ד"ר יהודה כהן ז"ל
ד"ר יהודה כהן ז"ל צילום: באדיבות המשפחה

עו"ד ד"ר יהודה כהן שהלך לעולמו בשבוע שעבר, היה מהראשונים שנשאו את הדגל נגד ההפיכה החוקתית שהוביל פרופ' אהרון ברק.

הוא היה הראשון שכתב ספר מחקר בנושא, ופרסם אותו בשנת 2001 תחת השם "מי מפחד ממדינה יהודית?".

בתו, אשת ההתיישבות אורית סטרוק, ובנו גדעון כהן, סיפרו לערוץ 7 על האדם שהיה, ועל תפיסתו את היסודות עליהם הוקמה מדינה יהודית בארץ ישראל.

"הוא היה איש אמת", סיפרה סטרוק. "ברגע שהוא האמין במשהו אז הוא דבק בזה וכתב על זה וחקר על זה ונלחם על זה, גם אם זה עלה לו מחיר".

"וזה עלה לו", אמרה. "זה עלה לו בזה ששמו לו רגל בכל מקום, גם בעולם האקדמיה וגם בעולם המשפט הישראלי, כי לא אהבו אנשים עם הדעות שלו והקשו עליו מאוד כשהוא בא לעשות את הדוקטורט בגלל שידעו שזאת האג'נדה שלו, ובכל זאת הוא לא וויתר להם ונלחם על עמדותיו".

לדבריה, "הייתה לו גישה פלורליסטית אמיתית. הוא היה מסוגל להתווכח בצורה מאוד מעמיקה ובלהט רב עם אנשים שלא חשבו כמוהו, וזה לא פגע כהוא זה ביכולת שלו לאהוב אותם ולכבד אותם. זה היה הבית שלנו, ככה היה היחס שלו לילדיו כולל אליי, התווכחנו המון וזה לא הפריע בכהוא זה לכבוד והאהבה.

"זאת הייתה הדרך שלו עם כל מי שהוא פגש וזאת גם הדרך שהוא הנחיל לכל המשפחה. הוא הנחיל את היכולת להתווכח בלי לאבד את הכבוד והאהבה לאדם שאתה לא מסכים אתו", אמרה סטרוק.

בנו, גדעון כהן, סיפר איך נולד הספר המכונן שכתב אביו ובנוסף, הסביר בתמציתיות מדוע לשיטת אביו בית המשפט כבר למעלה מעשרים שנה חותר תחת יסודותיה של המדינה כמדינה יהודית ואף תחת היסודות הדמוקרטים של המדינה.

כהן: "הוא היה יותר מארבעים שנה עורך דין פרטי מירושלים. היה לו משרד ברחוב בן יהודה, ויום אחד הוא נתן לי ספר מאמרים בנושאים משפטיים, איזה סיכום של איזה נושא משפטי מסוים שחשב שאולי אני אתעניין בזה.

"קראתי בשקיקה, ובאחד הפעמים שדיברנו סיפרתי לו מה קראתי ומה הבנתי מתוך זה. סיפרתי לו על אחד המאמרים שם של פרופ' אהרון ברק והסברתי לו מה בעצם נאמר במאמר. ואז אבא אומר: 'אבל זה לא נכון. הוא אומר דברים שהם לא נכונים. יש חוק יסוד המשפט, זה לא נכון. למה הוא אומר דבר כזה שהוא לא נכון?'"

כהן הוסיף, "הוא מאוד התרגז שפרופ' למשפטים, שכבר היה שופט בית המשפט העליון, כותב מאמר שמתחזה לאיזה אמת מחקרית הגותית וכותב דברים שהם פשוט לא נכונים, אם נגיד את זה בלשון הכי נקייה שאפשר. ואז הוא תיעל את כל הכעס שלו לזה שהוא אמר 'אני רוצה לעשות דוקטורט במשפטים'".

"הוא הלך לאוניברסיטה ונרשם לדוקטורט", סיפר כהן. "מי שרשם אותו אמר לו: 'עו"ד כהן, חבל, כל עורכי הדין בירושלים שיוצאים לפנסיה ונרשמים לדוקטורט רוצים לעשות דוקטורט ואף אחד לא מסיים. סתם חבל על הכסף שלך'. אבל הוא התמיד. הוא השלים תואר שני במשפטים, למד עם סטודנטים שיכולים להיות בגיל של הנכדים שלו, המרצים היו בגיל של הילדים שלו והוא למד מהם, התעניין אפילו, התווכח איתם ופשוט במקביל לכתיבת הדוקטורט הוא כתב את הספר הזה, על בסיס חקר יסודי שהוא עשה. הוא הוציא את זה בהוצאה לאור של לשכת עורכי הדין".

"הוא היה הראשון שכתב ספר מחקרי על הנושא", אמר כהן. "היו עוד כאלה שכתבו על המהפכה החוקתית שהוביל אותה אהרון ברק, אבל ספר שעוסק על המָטֶרְיָה של המהפכה החוקתית בהיבטים שונים, הוא היה הראשון ולמיטב ידיעתי מאז גם לא נכתב מחקר בעניין ברמה של מחקר השוואתי בינלאומי".

