לפני כארבע שנים געשו הכותרות: משרדי ארגון השמאל הקיצוני 'בצלם' בירושלים עלו באש, וחמישה צוותי כיבוי נדרשו כדי לכבות את הדלקה ולחלץ לכודים מהבניין.
עוד בטרם שקעו הלהבות במשרדי הארגון, מיהרו אנשי 'בצלם' ללבות את השיח הציבורי, ובאמתחתם כבר היו מוכנות טענות והאשמות שנורו אל המטרה שסומנה מראש.
דוברת הארגון, שרית מיכאלי, אמרה למחרת השריפה כי "אם אכן יתברר שמדובר בהצתה, אי אפשר לראות אותה מנותקת מההקשר הציבורי. גל ארוך של הכפשה, שהמקור שלה בממשלה, שבהחלט יצרה אווירה שלילית מאוד נגד ארגוני זכויות אדם. במצב הנוכחי הממשלה מנהלת קמפיין נגד ארגוני זכויות אדם".
יריב אופנהיימר, מזכ"ל 'שלום עכשיו' דאז, היה הרבה פחות זהיר ומאופק. הלה מיהר לקבוע שמדובר בהצתה מכוונת, ויותר מכך. "ההצתה במשרדי 'בצלם' היא ניסיון פיגוע, שבנס לא עלה בחיי אדם, ואחראים לו שרי הממשלה ובראשם נתניהו", אמר אופנהיימר. "כשהממשלה מסמנת ארגוני שמאל, יש מי שמגיב ופוגע במטרה. דמם של כל מי שמתנגד לממשלה הותר, והרצח הפוליטי הבא קרוב מתמיד. על הממשלה להפסיק את מסע ההסתה נגד השמאל ולהורות למשטרת ישראל לאבטח עמותות וארגוני שמאל מפני ניסיונות לפגוע בהם", הוסיף.
אולם להוותו של אופנהיימר, ואולי גם של חבריו ב'בצלם', חודש מאוחר יותר הסתיימה חקירת האירוע, והפרטים שהתבררו העלו כי לא מיניה ולא מקצתיה. שירותי הכבאות בירושלים, האמונים על החקירה, דיווחו כי האש פרצה כתוצאה מקצר חשמלי במערכת החשמל במשרדים. מה שהתגלה כהצתה בכוס תה, לא גרם לאופנהיימר להתנצל חלילה, וב'בצלם' הסתפקו בתגובה המתקרבנת־משהו: "אנו נושמים לרווחה וממשיכים בשגרה".
ניסיונות ההצתה שהתרחשו השבוע בסדרה של מוסדות דת, לא הותירו מקום רב לדמיון. רק פרשנות מנותקת במיוחד תוכל לטעון כי העובדה שבלילה אחד מנסים אלמונים להצית את בית הדין הרבני בתל אביב ובית הדין הרבני בפתח תקווה, היא צירוף מקרים גרידא של מוחות קרימינליים. ביום ראשון, בסביבות השעה שתיים אחר חצות, הופעלה מערכת אזעקת האש בבניין בית הדין הרבני בפתח תקווה. זמן קצר לאחר מכן הופעלה אזעקה דומה בבית הדין בתל אביב. צוותי הכיבוי שהגיעו לבניין בפתח תקווה גילו ערמת בגדים וחומרי בעירה שהוכנסו לחדרו של אחד העובדים בקומת הכניסה. בבית הדין בתל אביב נמצאו מנגנוני הצתה בחלקו האחורי של הבניין, שבו ממוקמת גם המועצה הדתית. בשל התרעת המערכות והגעת צוותי הכיבוי למקום, הנזק לרכוש היה קל. בנוסף, התקבלו באותו לילה במשטרה דיווחים על גרימת נזק למבני המועצות דתיות גם בערים כפר סבא ואשדוד.
על קרקע פורייה
בשונה מאנשי השמאל הקיצוני, כאן התגובה למתקפה המתוזמנת היטב הייתה מדודה וזהירה. בדוברות בתי הדין לא הפנו אצבע מאשימה כלפי אף גורם או אדם, והסתפקו באמירה כללית כי "כל ניסיון של פגיעה במערכת השיפוטית הרבנית אינו פגיעה נקודתית, אלא פגיעה באזרח הישראלי ובמערכת הבאה לשרת את אזרחיה". פרטי החקירה אומנם טרם נתבררו, אולם קשה להימנע מההערכה כי מי שמנסה להצית מבני דת באופן סדרתי - יש מה שמניע אותו להילחם בסמלי היהדות הממלכתיים של מדינת ישראל, וכאלו לא חסרים באווירה הציבורית בשנים האחרונות.
יו"ר איגוד רבני קהילות, הרב עמיחי אליהו, מודה כי אינו יודע מי או מה גרם לגל ההצתות האחרון. "עם זאת", הוא אומר, "אני כן יודע שבשנה האחרונה, סביב מערכת הבחירות החוזרת הזו, היה גל של הסתה שהיו שותפים לו אנשי ישראל ביתנו, שלא פעם גלשו גם לביטויים אנטישמיים ממש". בין השאר מזכיר הרב אליהו את סגן ראש עיריית חיפה, לזר קפלון, שהתבטא בחריפות נגד המגזר החרדי ואף השווה אותם להיטלר. עוד הוא מזכיר את מנכ"ל משרד הקליטה לשעבר, אלכס קושניר, אף הוא איש ישראל ביתנו, אשר פרסם את סרטון ההסתה נגד בדיקות הטהרה שמעניקות קופות החולים לנשים.
