יום ירושלים - רק של הציונות הדתית?

מדוע נטשו הציבור החרדי והציבור החילוני, ששמחו מאוד אחרי מלחמת ששת הימים, את יום ירושלים? מדוע נותרו החגיגות בעיקרן סרוגות?

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"ו באייר תש"פ

יום ירושלים - רק של הציונות הדתית?-ערוץ 7
נשארו לבד?
צילום: נתי שוחט, פלאש 90

רבים רואים ביום ירושלים יום חג שרק הציונות הדתית מציינת. איך ולמה הועם זוהרו של יום ירושלים בחברה הישראלית כולה?

על השאלה הזו שוחחנו עם הרב שלמה סובול, ראש ארגון רבני ברקאי, המדגיש כי שמחת שחרורה של ירושלים והמקומות הקדושים לא נותרה רק בקרב הציבור החילוני והדתי לאומי אלא גם בקרב הציבור החרדי.

בהקשר זה הוא קובע כי "השמחה והחגיגה הייתה לכל הכיוונים. גם החרדים, שלא כולם מהם חוגגים את יום העצמאות. הרב כהנמן נשא נאום בישיבת פונביז' ודיבר על הניסים של המלחמה וכך גם בישיבת חברון ועוד. היה נראה שאם היו מחלוקות על יום העצמאות, על יום ירושלים אין מחלוקות".

על פי ניתוחו של הרב סובול הסיבה למחלוקות שנוצרו עם השנים סביב שחרור ירושלים נובעת מהסיבה לאותה שמחה שהתפרצה אז, או למעשה מהאכזבה שהתקוות הגדולות לא התמלאו. "בגלל הציפיות הגדולות כל כך נוצר יום שהיה מקובל על כולם, אבל כשהציפיות לא התממשו נוצר משבר".

"החרדים והציונות הדתית ראו במלחמת ששת הימים פעמי משיח והאמינו שבתוך כמה שנים נזכה למקדש, להתגשמות דברי הנביאים ולגאולה השלמה, אבל הם ראו שזה לא ככה. ראו את דריסת הרגל של הוואקף, את בתי עבודה זרה בירושלים ועוד. בצד השמאלי קיוו אחרי מלחמת ששת הימים שנגיע לשקט ונחלה ולהסכמה בינלאומית והדבר התברר כתקוות שווא".

לנוכח אכזבות אלה, אומר הרב סובול, ראויה הציונות הדתית לציון לשבח "שמתוך אמונה בקמעא קמעא ראו את הטוב שביום ירושלים, גם אם הדברים לא המשיכו לכיוון שציפינו".

על התייחסותו של השמאל כיום למלחמת ששת הימים כמקור הצרה המלווה את מדינת ישראל ולא רק כמקור אכזבה, אומר הרב סובול כי תחושות ותפיסות אלה תואמות את תפיסת השמאל כיום במבט לאחור, ולעומת זאת השמאל של ימי המלחמה והתקופה שאחריה דיבר אחרת לחלוטין.

"רמטכ"ל ששת הימים, רבין, כותב אחרי המלחמה כמה חיכינו לעיר ולאיחודה. דברים בנוסח השמאל שרואה במלחמה נקודת מפנה שלילית לא אפיינו את דברי הבכירים במנהיגות החילונית והשמאלית. הם דיברו על געגועים לירושלים והשמחה שלהם על איחודה הרקיעה שחקים".

להערכתו של הרב סובול הסיבה לנקודת המבט הפסימית של השמאל נובעת מראיית איחוד העיר כמובן מאליו ושכחת המצב בו צלפים ירדנים צלפו ביהודים משכונותיה של העיר, ששיירות היו נופלות למארבים בדרכן לשכונות נצורות ועוד.

"מי שהיום חווה את הדברים כמובנים מאליהם מתמלא בביקורת למה שלא נראה לו נכון", אומר הרב סובול המעיר על האופן בו לומדים בתיכונים ובבתי הספר את הפרקים ההיסטוריים הללו, "האם כעם כובש או כעם ששב אל ביתו וניצל במלחמת הגנה".

לעומת האכזבה בציבור החילוני והחרדי נקטה הציונות הדתית באופן אחר לחלוטין, ובעניין זה מזכיר הרב סובול כי "הרב צבי יהודה זצ"ל היה מדגיש את ערך הקמעא קמעא, עד שתלמידיו לא הבינו למה נצרכת ההדגשה הזו שוב ושוב. היא נדרשת במקומות שהדברים לא הולכים בתלם".

האם קיים סיכוי שכלל המגזרים יתקרבו בעתיד לחגיגה משותפת של יום ירושלים? הרב סובול מביע תקווה ואמונה שאכן יום זה בוא יבוא. "אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה, אבל אנחנו עושים ככל יכולתנו לקדם את זה. לא עומדים עם סטופר לריבונו של עולם. הוא לא עובד אצלנו. זו השליחות של הציונות הדתית, זו הנקודה העמוקה של ראיית הגאולה המתקדמת למרות הקשיים. ככל שנהיה מחוברים יותר למגזרים אחרים נוכל להעביר את המסר".

עוד מציין הרב סובול כי כרב קהילת עולים חדשים במודיעין הוא רואה את נקודת המבט של העולים שאינם מקבלים את הדברים כמובנים מאליהם ודווקא אצלם ניתן לראות את ההתרגשות של האנשים מיום העצמאות ויום ירושלים וללמוד מכך.