כהן: "הוא לקח כארבעים מדינות דמוקרטיות והשווה אותן. למשל, הוא השווה איך בוחרים שם שופטים שיש להם יכולת לעסוק בביקורת חוקתית והוא הראה שבשום מדינה שופטים לא ממנים את השופטים חוץ מבישראל ובאיטליה. באיטליה הסיבה היא כנראה המעורבות של המאפיה האיטלקית בפוליטיקה וכדי להגן על זה נתנו מעמד מאוד משמעותי לשופטים. והכל מדובר לא סתם על מינוי שופטים, אלא על מינוי שופטים שיש להם סמכות של ביקורת חוקתית, פסילת חוקים וכדומה".

מדינת ישראל - מדינה יהודית עם שיטה דמוקרטית

המחקר של עו"ד ד"ר יהודה כהן מתחיל בחקירת היסודות עליהם קמה מדינת ישראל בשנת 1948. "בניתוח שהוא עשה הוא מצא שהמעמד של מגילת העצמאות זה מעמד על חוקתי", אמר כהן הבן. "כלומר, אין מצב שמישהו מציע למשל לבטל את מגילת העצמאות, כי זה הבסיס שעליו הוקמה המדינה. הוא בחן מה זה אומר ריבונות, הוא בחן מה זה אומר חוקה. איך חוקה נקבעת? או בזמן שמדינה נוצרת, או בזמן מהפיכה, או במשאל עם. אז לא היה משאל עם ואם לא הייתה מהפיכה, כל עוד המדינה קיימת אז אי אפשר לשנות את זה.

"דבר שני, הוא ראה שבמגילת העצמאות 'דמוקרטיה' לא מופיעה שם. הוא היה נער בן 17 כשמדינת ישראל קמה, הוא ממש היה נוכח באירוע ההיסטורי הזה אז הוא גם יודע את זה מידיעה אישית שמה שקמה בה' באייר תש"ח זו מדינה יהודית. כלומר, בתוכן היא מדינה יהודית וצורת הממשל היא שיטה שהיא במידות רבות דומה לדמוקרטיות מערביות".

כהן הביא משל על מנת להסביר, "לצורך העניין, מים מינרלים זה התוכן, זה המדינה היהודית, אבל באיזה כוס היא מוגשת? אז היא מוגשת בצורת משטר דמוקרטית. הכוס היא רק הכלי שמאפשר לך לשתות אבל אין לה מהות בפני עצמה. אתה יכול להגיד שאתה אישית מעדיף שהמדינה היהודית תתנהל בצורה דמוקרטית, זאת העדיפות שלך ואני חושב שזאת העדיפות של רוב האנשים במדינת ישראל וטוב שכך, אין כאן תלונה על עצם הדמוקרטיה.

"אבל אין כאן עניין שצריכים לשמור על איזה איזון והשאלה אם הם מתחרים אחד בשני או לא מתחרים אחד בשני, או שיכולים לחיות אחד עם השני. זאת לא אותה רמת התייחסות. זה פשוט שהמדינה שקמה כאן היא מדינה יהודית".

עו"ד ד"ר כהן הבין באופן פשוט שהמדינה שקמה בשנת 48 היא מדינה יהודית משום שהיא מדינת העם היהודי. "ואחרי שהוא אמר את זה (שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ושלמגילת העצמאות יש כח על חוקי, י"ג), כשהוא בוחן את הפעולות של בית המשפט העליון עשרות שנים אחר כך, הוא מזהה שבית המשפט העליון לא רק שהוא מקעקע, בצורה מאוד נחושה ולא מקרית, את היות המדינה הזאת מדינה יהודית, במובן שמגילת העצמאות מתייחסת אליה, אלא גם פועל כנגד היות המדינה דמוקרטית.

"כשבפועל, מכיוון שבית המשפט העליון העמיד את עצמו מעל לא רק הממשלה והכנסת, אלא גם מעל העם. במצב כזה, הוא התייחס גם לתוצאה ששופטים ממנים את עצמם וגם שהם לקחו לעצמם סמכויות שאין להם והם מבצעים דברים שהם נגד החוק המפורש, הוא התייחס כמצב שבו יש אוטוקרטיה, מצב שבו יש ממשל שהוא לא דמוקרטי, לא נבחר, וגם כנגד זה הוא יצא".

מדינה יהודית או מדינה דתית?

לדברי כהן הבן, תפיסתו את מדינת ישראל כמדינה יהודית הייתה שונה מתפיסת אנשים את מדינת ישראל כמדינה יהודית המחוייבת להלכה. "אל תתבלבלו בין היות האדם אדם אמוני דתי וככזה יהודי בכל רמ"ח איבריו שרוצה שהמדינה שלו תהיה יהודית דתית, לבין מה שבן גוריון וחבריו כשהם ניסחו את מגילת העצמאות התכוונו כשהם אמרו מדינה יהודית".

