בשנים האחרונות הר הבית עולה לכותרות בשבוע זה של יום ירושלים בזכות הזינוק הגדול בעליית יהודים אליו משנה לשנה.
אך השנה לצערנו ההר עלה לכותרות בשבוע זה בנסיבות אחרות - בג"צ דן בעתירתם של יהודה עציון וארנון סגל שטענו כי אפשר לפתוח חזרה את הר הבית כפי שנעשה בכותל המערבי. בסופו של דיון דחו השופטים את העתירה ופסקו שהר הבית ישאר סגור.
הר הבית נסגר (בצדק) לפני 59 ימים עם החמרת הגבלות הקורונה, אך משום מה הוא עוד לא נפתח מחדש עם הורדת ההגבלות והחזרה ההדרגתית לשגרה במדינה, גם לאחר אישור פתיחת בתי הכנסת ביום האחרון.
מחר בערב נחגוג כולנו את יום שחרור ירושלים ונודה לה' על הניסים הגדולים שעשה עימנו בהתגלגלות העניינים עד ההכרזה המרגשת "הר הבית בידנו". אך להר הבית לא נוכל לעלות השנה ביום חגה של ירושלים בגלל פסק הדין המכעיס של שופטי בג"צ.
מי שעיין בפסק הדין ראה את השימוש המביש בפסקה מתוך השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר - "בימים של שגרה עשרות אלפי מוסלמים פוקדים את הר הבית. אך בימים אלה של קורונה, 'כיכר השוק ריקה ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה'", כתבו השופטים והוסיפו כי פתיחת ההר ליהודים עלולה "להפר את הסימטריה" ולהכעיס את הערבים.
מעבר לשורה התחתונה בה פסקו השופטים על המשך סגירת ההר, השימוש בשיר המבטא את הגעגועים היהודיים לירושלים ולהר הבית - מקומם.
נעמי שמר מתהפכת בקברה, הרחק מירושלים, מרוב זעם על השימוש המכוער של שופטי בג"צ במילות השיר שלה. ואיך אני יודע שהיא זועמת? כך העידה בעצמה כלפי הביקורת שנשמעה לאחר כתיבת השיר על כך שכביכול כיכר השוק אינה ריקה, הרי ערבים כן מסתובבים בה.
שמר לא נשארה חייבת כלפי אותן טענות והגיבה בנחרצות "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו, ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... ארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה. לערבים יש משוררים ומשוררות טובים מאד, שיבטאו את הגעגועים שלהם. אני יכולה לבטא רק את הגעגועים שלי".
אז כרגע לצערנו כיכר השוק ריקה ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה, אבל מצפים ומתגעגעים ליום בו נחזור אל בורות המים, לשוק ולכיכר, ומייחלים שוב לקריאת השופר בהר הבית.