לילה של נקם ושילם

לילה של נקם ושילם-מה עובר בלילה על נפגע טרור ועל המחבל שפגע בו.

לא נרדמתי הלילה. דמותו של הנער שהשליך עלי את הבקבוק התבערה ריצדה לי כל הזמן ולא הניחה לי להירדם, אני חייב לישון מחר יש לי יום עבודה רגיל, אני מנסה לישון ולא מצליח, קם הולך למקרר שותה מים מנסה לישון ולא מצליח.

אולי נלך לשירותים, אולי זה יעזור, לא זה לא עזר-אני לא נרדם, מתהפך במיטה וחושב ואם היו תופסים את המחבל שלי מה היית רוצה שיעשו לו? הפריבילגיה שלי ש-32 שנה והוא לא נתפס ואני ממשיך לשחק לי בראש במה היה קורה אילו.

אולי היו יורים בו תוך כדי מרדף והוא היה נהרג, אולי היו תופשים אותו חי ומביאים אותו למשפט והייתי מגיע לבית המשפט כל יום ומביט בהוריו ורוצה נקמה, מתחנן לשופטים שיטילו עליו עונש מוות כמו שרצה לעשות לי, אולי שיכלאו אותו עד יומו האחרון בכלא, אולי השופטים היו גוזרים כך את דינו, אבל הוא היה משתחרר בעסקת חילופין כזו או אחרת וחוזר לרמאללה כגיבור, ממשיך לקבל כל חודש לחשבון הבנק שלו גמלה על מעשיו מהרשות הפלשתנאית. וואוו... אני כועס על המדינה שלי שמשחררת אותו.

וככה אני ממשיך להעביר את הלילה חושב וחושב והמשכתי לחשוב על המחבל שלי שלא נתפס עד היום, אבל חשבתי לקראת בוקר, אולי המחבל שלי חי עד היום ברמאללה עוקב אחרי בתקשורת ויודע מה אני עושה, מה קורה לי ומצטער למה הדב קלמנוביץ הזה שזרקתי עליו את הבקבוק לא נשרף עד מוות, כי הוא הדב הזה לא מפסיק לעצבן אותי, ורק בשבוע שעבר נולד לו נכד חדש לבן הראשון שנולד לו אחרי שזרקתי עליו את הבקבוק שהכנתי, והיהודים ממשיכים לחיות לפרוח ולהביא עוד יהודים טובים לעולם.