהיותם לובשי מדים, לדרוש ולקיים "צבא צנוע" בפקודה, שכחו את היישום הנדרש לממשלה צנועה עת לבשו את מדי השרד לאחרונה.
הייתכן שהפתרון לסוגיות שהועלו עד כאן, נעוץ דווקא בתוספת של שר אחד אחרון ודי- "השר לענייני בחירות"?

הרי פשוט לכאורה יהיה לתאם בחירות חדשות, מאשר את כל משרדי הממשלה, שפוצלו ונקרעו מעל מקומם הטבעי, דבר שמורכב להסביר את משמעותו לכל "שולמן" ואזרח ישר דרך ותמים שעוד רגע יצא למילואים