בואו להיות חלק מהערבות ההדדית, לתרומות
הרבנית ימימה מזרחי בירכה אמש (ראשון) בפתיחת שבוע הערבות ההדדית של הציונות הדתית וסיפרה על עבודת הקודש שעושה הראל חצרוני עם נוער "הזולה של חצרוני". "'בזולה של חצרוני' נלחמים בעיקר על החלומות של הראל חצרוני, לוחם החלומות, נלחמים על נערים ונערות שרק לא יפסיקו לחלום את עצמם גדולים, נלחמים על אבות ואימהות שלא יפסיקו לחלום את הילדים שלהם" ציינה הרבנית ימימה.
"בזולה יגידו לבת הזו 'את לא זולה את יקרה, את לא מזולזלת את חלום, אל תפסיקי לחלום אותך'", ציינה בהתרגשות הרבנית מזרחי. "ההורים שלך חולמים אותך. בקורונה, ואני מכירה אותם אישית את הנערים והנערות האלה, לא היה להם בית. כשכולם היו בבתים כי צריך היה להיות בבית, הבית של ילדי ירושלים היה נעול ולא היו להם דלתות להידבק להתדפק עליהם.
"אסור להשאיר את המלאכים האלה בחוץ, יש נגיפים מסתובבים בחוץ. הילדים האלה צריכים בית. מתחת לאדמה בירושלים נבנה מקדש שהקב"ה מצוי בתוכו. לא אבוא בירושלים של מעלה עד אבוא בירושלים של מטה הוא יאמר למלאכיו, והוא ילך לפגוש את מלאכים של מטה. וכשיבוא משיח יעלו שערי בית המקדש הבלויים עם כל הנערים והנערות שהחזיקו בהם כל כך בחוזקה כדי שלא להיפלט מהשער.
"הנערים והנערות שהחזיקו בשערים דקה לפני הנעילה, כל אלה שמניחים תפילין דקה לפני שקיעה, רגע לפני שהם שוקעים. ולפני שהקב"ה יכנס לבית המקדש שלו הוא יקרא לאיש החצר, להראל חצרוני, ויגיד לו: 'אחריך. אנחנו כולנו מאחורי האנשים הנפלאים האלה, תומכים בהם, תומכים בדור העתיד שרק הוא יצא מירושלים של מטה וידע להדריך את כל הקהל הגדול בשפתו. קהל גדול ישובו הנה בהם עיוור ופיסח הרה ויולדת, צעירים וזקנים יחדיו'. "בואו לא נפסיק את המסע הענק של הנערים והנערות האלה לבית, בואו נחזיק בבית שלהם, בואו נעלה אותם לירושלים של מעלה".
בואו להיות חלק מהערבות ההדדית, לתרומות
"במקום מתחת לאדמה בירושלים נמצאת ירושלים של מטה, ובכל פעם שהמלאכים רוצים לקחת את הקב"ה לירושלים של מעלה הוא אומר: 'לא אבוא בירושלים של מעלה עד אבוא בירושלים של מטה'. נכון, יש פה בשמיים מלאכים אבל שם למטה, מתחת לאדמה בירושלים בזולה יש מלאכים, שליחים שנותנים נפשם בשליחותם", אמרה הרבנית מזרחי.
"אני רוצה לדבר על חלום מדהים שמופיע בגמרא והוא במדרש לפרשה של השבוע הזה, פרשת שלח. רב אשי עומד לחזור הביתה מבית המדרש ואמר: 'חברים, להלן מערכת השעות למחר, מחר נדבר בחברנו ירבעם, אחאב ומנשה'. "הוא הולך לישון ובחלומו הוא חולם על כך שאיש כבר לא חולם. מנשה הרשע הופיע ומנשה צועק עליו: 'אתה, לא תקרא לי חברך, אני לא חבר שלך ואני לא חבר של אבא שלך'. ורב אשי נבהל ואומר לו: 'למה אתה אומר כך?' והוא אומר לו: 'אתה יודע? אני יודע דברים שאתה לא. מה אתה יודע שאני לא?' משיב לו רב אשי ועונה לו: 'אני יודע באיזה צד מתחילים לאכול הלחם. ושואל אותו רב אשי מאיזה צד? והוא אומר לו מהשוליים השרופים של הלחם'.
