בימים אלה כשהוויכוח בקרב הנהגת מתיישבי יו"ש מגיע לשיאים חדשים סביב תוכנית טראמפ אני נזכר בשירו של דיוויד ברוזה 'זה הכל או כלום', וביתר דיוק בפזמון של אותו השיר שם ברוזה שר 'זה הכל או כלום, זה הכל או כלום, בגלל זה ניפול בגלל זה נקום...".
בתמצית המחלוקת בין הגישות בתוך מועצת יש"ע ברורה ופשוטה: האם לסרב לקבל תוכנית טראמפ, בידיעה שמוותרים מראש גם על הישגים תקדימיים שבתוכנית וכל זאת כדי להימנע מבליעת גלולת הרעל ששמה הכרה במדינה פלשתינית בסוף הדרך. או לאמץ את הגישה של הציונות הקלאסית מקדמא דנא של 'עוד דונם ועוד עז', לקבל את תוכנית טראמפ המדברת על סיפוח כשלושים אחוז משטחי יו"ש, המשך פיתוח ההתיישבות היהודית בחבלי ארצנו והכל לצד הבנה שייתכן ואי שם בסופה של התוכנית, במידה והפלשתינים יעמדו בכל הדרישות וההתחייבויות שהתוכנית מצביה בפניהם, הם יזכו להכרה במדינה פלשתינית על חלקים משטחי יו"ש.
כתושב אלון שבות שבגוש עציון מזה שנות דור שאיפתי וחלומי הוא סיפוח מלא של כל שטחי יהודה ושומרון. מבחינתי דין רבבה, איתמר ואש קודש כדין אלון שבות וכפר עציון. אף אחד לא צריך להסביר לי את זכותנו על כל מטר ומטר מרגבי אדמתנו, אפילו לא ראשי מועצת יש"ע שניצבים נגד תוכנית טראמפ. כדי להבין את עמדתי חשוב לעמוד על שתי עובדות יסוד שאין עליהם וויכוח בין המתנגדים לתוכנית טראמפ לתומכים בה.
עיקרון ראשון שאין חולק עליו - נשיא ארה"ב הנוכחי הוא הידידותי ביותר שקם למדינת ישראל ולמתיישבים. עיקרון יסוד שני, שגם עליו אין חולק היא העובדה הידועה שהסכסוך ארוך השנים בינינו ובין הפלשתינים כנראה לא יגיע לפתרונו בשנים הקרובות ואם בכלל. הוויכוח שנסוב בין המתנגדים לתומכים בתוכנית טראמפ עוסק בנושא מרכזי אחד: הבנת המציאות המדינית שקשורה לשטחי יו"ש והדרך הנכונה לפעול במציאות זו.
חבריי, והם בהחלט חבריי הטובים למרות חילוקי הדעות, שמתנגדים לתוכנית טראמפ טוענים שעצם ההכרה באפשרות עתידית וקלושה של הקמת מדינה פלשתינית היא פשיטת רגל ערכית, אידיאולוגית ולאומית. לדבריהם, גם אם הפלשתינים לא יעמדו בדרישות שמציבה בפניהם התוכנית, וממילא לא יזכו להכרה והקמה של מדינה פלשתינית, הוויתור העקרוני הרשמי של המחנה הלאומי הוא אם כל חטאת. ברגע שהסכמנו לעיקרון, כך הם טוענים, כל היתר לא באמת חשוב.
אם בארזים של אנשי ארץ ישראל השלמה נפלה השלהבת בהכירם במדינה פלשתינית, מה יגידו אזובי הקיר? על פניו יש היגיון בטענתם זו. אבל מישהו צריך לומר לכל אלה המחזיקים בעמדה זו שניהול מדינה וקידום מדיניות איננו וויכוח בבית מדרש. מישהו חייב להסביר להם שהחיים בכלל, ואלה של מדינה בפרט, ואלה של מדינת ישראל ליתר דיוק, מורכבים הרבה יותר משירה בשירו של דיוויד ברוזה 'זה הכל או כלום'.
הסכמתי לאמץ את תוכנית טראמפ לא נובעת מתוך חולשה או תמימות. עמדתי זו נובעת כולה משילוב של השקפה אידיאולוגית לאומית ברורה יחד עם אימוץ העיקרון הבסיסי של real politik. זאת לא בושה לנתח את המציאות ולהתחשב בה. זאת לא חולשה להבין שכמו שהגאולה לעיתים מגיעה 'קמעא קמעא', ופעמים דווקא דרך זו הכרחית ונכונה.
