חיי יהודים תחת המגף הקומוניסטי - סרט

הבימאי יחזקאל לנג בשלבי סיום עריכת הסרט\סדרה 'שמי ברזל' על הימים האפלים של המאבק לשמירת יהדות תחת השלטון הקומוניסטי בבריה"מ.

שמעון כהן - ערוץ 7 , י"א בסיון תש"פ

שמי ברזל
שמי ברזל
צילום: צילום מסך

בימים אלה מתבצעות עבודות העריכה האחרונות לסרטו של יחזקאל לנג 'שמי ברזל' שלוקח את צופיו למאבקיהם של היהודים ובעיקר של חסידות חב"ד בברית המועצות של שנות הארבעים.

העבודה על הסרט, שאולי יהפוך לסדרה, החלה כבר לפני שלוש שנים, מספר לנג. "כתבתי את התסריט וביימתי ועכשיו עובדים על העריכה. חקרתי וקראתי הרבה ספרים על הנושא", וכעת הוא מקווה שעם השלמת עבודת העריכה הוא יוכל להגיע לקהלים מגוונים, דתיים, חילוניים ואף כאלה שאינם יהודים, וגם המילה 'נטפליקס' לא מרתיעה אותו. הוא מזכיר שחברת הענק הפיקה בשנים האחרונות גם סדרות בעלות מאפיינים התואמים עמים מסוימים.

הרקע לסרטו של לנג הוא בברית המועצות של אחרי המהפכה הקומוניסטית. בתקופה זו "שלושה מיליון יהודים חיים בברית המועצות והמצב שלהם מאוד קשה במשך מאות שנים. יש הרבה אנטישמיות ודיכוי, פוגרומים וכו'. ב-1917 מתחוללת המהפכה הקומוניסטית שעשתה שינוי אזורי גדול לחיוב ולשלילה מבחינת היהודים. הרבה יהודים היו שותפים למהפכה הזו, אבל היא הביאה לחברה הטוטליטארית שבראשה עמד סטאלין ובה רצחו עשרות מיליוני אנשים בתוך רוסיה עצמה".

"בתוך כך אסרו על היהודים לקיים את אמונתם, סגרו ישיבות ובתי כנסת, שלחו הרבה רבנים לגולאג ורצחו רבנים. היה מותר לקיים את הדת באופן פרטי אבל לא ללמוד. השבוע הפך לעשרה ימים כדי שלא יוכלו לקיים את השבת", אומר לנג ומציין כי אמנם ההתנגדות הקומוניסטית הייתה לכלל הדתות אך התנכלות מיוחדת הייתה ליהדות וליהודים שנחשבו לקפיטליסטים ובורגנים מעבר להיותם דתיים. בנוסף הציונות עמדה גם היא כסיבה למתקפות על יהודי התקופה.

"מיד אחרי השואה המשיכו עם דיכוי היהודים בבריה"מ והייתה סכנה שכל היהודים יתבוללו כי אסרו עליהם הכול, וקם דור שלא ידע כלום מיהדות והתחילו להתחתן עם גויים. קם קומץ של אנשים שלמדו יהדות בסתר ומסרו את נפשם על קיום המצוות וזה הסיפור שלהם. בסופו של דבר ניצחו היהודים ואחרי שבעים שנה נפלה ברית המועצות. לפעמים אנחנו חושבים שמי אני הקטן מול מדינת ענק של 150 מיליון איש וצבא ענק, אבל זה הכוח של היהודי, התורה והמצוות שניצחו".

על הסרט עצמו שאלנו את לנג אם ההתבססות על ספרי חסידים מתקופה זו אינה מובילה ליצירת דמויות פחות מורכבות ופחות מותאמות לדרישות הקולנועיות של העידן הנוכחי, והוא משיב ומספר כי בסרט משולבים יהודים מסוגים שונים, בהם גם "אדם עם אמונה חזקה שמנסה ללכת בין הטיפות בלי ליפול מול הסכנות ולשמור על האמונה. זו אמנות של יהדות". עם זאת מסופר גם סיפורם של מי שנפלו ונכנעו ללחצים אך הסרט אינו שופט אותם במבט שלילי, כך שהמורכבות עודה קיימת.

הסרט מתנהל בשפה העברית על אף שהשפה בה התרחשו האירועים הייתה ברובה רוסית. לנג מודע לבעייתיות בעיני הצופה אך הוא מזכיר הפקה בריטית שעסקה בברית המועצות ועם זאת מרבית השחקנים מדברים במבטא בריטי כבד, והדבר אולי מפריע לצופה בדקות הראשונות של הסרט, אך לאחר מכן הדברים מתקבלים באופן טבעי.

בסרט, שלא כבהפקות המיועדות למגזר הדתי והחרדי, משחקות גם נשים. לנג מזכיר בהקשר זה את הפולמוס שעוררה הצגה מעורבת של גברים ונשים בתיאטרון 'אספקלריה' ומציין שעשיית סרט שונה מעשיית הצגה בכך שהשחקנים מצולמים מספר שעות וחוזרים לבתיהם. המבנה אינו מושתת על עבודה צמודה בחזרות רבות. לדבריו אמנם בסרט ישנם רגשות אך רגש האהבה אינו המוביל שבהם כך שקל יותר להתנהל בהפקה זו. עם זאת הוא מזכיר כי "גם בעבודה במשרד יש גברים ונשים".

לפי שעה לא ברור מתי ייצא הסרט לאקרנים ואם בכלל הוא יעובד כסרט ולא כסדרה. לנג מצידו מעדיף שהעריכה תוביל להפקתה של סדרה באורך של 15 פרקים. הוא מספר כי מחצית מעבודת העריכה הסתיימה והוא מצפה להשלמתה. "חשבתי שהצילומים יהיו הכי קשים, אבל התברר שגם העריכה לא פשוטה", הוא מספר.

לקראת תום הדברים מתייחס לנג לתופעה שכמעט ואינה קיימת בעולם התרבותי והיא תופעת הסרטים היהודיים. "לצערי הרב אין כמעט סרטים יהודים. עם ישראל כמעט נטש את התחום הזה של המדיה המשפיעה ביותר, מדיית הווידאו והסרטים. אם כבר אנחנו שם, אז אנחנו עושים סרטים אנטי יהודיים וזה מאוד מעציב. יותר מחמישים שנה לא עשינו סרט אחד על מלחמת ששת הימים", הוא אומר ומציין כי באחרונה נעשה סרט על המלחמה ההרואי ההיא, אך מי שעשה אותו היו...נוצרים בארה"ב ולא יהודים.