לפני מספר חודשים זכה עם ישראל לסיים סבב של לימוד הדף היומי ולהתחיל מחזור חדש. בכל העולם כולו התקיימו מעמדי סיום הש"ס, כשבגדולים שבהם משתתפים עשרות ומאות אלפים.
מעמדים אלה גרמו לקידוש ה' גדול, כולם התבוננו בפליאה על העם היהודי שמקיים מעמדים בסדר גודל שכזה, ובסיומם האצטדיונים שלמים ונקיים.
חודשים ספורים לאחר מכן, אפילו מנין לא ניתן היה להשיג, החתונות הבריתות וכל שאר השמחות התקיימו במתכונת מצומצמת ומהירה, מאה ועשרים שניות זמן ברית. וראה איזה פלא, גילינו שגם בחוג המצומצם ביותר ניתן להגיע לשמחה גדולה, לשמחה פנימית שלימה בלי צלצולים ואורות במה.
מתוך הרצון הטוב לציין את שמחות יקירינו, התרגלנו לשמוח ולחגוג בגדול, ברוב עם, באולמות מפוארים. אולם פעמים רבות דווקא ההפקות הגדולות, מרובות המשתתפים, מסיטות את תשומת הלב מעיקר השמחה. המחותנים עסוקים בצדדים הטכניים של הסעודה: לוודא שכולם יושבים, שהמלצרים מגישים את המנות הנכונות, ושהדוד המבוגר יישב רחוק מהתזמורת...
המוזמנים, לעומתם, לא באמת יודעים מי החתן ומי הכלה, לרוב אפילו השניצל לא מעניין אותם, הם הגיעו מתוך חוסר נעימות מהמזמין, ועם רצון לצאת כמה שיותר מוקדם בלי שהמזמין ישים לב (הכל כמובן על דרך ההכללה). התוצאה ממצב זה היא שהמטרה המרכזית של האירוע, השמחה, קצת נשכחת ולא באמת מושגת, ודאי לא באופן השלם והנכון.
ההצעה העולה בעקבות נגיף הקורונה לצמצם את היקף ההוצאות והמוזמנים בחתונות איננה נובעת מתוך בקשה של חיסכון בהוצאות, הצמצום בגודל החתונות נובע בשורשו מתוך בקשה לשמחה אמתית, שמחה שלימה, שמחה שאיננה תלויה בתנאים חיצוניים. הרי ברור מאליו שככל שההפקה תהיה קטנה יותר, אותנטית יותר, הראש יהיה פנוי לעסוק בעיקר ולא בטפל, בשמחה שמול עינינו ולא במזכרת שתעלה אבק אצל ספק מכרינו.
אם תאמרו, 'לא נעים לנו לעשות אירוע צנוע, מה יגידו הקרובים, מה תגיד המשפחה?' רבותיי, אל נא תזלזלו במשפחותיכם ובקרוביכם, אל נא תחשבו אותם לאנשים קטנים מבקשי חיצוניות. כל אדם מכיר באותנטיות, בשורשיות אמתית. אדרבה ואדרבה, כעת הם ישמחו הרבה יותר לבוא לשמחותיכם, מתוך ידיעה שאכן שמחים בבואם, שרוצים לשמוח יחד איתם באמת, ולא מזמינים אותם מתוך חוסר נעימות או התחשבנות.
אכן, קשה לשנות ברגע הרגלים שהתבססו במחננו מזה תקופה, אך בואו וננצל את התקופה הזו, בה לא ניתן לערוך אירועים גדולים, ונתרגל שלחתונה מזמינים את המשפחה הקרובה ומספר סביר של חברים. גם בתזמורת, בסידור הפרחים, בצוותי הצילום ובאולמות המפוארים ביכולתנו לצמצם ולהפחית בכך את ההתעסקות בפרטים הקטנים, ולהגביר את המחשבה וההעמקה בגדולת הרגעים בהם אנו נמצאים.
הבה נגביה עצמנו מצמצומי הפאר, מקטנות החיצוניות, ונחזור ונתחבר לשמחה הפנימית שבתוכנו, נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו ונזכה מהרה לקיום הכתוב "וכמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך".