הרב יואל עמיטל
הרב יואל עמיטלצילום: שעלבים

''פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי ניחם ה' עמו גאל ירושלם. חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת א-להינו" (ישעיה נב ז).

אי אפשר שלא להסתכל בעין לא טבעית על שני קצוות ההיסטוריה שדור אחד ראה: מצד אחד את השואה האיומה שבה הושמדו כששה מליון יהודים, ומצד שני את תקומת מדינת ישראל ומלחמת ששת הימים, שבה ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוהינו.

המהר"ל בספרו אור חדש על מגלת אסתר מלמד אותנו, שגאולת ישראל קשורה במהירות, כל האירועים במגילת אסתר קרו במהירות, ולכן "למנצח על אילת השחר" שמיוחס לאסתר, קשור לגאולה.

כפי שהאיילה קופצת במהירות ממקום למקום, וכמו שהשחר העולה שממהר להאיר על העולם, כך גאולת ישראל. כשבתקופה קצרה מבחינה היסטורית עם ישראל עובר במהירות משפל תחתית לישועה, הרי דברים אלו שייכים לגאולת ישראל.

וכשמדובר על גאולת ירושלים במלחמת ששת הימים, המהירות של המלחמה שהתחילה עם חשש לאסון ח"ו בארץ ישראל, כשראש הארגון לשחרור פלשתין, אחמד שוקיירי, אמר בתשובה לשאלה מה יהיה גורל הישראלים לאחר הנצחון, ענה: "אלה שישרדו יישארו בפלסטין. אני מעריך שאף אחד מהם לא ישרוד". ממצב קשה זה, כשכל העולם התנער מעזרה למדינת ישראל, כעבור שישה ימים עם הניצחון המזהיר במלחמה, שטח מדינת ישראל גדל פי שלשה. זוהי ישועת אלוקינו.

כיבוש ירושלים, הר הבית והכותל המערבי, כשבצבא אפילו "תוכניות מגירה" לא היו לכך, הוא זה שגרם להתרוממות רוח מיוחדת, "ארוממך ה' כי דיליתני, ה' העלית משאול נפשי חייתני מיורדי בור", ההרגשה הראשונה לאחר כיבוש ירושלים היתה הרגשת רוממות. הניצחון בירושלים היה מעין "פך השמן" שהיה בזמן החשמונאים, שסימל את מעורבותו של הקב"ה במלחמותינו.

בגמרא בברכות נדונה השאלה האם אפשר לחתום בברכת המזון "מושיע ישראל" במקום "בונה ירושלים". מסקנת הגמרא היא כי לאמיתו של דבר היינו יכולים לחתום בשניהם, שהרי פתחנו בבקשה: "רחם נא על ישראל עמך ועל ירושלים עירך". אלא שברכת "בונה ירושלים" כוללת בתוכה גם את ישועת ישראל, שנאמר: "בֹנה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז ב) ולפיכך חותמים בה, שכן נכללים בה שני העניינים. בתשועת ירושלים נכלל כל ישועת ישראל.