בשעה טובה ומוצלחת עדכנה משרד הבריאות את "ההנחיות לשגרה חדשה" המאפשרת לחזור להתפלל בבתי הכנסת:
"תפילה במבנה - אפשרית תחת מגבלות: עד 50 איש, שמירת מרחק 2 מטרים בין מתפללים, עטיית מסכות ומינוי "נאמן קורונה. " כמו כן פרסמה שלכת המנכ"ל שורה של הנחיות נוספות.
בתוך כך, הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, בירך על המתווה שהושג ולפיו ייפתחו בתי הכנסת .
בהודעה שיצאה מטעמו נכתב כי "הרב הראשי מודה לראש הממשלה, לשר הבריאות, שר הפנים ולראש המל״ל, אשר החליטו באופן אחראי לפתוח את בתי הכנסת תוך הקפדה על הנחיות הריחוק, בכדי למנוע התפרצות מחודשת של נגיף הקורונה". עוד נכתב בהודעת הרב לאו כי "הרב הראשי קורא לכלל הציבור להקפיד על כבוד בית הכנסת ביתר שאת ולקיים את ההנחיות בקפדנות רבה, בכדי למנוע מצב בו יאלצו שוב לסגור את בתי הכנסת".
נראה לי בעת שאנו חוזרים לבתי הכנסיות ובתי המדרשות, מחוייבים אנו להסתכל מעבר להוראות הטכניות, גם אם הן חשובות ("ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"), ולהתבונן במה שמסתתר מאחורי השורות והמילים.
"מרחק 2 מטרים בין המתפללים ("הקפדה על הנחיות הריחוק")-"סור מרע"- לצערינו דיבורים ושיחות (גם אם "בחידושי תורה ") נהפכו לנפוצים ביותר בתי הכנסת. בנוסף , לעיתים נהפך לחשוב ביותר על ידי מי מתיישבים בתפילה. בא הנחייה לריחוק. כי אין אתה בא לשוחח עם חבריך או חברתיך. "עשה טוב"- הריחוק מהחבר או מהחברה להזכירך שלבית כנסת אנחנו באים בראש וראשונה- כי את הקרבה אנו מחפשים לקב"ה, "ואני קרבת אלהים לי טוב". לא חשוב היכן אני יושב- לא חושב לי שיהיה לי מקום ליד פלוני או אלמונית או אפילו מקום קבוע (אם זה מה שחשוב לך, אז לא הבנת ותתפלל במקום קבוע בבית שלך). כי המרחק החשוב היחידי זה המרחק שבין ליבי ושכלי לאבינו שבשמיים. ופה אין הנחיית ריחוק.
אבל יש להתייחס לריחוק במשמעות אחרת. "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". מוטל עלינו בכל עת ועת להיות דוגמא ומופת לא רק עבור עצמנו אלא גם עובר הסובבים אותנו. בראש וראשונה עבור ילדינו. אם רואים שאנחנו מתייחסים ברצינות אז הם גם מפנים את זה. וחלילה ההיפך. והמבין יבין. אבל לא רק כלפי ילדינו מדובר אלא גם מתפללים שאינם נמנים בין באי בתי הכנסת בקביעות ובאים להתחזק. איך אנחנו יכולים לקרב או חס וחלילה להרחיק אותם אם זה ברצינות שלנו ואו להיפך בזלזול שלנו. איך בקבלת פנים יפה ובחמימות שלנו נוכל לקרב עוד יהודים (ולא להתייחס לבית הכנסת במועדון חברים סגור).
עד 50 איש- ייתכן שמתוך ההרגל אנחנו שוכחים איזה זכות יש לנו לשפוך שיח לפני הקב"ה. איזה זכות יש לנו להתפלל בציבור ("תפילת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים"), לענות "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא". ולכוון כמו שצריך בעניית אמן. אולי טועים בתחושה של יש גם מתפללים אחרים שאפשר לסמוך עליהם. אלא כעת עם ההגבלות אתה זוכה להיות בין ה50- איש שיש להם את הזכות וכמובן יחד עם זה האחריות. כל אחד ואחת צריך להרגיש שעליו תלוי הדבר. מי שמרגיש זה שהוא זכה, לא מאחר ולא אורז את חפציו על רגל וחצי בדלת לקראת סוף התפילה.
במתפלל 50 סוגרים בפני את הכניסה....לא עוד איחור של .....לתפילה.
בנוסף לכך, אמת למדנו " ברב עם הדרת מלך" אך תפילה ללא הגבלת מספר המתפללים עלולה להביא לאוירה של מסיבה וכדומה.
"יש להימנע מלחיצות ידיים או נגיעות כל שהן בין מתפללים" – בלי להיכנס להבדילים בין הפסיקה האשכנזית לספרדית ביחס לנשיקות בבית הכנסת בוודאי שנשיקות וחיבוקים חברתיים תורמות לאוירה של מסיבה ולא של כובד ראש.
