יום ירושלים
לאחר 2000 שנות ערגה לא נחגוג לך?

מוטלת עלינו החובה לחבק את ירושלים ביום חגה ולנצור אותה עמוק בליבנו.

הרב אבי ברמן , כ"ז באייר תש"פ

מנכ"ל ה-OU בישראל הרב אבי ברמן
מנכ"ל ה-OU בישראל הרב אבי ברמן
צילום: אליהו ינאי

תמוז תשמ"ה, יום חמישי, הייתי בן תשע כשעליתי עם הוריי ואחיי לארץ הקודש. עד היום אני זוכר את קולו המרוגש של אבא מודיע לנו שאנחנו לא יכולים להכניס את השבת מבלי להגיע לפני כן לירושלים.

איזו התרגשות עצומה זו הייתה; פעם ראשונה בחיי בכותל. לא האמנתי שאותה תמונה שהייתה תלויה לנו על הקיר בניו יורק, ניצבת מול עיניי במציאות גלויה.

הסתכלתי סביב וראיתי המוני יהודים מכל קצוות הקשת מגיעים לכותל המערבי. אני זוכר ששאלתי את אבא בתמיהה, האם יכול להיות שכולם פה מסביבנו באמת יהודים?! זה היה דבר שלא מובן לילד שזה עתה רק נחת מניו יורק ופתאום כולם מסביבו יהודים, זהו הרגע שבו הבנתי שהנה סופסוף הגענו הביתה.

בתקופת התיכון, יום ירושלים תמיד היה יום מיוחד. הישיבה הייתה נועלת את הדלתות, היינו עולים על האוטובוסים, נוסעים לירושלים, מטיילים בעיר ורוקדים בריקוד הדגלים. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת שבנתה אצלי באופן אישי זיקה ואהבה אין סופית לכותל ולירושלים.

לצערי, לא כולם זוכים לאותה הזיקה. אחת התורמות שלנו רצתה פעם אחת להגשים חלום לנוער בסיכון באחד ממרכזי הנוער שנמצא בטבריה, ושאלה אותם מה הם רוצים? היא חשבה שבני הנוער יבקשו שולחן ביליארד, טיול, או עוד פלייסטיישן למועדון, אך הופתעה לגלות שהחלום הגדול של אותם נערים הוא לעלות ולבקר בירושלים, כי מעולם הם לא היו שם למרות היותם בני 17.

מאז, מדי שנה אנחנו מביאים את הנערים ואת הנערות שלנו מכל הארץ לסליחות שמוביל הרב שמואל אליהו בכותל המערבי; אפשר לחוש באוויר את ההתרגשות שהם חווים כשהם מגיעים ומסתובבים ברחובות העיר. אנחנו רואים את אותו הדבר גם בקרב הנערים והנערות שאנחנו מביאים מדי שנה מצפון אמריקה למחנות הקיץ של ה-OU.

רק שהשנה מקננת בי עצבות גדולה על כך שלראשונה מזה עשרות שנים, ככל הנראה שלא יתאפשר לאותם בני הנוער להגיע ארצה בעקבות הקורונה שמכה ללא רחם בקהילות היהודיות בניו יורק ובקהילות רבות נוספות בארצות הברית, ולראות את הכותל המערבי לראשונה בחייהם.

יש לה לירושלים את הכוח הסגולי להשפיע על הנפש היהודית. לכן, אנו שגרים בארץ ישראל לאחר 2000 שנות גלות וכמיהה אין סופית לארץ ישראל וירושלים - אסור לנו אף לרגע לקחת את זה כמובן מאליו. מוטלת עלינו האחריות לחבק את ירושלים ביום חגה, ולנצור אותה עמוק בליבנו. אל לנו לפספס את ההזדמנות הזו, אלא אנחנו צריכים לנצל אותה ולחבק אותה בשתי הידיים, כי ירושלים תמשיך לנצח לשמש כאורו של העולם.

הכותב הוא מנכ"ל OU ישראל המחזיק עשרות מרכזי נוער ברחבי הארץ