שכחו אותם במלון

בזמן שכמעט כולם חזרו לשגרה ומתווכחים אם הייתה בכלל קורונה או לא, יש כאלה שעבורם הקורונה היא עדיין מציאות חיים קשה ומעיקה.

, ד' בסיון תש"פ

שכחו אותם במלון-ערוץ 7
מלון קורונה. דן פנורמה
צילום: תומר נאוברג פלאש 90

23 בתי מלון ואכסניות פתח משרד הביטחון באמצעות פיקוד העורף: 12 מלונות החלמה לחולי קורונה קלים ו־11 מלונות בידוד לישראלים ששבו מחו"ל. 11,000 איש התארחו בהם - כ־6,000 שבים מחו"ל וכ־5,000 חולים.

לאחר שהוחלט כי החוזרים מחו"ל ייכנסו לבידוד ביתי, מלונות הבידוד הולכים ונסגרים. השבוע נותרו פתוחים רק שניים מהם, שבהם שוהים 560 מבודדים. למחלימים מקורונה נותרו שישה מלונות, שבהם מאושפזים 715 חולים. עוד 1,300 חולים נמצאים באשפוז בית.

רוב האוכלוסייה בישראל כבר קימטה את הקורונה והשליכה אותה מאחור. נכון, היא עדיין מתמודדת עם השלכות נפשיות וכלכליות קשות, אבל אנשים חזרו לרחובות, השמחות שוב מתרחבות והחנויות מתמלאות. הישראלים מביטים קדימה, מתכננים את חופשת הקיץ בתקווה, אולי מעט שוכחים שיש כאלה שנותרו מאחור, באישפוז הבית או במלונות עם הקורונה. "בהתחלה עוד היה יתרון למי שחלה בקורונה", מספר דוד (שם בדוי) שחלה בקורונה ואושפז במלון. "כשהמשפחות בישראל היו צריכות להישאר בבתים, בסגר, אנחנו יכולנו להתכנס יחד במלון ולערוך סדר פסח ביחד. אבל היום, אתה רואה את כולם חוזרים למסלול ואתה נשאר הרחק מאחור. זה לא קל".

"אנחנו בגן חיות?"

צור לוי, ראש מכינה קדם־צבאית טכנולוגית באמי"ת רחובות, נדבק בקורונה במסגרת שירות המילואים שלו. משפחתו נדבקה ממנו, ואחרי מעל לחודש שבו כל המשפחה הייתה סגורה בבית, והוא לא הראה סימני החלמה, לוי ביקש לצאת למלון כדי לאפשר למשפחתו להשתחרר מהבידוד. "יצאתי למלון כשיש לי כבר בדיקה אחת שלילית. הייתי בטוח שאני יוצא לשלושה ימים, ואז יעשו לי בדיקה נוספת שתהיה שלילית, ואחזור הביתה". בפועל הוא שהה במקום למעלה משבועיים. לוי מסתכל על הדברים גם בעין טובה. "הגעתי למלון ביום חמישי ובליל שבת פשוט נפעמתי. כל אחד לקח את החמגשית שלו ואת האוכל שהביאו לו מהבית, הגיע לאולם ההתכנסות, ושם עשינו סעודת ליל שבת משותפת. היה שם עם ישראל על כל גווניו, ולא רק: חרדים, חסידים, בדואים, חילונים ודתיים. כולם מברכים יחד את מלאכי השלום. ישבנו למעגלי שיח עד שתיים לפנות בוקר. זו הייתה חוויה מדהימה". אבל חוץ מזה, המציאות לא הייתה פשוטה.

מלון קורונה מתפקד כך: האוכל מושאר בעגלות שמגיעות לקומה. חצי שעה לאחר מכן, ניתן לצאת ולאסוף את האוכל לחדר. את החדרים כל אחד אמור לנקות בעצמו. מי שרוצה להחליף מצעים צריך לבקש מהקבלה מצעים להחלפה, ויום למחרת הוא אוסף שקית עם מצעים חדשים ומחליף אותם בעצמו. עבור מי שהולך על רגליו - זו חוויה לא נעימה, אבל לא נוראה. אבל עבור חלק מהמאושפזים מדובר במשימה קשה. לפעמים חולים ממש, בפעמים אחרות קיים קושי בריאותי ברקע. "במובן הזה, המלון הוא אפילו לא בית חולים שבו דואגים לך לדברים האלה. זה גם לא בית חולים במובן הזה שבני משפחה או חברים יכולים לבוא לשבת לידך ולבקר אותך".

לוי ממשיך ומתאר: "אתה רואה את הטיילת של אשקלון. אנשים מטיילים עם המשפחות שלהם, רוכבים על אופניים. כולם חזרו לחיים ואתה סגור. האשפוז במלון חשוב מאוד וזה לטובת הציבור, אבל גם אדם שביצע פשע נכלא כדי להגן על החברה. זה אולי קיצוני, אבל זו התחושה. המשפחות יכולות לבוא ולבקר אותך רק מעבר לגדר. מה אנחנו, אסירים? אנחנו בגן חיות?".

כשלוי הגיע למלון הוא פגש אנשים במצב רוח שפוף ובמקום נפשי לא פשוט. "היו שם בחורים ובחורות צעירים שלא ראו את הבית חמישים יום, ואנשים בכל מיני מצבים מורכבים". אומנם הוא קיבל ליווי של אחות קופת חולים שהתקשרה יום יום לשמוע מה שלומו, "אבל לא כולם זכו לזה. שמעתי גם סיפורים אחרים".

אושרית (שם בדוי) הגיעה הביתה בדיוק לפני שבוע. היא אומנם מודה למדינת ישראל על צורת הטיפול בקורונה, על הרעיון של המלונות ועל הביצוע, אך בכל זאת התקופה הייתה לה קשה. "היה צורך בליווי נפשי ובתמיכה נפשית הדוקים יותר. אותי ליוותה אחות מקופת החולים, אבל אני לא יכולה להגיד שכל מי שהיה צריך תמיכה, קיבל אותה. בסופו של דבר אתה לבד", היא אומרת. ובאשר לתנאים הפיזיים? הם לא היו ברמת הסביר. "האוכל, מלבד ארוחת הבוקר, לא היה אכיל. אין מה לקנא במי שהיה במלון. זה לא דומה לנופש. התחושה דומה יותר למצורע שנמצא מחוץ למחנה".

מטוש ולנטוש

אי־הוודאות במחלת הקורונה קשורה בשאלה הבלתי פתורה - מתי יקבל החולה שתי תשובות שליליות רצופות וישוחרר לחופשי. לפני כמעט חודש החליט משרד הבריאות לשנות את מדיניות הבדיקות. בתחילת הדרך, אנשים ששהו באשפוז בית נאלצו להתחנן לבדיקות, בעוד מי ששהה במלון קורונה נהנה מבדיקות תכופות. גם אז המעמד לא היה קל. תדירות הבדיקות הייתה תלויה במידת המסירות של קופת החולים הספציפית ועד כמה היא לחצה על מד"א לקיים אותן. מי שקראו בשמו וניגש לעמדת הבדיקה, הרגיש כמי שזכה בלוטו. מי שלא קראו בשמם, נאלצו לחכות למחר, אולי יתמזל מזלם. ואולם, החל מה־30 באפריל שינה משרד הבריאות את מדיניות הבדיקות.

"כיום, בדיקות החלמה מהוות כ־16 אחוזים מכלל הבדיקות לנגיף הקורונה. בדיקות לנגיף הקורונה הן משאב לאומי, ולכן יש להבטיח כי השימוש בהן יהיה המיטבי מבחינת עלות-תועלת", כך נכתב בנהלים החדשים שהוציא משרד הבריאות בי"ג באייר. "מניתוח תוצאות הבדיקות ומועד ביצוען, עולה שעל פי ההנחיות הקיימות, ביצוע הבדיקות מתחיל בשלב מוקדם מדי במהלך ההחלמה, ומכאן נובע צורך לבצע כמות גדולה יותר של בדיקות". במסמך שעליו חתומה פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור, נכתב כי מהנתונים שהצטברו במשרד הבריאות עולה כי ל־44 אחוזים מהחולים בוצעו לפחות 4 בדיקות (כלומר 3 בדיקות החלמה לפחות). בעקבות נתונים שהפיק המשרד והרצון שלא לבזבז משאבים, הוחלט כי בדיקת ההחלמה הראשונה לחולים לא תתבצע לפני שיעברו 12 ימים ממועד ביצוע הבדיקה החיובית הראשונה. אם הבדיקה הזאת תהיה חיובית, יצטרך החולה לחכות שבעה ימים נוספים עד לבדיקה הבאה. אם היא שלילית, המרחק עד לבדיקה הבאה יהיה שלושה ימים.

ההמתנה לבדיקות בדרך להחלמה, ואחר כך ההמתנה לקבלת התשובה, היו אחת החוויות הקשות והמאתגרות. דוד, צור ואושרית זוכרים את הקושי הזה עוד מהבית. אחר כך, עם ההגעה לבית המלון, הכול הפך למערבולת רגשות. "בהתחלה בדקו אותנו כל 48 שעות, ותך כדי השהייה הרחיקו את הטווח" מספרת אושרית. "לא היינו מוכנים לזה נפשית. המרחק בין הבדיקות גרם לכך שאם לא בדקו אותך בשישי, את בטוח נשארת אחרי שבת". אם בדיקה אחת יצאה שלילית, החולה נשאר לעוד שבוע שלם במלון. תופעה נוספת ולא כל כך נדירה הייתה שאנשים נבדקו, יצאו שליליים, כבר נמלאו בתקווה והחלו לחשב את היציאה החוצה - אבל הבדיקה הבאה יצאה חיובית. "אנשים שזה קרה להם היו שבר כלי", אומר לוי. אושרית חוותה זאת לא פעם אחת. היא מספרת על חוויה קשה ומתישה.

הטלטלה בין חיובי ושלילי קשורה הן במעבדות השונות והן באיכות הדגימה שלוקח הבודק. מי שדוגם בעדינות יכול להביא בדיקה שלילית, ואחר, שדוגם עמוק יותר, עלול להביא בדיקה חיובית. הדיגום אינו אחיד. בכך הקורונה אינה שונה מווירוסים אחרים: גם בשפעת, למשל, יכול אדם לקבל תשובה שלילית וכעבור כמה ימים תשובה חיובית. אך שם התוצאה אינה משמעותית לטיפול בו או לבידוד. בקורונה זה אחרת. תוצאות הבדיקה הן הרות גורל לאדם ולסביבתו.

לוי ואושרית כבר יצאו, ודוד עדיין בבית המלון, מקווה לצאת מהבידוד בהקדם. הם רואים את האורות של התקופה הזו, את טוב הלב את העזרה ההדדית שהייתה בבתי המלון, ויודעים להודות על היש ועל תושייתה של המדינה. אבל במקביל הם מעבירים מסר לחברה. "חשוב שישמעו קצת מה עבר על מי שהיה במלונות. שלא יחשבו שמי שהיה שם עשה חיים ונהנה", חותמת אושרית. "מי שחלה בקורונה ובכלל מי שהיה במלון, עבר חוויה מאוד לא פשוטה".