כיצד להרחיב את היקף הגיור הממלכתי במדינת ישראל?

איך ניתן להרחיב את היקף הגיור הממלכתי על מנת שלא להגיע למצב של ריבוי נישואי תערובת?

משה אדוריאן , ג' בסיון תש"פ

בי"ד לגיור. ארכיון
בי"ד לגיור. ארכיון
צילום ארכיון: פלאש 90

סוגיית הגיור אינה יורדת מסדר היום בתקשורת, בפוליטיקה, בימי עיון ובאירועים שונים ומגוונים העוסקים בנושאים המרכזיים של קיום הזהות היהודית במדינת ישראל המתחדשת. רבים וטובים מדברים וכותבים על הנושא.

לאור ניסיוני בתחום, בעבודתי באגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, כמפקח ארצי על לימודי יהדות לגיור ולאחר כמה שנות התנדבות במסגרת אגף הגיור כמבקר בכיתות הלימוד, אני מבקש להגיש לכם הצעה ראשונית לשדרוג ושכלול הטיפול בנושא הגיור הממלכתי על כל מרכיביו.

הבעיה המרכזית היא לא בניהול המערכת, בבתי הדין לגיור, במינהלה ובתפקודם של עובדי האגף שעושים ככל יכולתם להבטיח מערכת הוגנת, מאורגנת ומסבירת פנים.

הבעיה המרכזית היא במיעוט הפונים לגיור, שמספרם פוחת והולך ככל שמתקרבים למפגש הסיום עם בית הדין, לעומת הפוטנציאל של מאות אלפי אזרחים במדינה שאינם יהודים על פי ההלכה.

להלן כמה נקודות שטעונות עיון, לימוד וטיפול –

  • העדר הסברה רחבה בהיקף ארצי, במיוחד ביישובים גדולים וקטנים שקלטו אלפי עולים חדשים במשך 20 השנים האחרונות, שאינם חשים צורך להתגייר .
  • חוסר מעורבות בנושא הגיור של רבני ערים ויישובים, רבני שכונות, רבני בתי הכנסת, ראשי ישיבות ציוניות, מנהיגי קהילות, גרעינים תורניים וציבורים רבים נוספים שיכולים לסייע בהתמודדות עם הנושא המורכב והמחייב.
  • הנשירה מאולפני הגיור במהלך שנת הלימודים.

במאמרי זה, אני מבקש להציע להעביר חלק מהאחריות אל אותם אישים וציבורים שיכולים לתת כתף ולפתוח את לבם ובמיוחד את שערי קהילותיהם כדי לסייע בהתמודדות עם הנושא.

המבחן האמיתי של המתגייר הוא בקליטתו בקהילה המאמצת אותו ותומכת בו בלב פתוח ואוהב, בתקופת ההכנה לגיור וזו שתקלוט אותו לתוכה לאחר שיעבור את הגיור בהצלחה.

בשיחותיי עם המורים והתלמידים בכיתות הגיור אני מפרט את ארבעת היסודות שעליהם עומד הגיור –

  • הגיור האישי שהוא התהליך שכל מתגייר עובר בלימודיו, כאשר הוא מקבל על עצמו לקיים מצוות צעד אחר צעד, במהלך שנת הלימודים.
  • היסוד המשפחתי שבו המתגייר מנחיל את אורח החיים היהודי במשפחתו.
  • היסוד הקהילתי, והוא בעיניי החשוב ביותר, שבו המתגייר נקלט בקהילה שהוא חי בסביבתה כבר בשלב הלימוד. מתגייר שאין לו סביבה תומכת מן הראוי שישקול מעבר ממקום מגוריו הנוכחי למקום מתאים יותר. אין סיכוי שיוכל לקיים חיים יהודיים מלאים כשאין בית כנסת מתאים ואין קהילה תומכת במקום מגוריו הנוכחי.
  • ההצטרפות לעם ישראל לאחר שהשלים את חובותיו ועמד בהצלחה בפני בית הדין שקיבל אותו לעם ישראל.