הרב אליהו מפנה אצבע מאשימה גם כלפי ארגונים בתוך הציונות הדתית, אשר לדבריו "נוטלים חלק במסע השיסוי נגד הממסד הרבני, בתי הדין והמשרד לשירותי דת", ומזכיר כדוגמה את הסרטון של 'חופות' מבית ארגון 'השגחה פרטית', אשר הטיח ביקורת חריפה במערך הנישואין הממלכתי של הרבנות הראשית. כל אלו ועוד אחראים לדבריו לאווירה הציבורית שנוצרה כלפי מוסדות הדת בישראל, אשר עלולה להוביל למעשים כמו ניסיונות ההצתה האחרונים. "יש מחיר לקמפיין השנאה שהמדינה עברה בשנה האחרונה", הוא קובע.
אחד הגורמים הבולטים בשדה המאבק בהדתה בשנים האחרונות הוא 'הפורום החילוני'. הארגון עומד במקרים רבים מאחורי העלאת הנושא לסדר היום הציבורי, ואף מפעיל 'קו חם לנפגעי הדתה'. יו"ר הפורום, ד"ר רם פרומן, לא הכיר כלל את מקרי ההצתות עם פנייתנו הראשונה לקבלת תגובתו. לאחר שקרא על ההתרחשויות, מסר לנו תגובתו, ובה הוא מייחל כי יתברר שהעבריינים לא היו מונעים מתפיסות חילוניות, וכי הם יבואו על עונשם: "יש בין דתיים לחילונים במדינה מאבק תרבות, אך הוא חייב להתנהל באופן תרבותי. אין שום מקום לאלימות ולוונדליזם מאף צד. יש לי אפס סובלנות לאלימות, ולא משנה כלפי מה ומי היא מופנית. אני מאוד מקווה שיתברר שמי שעשה את זה לא פעל ממניעים של אידיאולוגיה חילונית, ובכל מקרה, אני מקווה שמי שעשה את זה ייתפס וייענש".
בגלל אבות
הדסה מלמד בת ה־15, תושבת שכונת אדמות ישי (תל רומיידה) בחברון, מכירה את הפינות השונות בשכונת מגוריה ובחברון היהודית בכלל. גרם המדרגות, דודי המים, בתי שכונת אבו סנינה הנשקפים מול ביתה. אבל בשנה האחרונה היא החלה להתבונן על כל אלה מחדש.
פרויקט תיעוד ייחודי שיזם היישוב היהודי בחברון, חיבר בין הדור הצעיר לדור המייסדים של היישוב. בשבת הקרובה, כ"ט באייר, יצוין יום שחרור חברון, וסמוך לתאריך זה יוצא הספר 'עד שבחברון' במהדורה שנייה לחנויות. הספר הינו פרי הראיונות המוסרטים שערכו צעירי חברון עם כחמישה־עשר ממייסדי היישוב, בפרויקט שבוצע לפני כשנה. מלמד, תלמידת כיתה י' באולפנת ערד, נטלה חלק בפרויקט, והיא מספרת על הזווית החדשה שהעניק לה פרויקט התיעוד על מקום מגוריה, שבו נולדה וגדלה.
"הבנתי שהמקום שאני נמצאת בו, הוא לא סתם ככה. הייתה פה עשייה מטורפת של גברים ונשים שפעלו באומץ למען העם והארץ. זו לא רק הכניסה לבית הדסה. יש הרבה יותר מזה. גיליתי מה קרה בכל מקום. המדרגות בשכונה שלי, למשל, שהתברר שהן שער העיר ועליהן עמד אברהם אבינו כשקנה את מערת המכפלה. גם מקומות שהתרחשו בהם פיגועים, ירי, נשים שהלכו ללדת וזרקו עליהן אבנים, המקום שבו נרצחה התינוקת שלהבת פס מירי משכונת אבו סנינה שמולנו. ידעתי קצת גם לפני כן, אבל בראיונות התגלו לי המון סיפורים מרתקים, למדתי המון".
מלמד מספרת כי את המייסדים הכירה עוד קודם, אבל רק במראה הפנים, כשכנים מבוגרים. המפגש הבלתי אמצעי איתם העמיק את ההיכרות וגם את הלימוד מהם. "גם אותם מאוד שימח שמישהו יושב ושומע את סיפור החיים שלהם, לומד להכיר את מי שהם ומה שעשו. אני עצמי למדתי להכיר אותם יותר, וכששמעתי את הסיפורים שלהם התחלתי להעריך אותם הרבה יותר". מה היא לוקחת מזה הלאה? "זה תרם לרצון שלי להמשיך ולפעול באותה דרך למען יישוב הארץ. הם לא ניסו להעביר לנו מסר בצורה ישירה, אבל המסר שעבר בסיפורים היה ברור: זו הארץ שלנו, ולכן אנחנו פה ולא מוותרים".