המזרחנית שמרית מאיר מתייחסת בטור ארוך בעמוד הפייסבוק שלה לתוכנית המאה של נשיא ארה"ב דונלנד טראמפ ולמחלוקת בתוך הימין.
"זו הזדמנות לומר בבהירות את מה שרבים מעדיפים לטשטש - קבלה של תכנית טראמפ משמעותה קבלת ההגיון של חלוקת הארץ. נקודה".
"בתנאים משופרים באופן ניכר מבעבר, אבל עדין. לגבי התנאים המופלגים שהתכנית מעמידה בפני הפלסטינים כתנאי להקמת מדינה ואפילו למו“מ - תרשו לי להעריך שהם יגרסו ברגע שיהיה איתות על נכונות פלסטינית לדבר.
לא רק במקרה של ממשל דמוקרטי, גם במקרה של כהונה שניה של טראמפ. הסרבנות הפלסטינית אמנם הוכיחה את עצמה לאורך השנים כהימור בטוח למדי, אבל גם ממנו היו חריגות, נקודות בזמן בהן המצוקה והבידוד דחפו אותם לריסטרט טקטי. אוסלו, למשל. ההיסטוריה לפעמים הולכת ישר ולפעמים נעה כמטוטלת".
לסיום היא כותבת "הסיפוח הוא לא הדבר הראשון וגם לא החמישי שדחוף למדינת ישראל כרגע, אבל אם הולכים על זה, הדבר הנכון הוא לחכות לנובמבר. אם אפשר להבטיח תמיכה בדיעבד אפשר להבטיח תמיכה מראש (ולכל קדנציה יש בחירות אמצע קדנציה). בנוסף, ובהינתן ההתנגדות של מועצת יש“ע, מומלץ לוותר על סיפוח ההתנחלויות, ולהתמקד בבקעת הירדן, שיש לה ערך אסטרטגי ושהיתה בבת עינם של הגנרלים לדורותיהם, לפחות עד שהאופציה להחיל עליה את החוק הישראלי הפכה לממשית. את הפלסטינים בשטח המסופח צריך להציע לאזרח".