מכאן צומחת הגישה והדרישה שיכולה מענה הולם להגברת הביטחון האישי של המתגייר שיש לו כתובת, יש לו קהילה שמקבלת אותו לתוכה ואנשים מתוכה יסייעו לו להשיג את מטרתו.

אם רבני ערים ויישובים, רבני שכונות, רבני בתי כנסת, רבנים של הציונות הדתית, מנהיגי קהילות וגרעינים תורניים, עמותות וארגונים כגון - נשות "אמונה" (לאור העובדה שרוב הפונים לגיור אלו נשים צעירות), "ראש יהודי", "המקום" ועמותות דומות לאלה, לא ייקחו משימה זו על גבם, לא נוכל להתמודד עם המספר הגובר והולך מדי שנה של אזרחים טובים נאמנים וישרים, שאינם יהודים לפי ההלכה.

הצעד הראשון שיש לנקוט, לעניות דעתי, צריך להתמקד בפרסום והסברה.

מומלץ לקיים כנסים יישוביים ואזוריים בכל אותם מקומות שבהם יש ריכוז גדול של אזרחים שאינם יהודים, בשיתוף רבנים ובעלי תפקידים מרכזיים כדי להביא בפניהם את המציאות הקשה של נישואי תערובת וחיים ללא נישואין של זוגות מעורבים שמספרם הולך ומתעצם מדי שנה בשנה.

בשלב השני מומלץ לארגן ערבי הסברה למועמדים פוטנציאליים לגיור שיגלו עניין ויבקשו לדעת מהו גיור ומה התהליך שמוליך אליו. במפגשים שכאלה תהיה להם הזדמנות למפגש ראשון שמן הראוי שיהיה מאיר פנים, שיוביל לשיחות אישיות בהמשך. במפגש זה יושם דגש על כך שלכל מתגייר תהיה כתובת במהלך ההכנה לגיור ובמיוחד לאחר סיום התהליך בהצלחה, מובטחת לו קהילה מתאימה שתקלוט אותו לתוכה.

אני גם מציע לשקול את צירופם של רבני קהילות להרכבים של בתי הדין המיוחדים לגיור. נוכחותם בדיון תחזק את רוחם וביטחונם של המתגיירים כשידעו שרב הקהילה שאליה הם אמורים להצטרף, לוקח חלק בהחלטה לגיירם.

הנקודה העיקרית כאן היא, שהמתגייר ידע שמיד עם קבלתו לעם ישראל יש מי שמחכה לו בזרועות פתוחות, קהילה חמה שתסייע לו להשתלב בתוכה בנעימות, בסבר פנים יפות, וזה העיקר.

המצב כיום הוא שהמתגייר מסיים בהצלחה אך הוא זר לסביבתו. הוא מסיים את חובותיו, זוכה לתעודה המיוחלת, ונשאר לבדו כדי להתמודד עם המציאות החדשה ועם החיים החדשים שזכה להגיע אליהם במאמץ רב.

לסיכום, נושא הגיור מן הראוי שיהיה כל הזמן בתודעה הלאומית בישראל. יש לרתום למשימה דמויות תורניות בכל רחבי הארץ ובמיוחד במקומות שבהם קיימת אוכלוסיה גדולה של אזרחים שאינם יהודים.

אם המצב יישאר כמות שהוא, ונעלים עינינו מהמציאות, נמצא את עצמנו במצב של נישואי תערובת הולכים ומתרבים בארצנו, זוגות מעורבים שחיים ללא נישואין רשמיים, ולמרבה הצער ידמה המצב בישראל לזה הקיים בארצות שונות בעולם שבהם אחוז נישואי התערובת הולך ועולה מדי שנה.

עדיין לא מאוחר ויפה שעה אחת קודם.