חברים וחברות, במקום להתרכז רק בסכנות העתידיות, הרחוקות ונדמה לי הקלושות, של תוכנית טראמפ אולי הגיע הזמן גם לדבר על היתרונות הממשיים והמידיים שלה. הכרה וסיפוח של היישובים היהודיים ביהודה ושומרון. מישובים בהר חברון ועד יישובים בצפון השומרון. הכרה זו הייתה אך לפני חודשים מעטים חלום רחוק וכמעט פנטזיה בלתי מושגת. אבל זה לא נגמר שם. בנוסף, באופן מיידי סיפוח של יישובים בבקעת הירדן מצפון ים המלח ועד לצפון הבקעה. מאות קילומטרים של שטחי יו"ש. וזה לא נגמר כאן.
התוכנית מדברת על אישור גורף ומקיף לבנייה לא רק בתוך גושי ההתיישבות, אלא גם בכל אחד מיישובי יו"ש שמחוץ לגושים ובלבד שהבנייה תתבצע בתוך תחומי היישוב. מאות ואלפי בתים יוקמו לאורכם ורוחבם של יהודה, בנימין והשומרון. בתים שיגדילו את מספר תושבי יו"ש, בתים שיעמיקו את אחיזתנו בחבלי ארץ אלה. והכל כאן. עכשיו. במזומן.
סהדי במרומים שאני לא מצליח להבין את אלה המתנגדים לתוכנית. עבורם כל היתרונות שמניתי, ועוד שורה של יתרונות נוספים דוגמת ביטול זכות השיבה, הכרה פלשתינית בירושלים כבירת ישראל, פירוק החמאס מנשקו, הפסקת ההסתה הפלשתינית, תנאים שהפרתם בידי הפלשתינים תמנע מהם את ההכרה במדינה פלשתינית – חסרי חשיבות וחסרי משקל היסטורי והכל בגלל חשש עתידי מעורפל בדמות הכרה במדינה פלשתינית.
אין לי ספק שאם על כף המאזניים לא היה מדובר בתוכנית שלום, אלא היה מדובר נניח 'רק' בנושאים בריאותיים, כשמצד אחד מזור מיידי ותחילת התחזקות גופנית ונפשית, בידיעה שבעתיד הלא ידוע עלולה לצוץ הסתבכות סכנה בריאותית חלקית אבל כרונית, או אולי גם במקרה כזה הם היו מעקשים ומצהירים או בריאות מלאה ועכשיו או דעיכה איטית וממושכת עד למוות הבלתי נמנע? מעניין מה הייתה דעתם של מתנגדי תוכנית טראמפ במקרה כזה? האם הם היו מתעקשים ומסרבים לקבל טיפול רפואי חיוני וחשוב.
טיפול שלא רק ישפר את איכות החיים אלא גם יאריך אותם, בידיעה שאולי בעתיד הרחוק והבלתי ידוע נצטרך לשלם מחיר בריאותי כלשהו? האם גם במקרה כזה הם היו עומדים על רגליהם האחוריות ומסבירים בסבר פנים רציני שאין שבמציאות כזו אין דעתם לקבל טיפול רפואי? עם יד על הלב, נדמה לי שאף אדם בעל היגיון בריא ורצון לחיות לא היה מפנה עורף לטיפול רפואי כזה גם בידיעה שלא מדובר בטיפול מושלם.
חברות וחברים, הגיע הזמן שתפנימו שהעיסוק בנושאים מדיניים איננה תוכנית כבקשתך. אין לאף אחד הבטחה שכל דעותיו יתקבלו או יתממשו. הבנה בסיסית זו מחייבת אותנו להיות זהירים, חכמים ובעיקר אמיצים. ושחלילה לא תטעו. האומץ עליו אני מדבר איננו האומץ המזויף של תומכי הפשרות הכרוניות. האומץ עליו אני מדבר היא ההבנה שבמשחק השח מט הגדול עלינו לחשוב גם על המהלך הבא וגם על המהלכים העתידיים.
הגיע הזמן להבין שניסיון העבר הוכיח שגישת ה'הכל או כלום' בדרך כלל מובילה אותנו לכלום. לא מאמינים? תשאלו את הפלשתינים שלמזלנו פעם אחר פעם דבקו ב'הכל' ופעם אחר פעם קיבלו 'כלום'. זאת שעת מבחן עבורנו ועבור כלל המחנה הלאומי.
מאז שצה"ל שחרר את חבלי המולדת ביו"ש במלחמת ששת הימים לפני כ-53 שנים, מעולם, אף לא פעם אחת, עמדה ההתיישבות היהודית ביו"ש בפני הישג היסטורי כביר וגדול כל כך. בידינו הדבר. הגיע הזמן שנאמץ את דבריו של כלב בן יפונה ששאג מנהמת ליבו, כלפי משה רבינו וכלפי כל עם ישראל - "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".
פרופ' יעקב כץ, מומחה פסיכולוגיה חברתית ודעת קהל. תושב אלון שבות