"עטיית מסכות"- עטיית מסכה-מסמלת שאינני בא למפגש חברתי. יתרה מכך, לא החיצוניות חשובה אלא הפנימיות.
מסמל לנו שכל אחד ואחת במקום שלו, בפינה שלו ,עם כל משאלות ליבו, עומד מול הקב"ה . מפגש אישי אינטימי עם הקב"ה. הרי הקב"ה רואה ומבין ומביט מעבר למסכות שלנו. בוחן כליות ולב. ומתוך כך כולנו מצטרפים לעדה קדושה.
" וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ...... וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה"-כתוצאה מהדיבור הישיר עם הקב"ה אנחנו צריכים לתמלאות באור האלוקי אשר קרינתו חזקה ומאירה כל כך שיש לעטות מסווים.
"מינוי נאמן קורונה"-במילים אחרות "גבאי" אשר מתפקידו לוודא שבית הכנסת תהיה מקום של תפילה ועבודת הבורא במובן הפנימי ביותר. לא היינו מספיק ממושמעים לבד. גרמנו לכך שמאן דהוא במקום לתפלל בעצמו צריך מידי פעם להעיר לנו, עתה משרד הבריאות מנחה למנות אחראי "נאמן קורונה" להזכיר לנו מה היה ומה יכול לשוב כאשר למעשה חובה על כל אחד ואחת מאיתנו להיות קודם לכל גבאי לעצמנו.
"הקפדה על נקיון"- נזקקנו למגיפת קורונה על מנת לקבל הוראה ממשרד הבריאות כי לא הקפדנו דיו שבית הכנסת באופן סדיר צריך להיות נקי ונאה לתפילה. כל אחד צריך להיות אחראי על עצמו ומשפחתו. בית כנסת זה לא מקום לערוך פיקניק עם ילדיו ואין זה ראוי שנאלצים להזיהר מלדרוך על שאריות במבה או טופי שנזרק במהלך התפילה או שלולית של נוזל שנשפך מבקבוק.
"תפילה עם מתפללים מזדמנים ניתן לקיים תפילה בתוך מבנה אלא בחוץ" מה הכוונה למזדמנים? אולי, מי שאינו מרגיש את הצורך להיות שייך, שותף, לתרום. לא רוצה להתחייב, לא מעוננין באחריות, בשותפות, או מחוייבות לכלל. פרילנסר בלועזית. אם כך, נאמר לו בוודאי תתפלל ך תהיה בחוץ. לא כעונש חס וחלילה אלא בתור מוסר השכל.
"להקפיד על כבוד בית הכנסת"- במובן הפשוט ביותר זה כל מה שהזכרנו לעיל ועוד יותר. פירושו להתייחס לתפילה בבית הכנסת כמו שהיית מתייחס למפגש עם אישיות רמת מעלה ( לדוגמא: ראש ממשלה ראשי או חליפי). בוודאי שלכבד זה אינו עולה בקנה אחד עם איחורים לתפילה, לשוחח עם מאן דהוא,
או הצטיידות עם חומר קריאה על מנת שלא יהיה משעמם (וזה לא משנה כלל וכלל עם זה חופן דפי פרשת שבוע, שוטנשטיין לדף יומי, נתיבות שלום, או פרשת השבוע של הרב זקס).
מסיים הרב הראשי בקריאתו לציבור שיש "לקיים את ההנחיות בקפדנות רבה, בכדי למנוע מצב בו יאלצו שוב לסגור את בתי הכנסת".
ידוע לכולנו "שאין אדם נוקף אצבע למטה יד אשר גוזרים עליו מלמעלה". יאלצו- הקב"ה הרחיק אותנו מבתי הכנסת- מ"מקדשי המעט".העביר לנו מסר של קריאת התעוררות, לאיך הנהלנו והתנהלנו כך אינני מעוניין.
"עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה"- אמת, שמחים אנחנו לבוא לעבודת הבורא- ומחוייבים אנחנו שכך נרגיש ! אך צריכים אנו לזכור תמיד שאנו מגיעים לעבודת ה' ובאים לפניו, וכל זה עבורינו לא עבורו.
עלינו ללמוד ולהפיק את הלקחים בעד עצמינו והציבור כולו.
וטרם פתיחת שערי בית הכנסת מתפרסמים הוראות איך להוציא, להכניס, לנשק ישירות או דרך האויר את ספרי התורה, איך להעלות לתורה ועוד וכל זה אכן חשוב על מנת בע"ה שנתגבר על נגיף הקורונה. אך, הלואי שבאותה מידה היו רצות הנחיות כיצד נחזור לבית הכנסת ונתגבר על מחלת הקורונה במובן הרוחני- "ויתנו לך כתר מלוכה"!