"ורב אשי מתחיל לבכות ואומר לו מאחר שאתה יודע כאלה דברים מופלאים למה עבדת עבודה זרה? והוא עונה לו: אילו חיית בדור שלי היית מרים את שולי אדרתך ורץ לעבוד עבודה זרה. מה זה הסיפור הזה? מסביר המהרש"א לגמרא הנפלאה הזו במסכת סנהדרין כשהקב"ה ברא את העולם הוא ברא פירות - בורא פרי, הוא ברא מזונות - בורא מיני מזונות, והוא גם ברא לחם. הלחם היה יוצא ככה מהאדמה, אבל אז האדם חטא והקב"ה אמר עכשיו אני נותן בידיים ילד להוציא לחם מן הארץ.
"אתה תעבוד קשה כי אתה נער שוליים, אתה נשרפת אבל יש לך זכות שיבה, יש לך זכות תשובה. בכל פעם שאנחנו אוכלים את הנשיקה השרופה של הלחם, אנחנו חושבים על כל נערי ונערות השוליים שמישהו הביט בהם ואמר הוא יחזור.
"הם חיים בדור כל כך קשה. אילו אתם הייתם חיים בדור הזה הייתם מרימים את שולי אדרתכם ורצים אחרי היצר הרע. אומר מהר"ל, כשמנשה אומר אנחנו לא הרמנו את שולי אדרתנו, רצינו ליפול בדרך אל החטא, רצינו לשים סינון, רצינו להגיד לעצמינו אל תיגע בזה, אל תיקח את זה, זה נותן לך כמה שעות של אושר ואתה תהיה אומלל אחר כך. אל תתני שיגעו בך ילדה, את לא אשה חפץ את ארץ חפץ.
"בזולה מחכים לילדי השוליים עם נשיקה חמה, עם אמונה מדהימה, וילדי הזולה רצים אל המקום הזה מתחת לאדמה כמו שרץ כלב לחברון. חז"ל אומרים, 'עבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו', מה הכוונה רוח אחרת? הוא פתאום איבד את כל הרוחניות. אומר אור החיים הקדוש: הוא רצה לעשות כמו המרגלים, הוא ניסת לדבריהם'. הם מסיתים אותו והוא מתפתה, אבל אז הוא רץ הוא רץ כמו מטורף למקום שיתן לו חיבור. 'ויבוא עד חברון', והוא ישים שם את הראש שלו ויבכה, אני רוצה הביתה, אני לא רוצה להפסיק את השושלת המדהימה הזאת של האבות שלי, של האימהות שלי. בטירוף הוא רץ לשם להתפלל על עצמו. החברון הזה נמצא כאן בלב ירושלים, המדריכים שמדריכים בזולה חלקם היו כלב, הם חוו את הפחד הזה, הם הצליחו לברוח ממנו ועכשיו פה יודעים את שפת ההמון.
"כשהם רואים את ההמון המוסת הם עומדים לנזול. כלב מכיר את השפה הזו כי כמו שהוא עמד לנזול והוא אומר להם שקט עלה נעלה יכול נוכל. אילו יכולתי הייתי מנשקת למצחם של כל אנשי הקודש האלה, הראל חצרוני ודן דויטש וזהבית קרן, מחכים שם בקרן הרחוב בירושלים של מטה. אני יודעת את זה אישית, קרוב משפחה שלנו, שבכל לילה לא היינו נרדמים. איפה הוא? היינו מרימים טלפון למדריך והוא היה אומר אל תדאגו, לא שואל, לא אומר מילה, חוזר אחרי רבע שעה ואומר 'הוא בסדר', והיינו יכולים לחזור לישון".