לדבריו, דוד בן גוריון סברו ש"פשיטא, 2,000 שנה היינו בגולה ללא ריבונות ועכשיו, אנחנו יהודים ויש לנו מדינה יהודית. יהודית במובן הזה שהיא לא ערבית למשל. והיהודים, זה נתפס על ידי מכונני המדינה כעם שמחובר בשורשים ובכל כולו גם בדת, אבל זה לא, לצורך העניין, מדינה יהודית לעומת מדינה קתולית".

"הוא לא הצביע אף פעם לבית היהודי ולא למפד"ל", הוסיף כהן. "הוא היה חבר ד"ש וחבר העבודה. ברור שהאידאולוגיה שלו לא הייתה כמו של בתו הבכורה. אבל בגיל 18, כשהוא התגייס לצה"ל כדי להלחם ולהגן, על מה? על מה הוא נלחם? האם הוא נלחם על זה שיהיה חופש ביטוי? שתהיה זכות הבעת דעה? האם זאת הסיבה שהוא נלחם? הוא בטח רצה את זה, אבל זו לא הייתה המוטיבציה שלו. המוטיבציה שלו הייתה שתהיה מדינה לעם היהודי. הכי פשוט בעולם".

לסיכום אמר כהן: "הטענה שאבא שלי הביא זה, שמה שבית המשפט העליון עשה ומה שהוא קרא ההפיכה החוקתית, היא נעשתה בעצם לא רק כנגד היות המדינה יהודית אלא גם כנגד היות המדינה דמוקרטית".

דעה פרטית לעומת יסודות דמוקרטים

כהן: "כשהוא ראה שמשהו לא נכון, צד האמת שבו לא נתן לו להסתיר את זה. גם אם למשל מבחינה פוליטית נוח לו שזכויות האדם יקבלו הגנה במדינת ישראל, זאת הייתה דעתו הפרטית, היה חשוב לו זכויות האדם. אבל הוא לא ראה שום סיבה שמי שלא נבחר על ידי העם יחליט על זה שיש ערכים שהם גבוהים יותר מאשר מה שהחליטו נציגי העם, הכנסת. זה היה נראה לו לא מקובל".

לדבריו, "זה שיש אנשים שהחליטו שלמרות שזה לא נכון, לפחות בית המשפט נוקט עמדה אידאולוגית שמתאימה לדעות שלהם, אז הם לא יוצאים כנגד הפעולה הלא נכונה ואפילו הלא חוקית של בית המשפט העליון - אז אבא היה לו בהירות מאוד, שמה שהוא לא ישר ולא נכון הוא אומר אותו בלי קשר אם זה מנוגד לתורה הפוליטית שהוא חושב שצריך להגיד אותה".

סטרוק הוסיפה: "מה שאני הקראתי לאנשים שבאו לשבעה והייתי רוצה מאוד מאוד שיתפרסם, זה קטע מתוך ההקדמה שהוא כתב לספר 'מי מפחד ממדינה יהודית' שהוא הוציא".

להלן הקטע שכתב עו"ד ד"ר כהן בשנת 2001 בהקדמה לספרו: "לפני 56 שנה, עם היוודע גורלם של יהודי אירופה, התכנסה במושבה ראשון לציון עצרת התייחדות עם זכרם. היה שם ציבור גדול ובכללו גם חברי תנועות הנוער. עמדתי שם בקרב חברי האחרים לתנועת "השומר הצעיר". גם המורה אלפרין ניצב שם, ברחבה מולי, בקרב חברי לכיתה ח'. אהבתי את האיש וכיבדתי אותו, ולא רק בשל היותו המחנך והמורה לחשבון מאז כיתה ו'.

"לאחר הנאומים הוכרזה דקת דומיה לזכר הנספים בשואה. לפתע, החלה לעלות מתוך הדומיה הכבדה שירת האינטרנציונאל הסוציאליסטי מפי חבורת "השומר הצעיר". עיני נתקלו במבטו של המורה. מבט עצוב, חודר, הישר לעיני. פסקתי לשיר.

"מאז אינני חבר האינטרנציונאל הסוציאליסטי. אני יהודי. המבט בעיניו של המורה זאב אלפרין מלווה אותי עד היום, ולכן אבקש להקדיש ספר זה לזכרו. ייתכן, כי בעטיו יחסי ליהדות ולערכיה הוא יחס של כבוד ושייכות - בלי שיהא בו להסיט אותי, כהוא זה, משיקול הדעת הענייני עליו נשענתי בבואי להעלות ספר זה על הכתב. ברוח מורשתו של המורה האהוב, בא הספר לסלק את הפחד - העולה מפסיקות בית המשפט העליון - מפני המדינה היהודית, פחד המקנן גם בלב עוד רבים וטובים. עלינו לשנן היטב, כי מדינה יהודית - כמושג וכדרך - אינה פחותה ממדינה דמוקרטית, ולדידו של עם ישראל אף מקדימה אותה".

סטרוק: "אבא שלי כתב את הספר הזה בגיל 65. המורה כבר היה בן יותר מתשעים ואבא שלי חיפש אותו ומצא אותו והביא לו עותק של הספר שהוא כתב את הספר לזכרו".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו