התרסקות מעבורת החלל קולומביה אתמול בכניסה לאטמוספירה של כדור הארץ, לא הפתיעה כמה מומחי חלל ממשלתיים בארה"ב. ה"וושינגטון פוסט" פירסם היום כי מומחי החלל הביעו בעבר דאגה מדחיית העבודות לשיפור בטיחות צי מעבורות החלל המתיישן של נאס"א. למרות שבטיחות היתה תמיד מילת המפתח בסוכנות החלל האמריקאית, מהנדסי חלל התלוננו בעבר מספר פעמים על כך שקיצוצים תקציביים גרמו לכך שקולומביה ושלוש מעבורות חלל נוספות לא זכו לשיפורים שנדרשו בהן.
באפריל האחרון הזהיר יו"ר הגוף המייעץ לבטיחות בחלל, ריצ'ארד בלומברג, את הקונגרס האמריקאי, כי אופן ניהול פרויקט החלל של נאס"א גורם ל"דאגה חמורה ביותר בנושאים בטיחותיים. מעולם לא הייתי כה מודאג מנושא הבטיחות במעבורות החלל".
אף שאיש מהמדענים שהזהירו מפני תקלות בטיחותיות בנאס"א לא הצביע על מפגע בטיחותי קונקרטי שיכול היה לגרום להתרסקות המעבורת אתמול, לאורך תקופה ארוכה הם הזהירו מהסכנה שבהדחת נושא הבטיחות מראש סדר העדיפויות של סוכנות החלל האמריקאית. לטענתם, לאחר קיצוץ של 40 אחוז בתקציב תוכנית החלל בעשור האחרון, נאס"א כבר לא יכולה להבטיח ביצוע מושלם ונקי מתקלות.
עד כה נמצאו כ100 חלקים של הקולומביה שמפוזרים על שטח של כ200 קמ"ר. על פי הידוע נפל חלק גדול של הקולומביה אל אגם בין טקסס ללואיזיאנה, היום נמצאו קסדה,סמל המעבורות ושרידי גופות.
מעבורת החלל "קולומביה" התרסקה בשבת אחר הצהריים מעל טקסס. המעבורת שוגרה לחלל לפני 16 ימים מכדור הארץ כשעל סיפונה האסטרונאוט הישראלי הראשון אל"מ אילן רמון.
החללית הייתה במהירות של 12500 מיל לשעה בגובה של יותר מ-60 קמ"ש מעל טקסס.
שעת הנחיתה נקבעה ל-16:16, אך הקשר עם המעבורת אבד בשעה 16:00. המעבורת נראתה לאחרונה מעל טקסס בשעה 16:08, כשכמה שובלי עשן יוצאים ממנה.
תושבים באיזור ההתרסקות, באזור העיר פלסטיין דיווחו על קול נפץ גדול. תושבים מקומיים הסריטו את האסון במצלמות חובבים, ורגע הפיצוץ נראה בבירור.
השברים התפזרו ברדיוס של כ 200 ק"מ. אנשי נאס"א הזהירו מהתקרבות לחלקים של החללית, מחשש שהם רעילים. מספר חלקים כבר נמצאו בצפון טקסס.
נאס"א פרסמה הודעה רשמית על אסון ה"קולומביה": "מצב חירום הוכרז במרכז הבקרה שביוסטון, כתוצאה מאובדן התקשורת עם מעבורת החלל 'קולומביה' בתשע בבוקר לפי שעון החוף המזרחי
(16:00 לפי שעון ישראל) בעת שירדה לנחיתה במרכז החלל קנדי. היא היתה אמורה לנחות ב-9:16
(16:16 לפי שעון ישראל).
"הקשר עם המעבורת והמעקב אחריה נפסקו ב-9 בבוקר, כשהיתה בגובה 61,875 מטר, באזור מעל לצפון-מרכז טקסס. בעת ניתוק הקשר טסה המעבורת במהירות של כ-20,116 קמ"ש. לאחר מכן לא התקבל במרכז הבקרה כל מידע על מעקב ולא חודש הקשר עם המעבורת.
"צוותי חיפוש והצלה בדאלאס-פורט וורת ובחלקים של מזרח טקסס הועמדו במצב הכן. יש להימנע מלהתקרב לכל שבר שיימצא באזור ואשר עשוי להיות קשור למעבורת החלל, מאחר שהוא עלול להיות מסוכן כתוצאה מחומרי ההנעה הרעילים שהיו במעבורת. יש להודיע מיד לשלטונות המקומיים על מציאת כל שבר אפשרי כזה".
כמו כן נאמר בהודעה, כי פקחי הטיסה של המשימה מרכזים את כל החומר שיש בידיהם על כניסתה של המעבורת ונחיתתה".
7 דקות לאחר מועד הנחיתה המתוכנן לקחו את משפחות האסטרונאוטים לחדר נפרד. את העיתונאים לקחו למרכז החלל למסיבת עיתונאים מיוחדת. הנשיא בוש קיבל עדכון מיוחד על המתרחש בקמפ דייויד ויצא בחזרה לבית הלבן.
מלשכת ראש הממשלה נמסר כי "מדינת ישראל ואזרחיה ניצבים בשעה קשה זו לצידן של משפחות הטייסים, משפחתו של אילן רמון, העם האמריקני וממשלתו".
אתמול קיבלה רונה, רעייתו של אילן, מכתב אחרון ממנו בדואר האלקטרוני. "למרות שהכל כאן מדהים, אינני יכול לחכות עוד עד שאראה אתכם. חיבוק גדול לך ונשיקות לילדים", כתב רמון.
שגריר ישראל בוושינגטון דני איילון המריא עם קבלת ההודעה על התפוצצות המעבורת "קולומביה" לפלורידה, כדי להיות ביחד עם משפחתו של האסטרונאוט הישראלי אילן רמון, בשעתם הקשה. נלווים אל השגריר אביבה רז-שכטר, יועצת ההסברה בשגרירות, וכן נספח חיל האויר בשגרירות.
פרופ' וייס: הסבירות לטעות אנוש אפסית
פרופ' דניאל וייס מהפקולטה לאוירונאוטיקה בטכניון וחבר בוועדה המרכזית לחקר החלל, אמר במוצאי שבת כי הסיכוי שמי מהאסטרונאוטים ישרוד את ההתפוצצות של המעבורת בכניסתה לאטמוספירה, היו אפסיים מלכתחילה.
כתב עתי"ם דורון שפר מוסר, כי לדברי פרופ' וייס, הסבירות לצאת בחיים מהתפוצצות כזו היא אפסית. "מי שנמצא במעבורת שהתפרקה היה חשוף לאוויר במהירות של אלפי ק"מ בשעה. זוהי מהירות גדולה הרבה יותר ממהירות הקול. שכבת האוויר צפופה כמו קיר, אום מטיחים משהו במהירות כזו הרבה לא נשאר. אני מקווה שימצאו מספיק שרידים כדי לקבור", הוא אמר.
בנוגע לסיבות התפוצצותה של המעבורת אמר פרופ' וייס, כי דובר על כך שמשהו נותק בשעת ההמראה אשר פגע בגוף המעבורת, ויכול להיות שזה מה שגרם להתפרקות בכניסה לאטמוספירה. אפשרות אחרת, שמשהו התפרק מיכנית. "אם זה נכון יצטרכו החוקרים לנסות ולבחון, מדוע זה התפרק דווקא בשלב זה. ייתכן גם ששארית דלק התפוצצה והיא שגרמה להרס. ברור ששלב הכניסה לאטמוספירה הוא קריטי מאוד. בעת ההמראה המעבורת מוגנת הרבה יותר בגלל החלקים העצומים שסביבה, אבל בעת הנחיתה דבר אינו מגן עליה ולכן כל דבר קטן יכול לגרום להרס", ציין.
כתב עתי"ם שאל את פרופ' וייס, בנוגע להשפעת זווית הכניסה לאטמוספירה, שצויינה כזוית קריטית, בנוסף למהירות הכניסה.
"זוית הכניסה חשובה מאוד. אם הזוית כהה מדי, המעבורת לא מצליחה להכנס לאטמוספירה ונזרקת חזרה לחלל. כמו אבן שקופצת על המים. זוית חדה מדי במהירות כזו יוצרת עומסים עצומים על המעבורת, והיא יכולה להתפרק. בכל מקרה, לפי מה שראיתי, כנראה שחלק מסויים נותק בעת הכניסה לאטמוספירה, ובעקבותיו החלו חלקים נוספים להתפרק בהדרגה. הכל קורה כל כך מהר שכמעט אין יכולת (לאנשי הצוות) להגיב", השיב.
שאלה: האם יוכלו אי פעם לעלות על סיבת ההתפרקות.
תשובה: בהחלט ייתכן שיעלו על נסיבות המקרה אם יצליחו לאסוף את כל השברים ולחברם מחדש ואז יראו מה גרם למה. ישנו חלק ראשון אשר התחיל בהתפרקות ואם יצליחו לעלות עליו ידעו מה קרה. אבל בעקבות ההתפרקות, הבנתי שהחלקים התפזרו בקרקע על פני רדיוס של 300 ק"מ. יהיה קשה מאוד לדעת מה היה החלק הראשון שהתפרק. יתכן שזה החלק המרוחק ביותר ממרכז השטח אבל ייתכן שיצליחו רק לגלות את שרשרת ההתפרקויות אך לא יגלו מה התחיל אותה. בהחלט יתכן שלעולם לא ידעו מה גרם בדיוק לתחילת ההתפרקות.
שאלה: האם ייתכן שהתקלה נגרמה בשל עייפות החומר?
תשובה: סביר להניח שלא. אומנם קולומביה היתה הוותיקה במעבורות החלל אך הן ניבנו לבצע בערך 100 טיסות. זו ביצעה מעט למעלה מ-20 אבל בהחלט ייתכן שעומס יתר שהופעל עליה יזרז את תהליך התפרקותה.
שאלה: מהי הסבירות לטעות אנוש בעת הנחיתה?
תשובה: סבירות אפסית. צריך להבין, שאת כל הניווט והנהיגה מבצע המחשב המרכזי של המעבורת, ולא האסטרונאוטים עצמם. לכן לא סביר שטעות טייס היא שגרמה לתקלה. מובן שלאדם ישנה בכל רגע אפשרות להתערב, אבל כאן לא היתה התערבות, לפחות עד לרגע בו נותק הקשר. צריך גם להבין שהתקלה קרתה בערך 15 דקות לפני השלמת הנחיתה, כשהיא עורכת בסך הכל כשעה. כלומר, היו בערך 45 דקות, שזה מספיק זמן לטייסים להתערב במסלול הנחיתה לו ראו שישנה תקלה, וגם מרכז הפיקוד ביוסטון יכול היה להתערב. מכאן נובע שלא היתה שום סטיה בניווט או במהירות.
שאלה: האם לניתוק הקשר אל המעבורת יש קשר עם התאונה?
תשובה: בהחלט כן. ניתוק קשר עם המעבורת אינו דבר נדיר. במקרים רבים מתרחש תהליך יוניזציה של האוויר כאשר הוא הופך לטעון חשמלית, ואז משתבש הקשר, אבל כמעט תמיד אחר כך הוא חוזר. יתכן שמה שקרה כאן הוא שמה שהתנתק הראשון היתה האנטנה. ואז נותק גם קשר הרדיו וגם תקשורת המחשבים. במקרה כזה המעבורת נשארת "לבדה".
כתב עתי"ם שאל, אם יכלו האסטרונאוטים להתערב במשהו, בפרק הזמן שבין ניתוק הקשר ובין ההתפרקות.
פרופ' וייס השיב על כך, בלאו: "לצערי לא. כל התהליך אורך מהר מדי ובמהירות עצומה הרבה יותר מהר מיכולת תגובה אנושית".
שאלה: האם הם יכלו לפחות להתנתק מהמעבורת "לפלוט את התא".
תשובה: לא במהירות שבה התרחשו האירועים. מעבר לכך גם לו היו נפלטים החוצה, בשל מכת האוויר בה היו שרויים קשה להאמין שמשהו היה נשאר.
שאלה: ומה יקרה עכשיו, האם יפסקו הטיסות החלל ואם כן לכמה זמן?
תשובה: אני מעריך שעד להשלמת החקירה - לפחות מספר חודשים, יפסקו לחלוטין הטיסות. מדובר בחצי שנה לפחות. בפרק זמן זה ינסו לערוך הפשטה טוטאלית של כל מה שיכול היה לגרום לתקלה, הן בחומרה והן בתוכנה. אין ספק שיחולו עיכובים כעת בכל נושא חקר החלל.
שאלה: ובינתיים הודיעו הרוסים שישגרו חללית כרגיל, האם זה בטוח?
תשובה: אלה שתי מערכות שונות לחלוטין והן מתפקדות באופן שונה. יחד עם זאת, אין ערובה להצלחה בשום מקרה. גם הסובייטים איבדו כמה חלליות וכמה אסטרונאוטים בחלל בעבר - הם פשוט לא דיווחו על כך.
שאלה: האם יש מקום לצמצום הניסויים האנושיים ולהגברת הניסויים הרובוטיים בעקבות הסיכון הרב?
תשובה: לדעתי יש בהחלט להפחית את מספר האנשים המשוגרים לחלל כאשר אין הכרח בכך. ולהגביר ניסויים לא מאויישים אבל אין להפסיק טיסות אסטרונאוטים לחלל. יש סיכון בטיסות לחלל וכל מי שמעורב בהן מודע לו. זהו סיכון שכולם לוקחים אבל בכל זאת יש יותר דרישה לטיסות מאשר מקום בהן.
שאלה: האם אנחנו נמשיך לשלוח אנשים שלנו לחלל או שבזה העניין יפסק.
תשובתו של פרופ' וייס: "אני מניח שנמשיך כרגיל בתוכניות. החלל הוא פה והוא עתיד האנושות, וישראל היא אחת המדינות המתקדמות בתחום חקר החלל ומשתייכת למועדון השמונה - שמונה המדינות ששיגרו לוויינים לחלל. אומנם כעת יחול עיכוב של לפחות 3-4 שנים בפרוייקט, אבל אני משוכנע שביום מן הימים ישוגר לחלל ישראלי נוסף".
באפריל האחרון הזהיר יו"ר הגוף המייעץ לבטיחות בחלל, ריצ'ארד בלומברג, את הקונגרס האמריקאי, כי אופן ניהול פרויקט החלל של נאס"א גורם ל"דאגה חמורה ביותר בנושאים בטיחותיים. מעולם לא הייתי כה מודאג מנושא הבטיחות במעבורות החלל".
אף שאיש מהמדענים שהזהירו מפני תקלות בטיחותיות בנאס"א לא הצביע על מפגע בטיחותי קונקרטי שיכול היה לגרום להתרסקות המעבורת אתמול, לאורך תקופה ארוכה הם הזהירו מהסכנה שבהדחת נושא הבטיחות מראש סדר העדיפויות של סוכנות החלל האמריקאית. לטענתם, לאחר קיצוץ של 40 אחוז בתקציב תוכנית החלל בעשור האחרון, נאס"א כבר לא יכולה להבטיח ביצוע מושלם ונקי מתקלות.
עד כה נמצאו כ100 חלקים של הקולומביה שמפוזרים על שטח של כ200 קמ"ר. על פי הידוע נפל חלק גדול של הקולומביה אל אגם בין טקסס ללואיזיאנה, היום נמצאו קסדה,סמל המעבורות ושרידי גופות.
מעבורת החלל "קולומביה" התרסקה בשבת אחר הצהריים מעל טקסס. המעבורת שוגרה לחלל לפני 16 ימים מכדור הארץ כשעל סיפונה האסטרונאוט הישראלי הראשון אל"מ אילן רמון.
החללית הייתה במהירות של 12500 מיל לשעה בגובה של יותר מ-60 קמ"ש מעל טקסס.
שעת הנחיתה נקבעה ל-16:16, אך הקשר עם המעבורת אבד בשעה 16:00. המעבורת נראתה לאחרונה מעל טקסס בשעה 16:08, כשכמה שובלי עשן יוצאים ממנה.
תושבים באיזור ההתרסקות, באזור העיר פלסטיין דיווחו על קול נפץ גדול. תושבים מקומיים הסריטו את האסון במצלמות חובבים, ורגע הפיצוץ נראה בבירור.
השברים התפזרו ברדיוס של כ 200 ק"מ. אנשי נאס"א הזהירו מהתקרבות לחלקים של החללית, מחשש שהם רעילים. מספר חלקים כבר נמצאו בצפון טקסס.
נאס"א פרסמה הודעה רשמית על אסון ה"קולומביה": "מצב חירום הוכרז במרכז הבקרה שביוסטון, כתוצאה מאובדן התקשורת עם מעבורת החלל 'קולומביה' בתשע בבוקר לפי שעון החוף המזרחי
(16:00 לפי שעון ישראל) בעת שירדה לנחיתה במרכז החלל קנדי. היא היתה אמורה לנחות ב-9:16
(16:16 לפי שעון ישראל).
"הקשר עם המעבורת והמעקב אחריה נפסקו ב-9 בבוקר, כשהיתה בגובה 61,875 מטר, באזור מעל לצפון-מרכז טקסס. בעת ניתוק הקשר טסה המעבורת במהירות של כ-20,116 קמ"ש. לאחר מכן לא התקבל במרכז הבקרה כל מידע על מעקב ולא חודש הקשר עם המעבורת.
"צוותי חיפוש והצלה בדאלאס-פורט וורת ובחלקים של מזרח טקסס הועמדו במצב הכן. יש להימנע מלהתקרב לכל שבר שיימצא באזור ואשר עשוי להיות קשור למעבורת החלל, מאחר שהוא עלול להיות מסוכן כתוצאה מחומרי ההנעה הרעילים שהיו במעבורת. יש להודיע מיד לשלטונות המקומיים על מציאת כל שבר אפשרי כזה".
כמו כן נאמר בהודעה, כי פקחי הטיסה של המשימה מרכזים את כל החומר שיש בידיהם על כניסתה של המעבורת ונחיתתה".
7 דקות לאחר מועד הנחיתה המתוכנן לקחו את משפחות האסטרונאוטים לחדר נפרד. את העיתונאים לקחו למרכז החלל למסיבת עיתונאים מיוחדת. הנשיא בוש קיבל עדכון מיוחד על המתרחש בקמפ דייויד ויצא בחזרה לבית הלבן.
מלשכת ראש הממשלה נמסר כי "מדינת ישראל ואזרחיה ניצבים בשעה קשה זו לצידן של משפחות הטייסים, משפחתו של אילן רמון, העם האמריקני וממשלתו".
אתמול קיבלה רונה, רעייתו של אילן, מכתב אחרון ממנו בדואר האלקטרוני. "למרות שהכל כאן מדהים, אינני יכול לחכות עוד עד שאראה אתכם. חיבוק גדול לך ונשיקות לילדים", כתב רמון.
שגריר ישראל בוושינגטון דני איילון המריא עם קבלת ההודעה על התפוצצות המעבורת "קולומביה" לפלורידה, כדי להיות ביחד עם משפחתו של האסטרונאוט הישראלי אילן רמון, בשעתם הקשה. נלווים אל השגריר אביבה רז-שכטר, יועצת ההסברה בשגרירות, וכן נספח חיל האויר בשגרירות.
פרופ' וייס: הסבירות לטעות אנוש אפסית
פרופ' דניאל וייס מהפקולטה לאוירונאוטיקה בטכניון וחבר בוועדה המרכזית לחקר החלל, אמר במוצאי שבת כי הסיכוי שמי מהאסטרונאוטים ישרוד את ההתפוצצות של המעבורת בכניסתה לאטמוספירה, היו אפסיים מלכתחילה.
כתב עתי"ם דורון שפר מוסר, כי לדברי פרופ' וייס, הסבירות לצאת בחיים מהתפוצצות כזו היא אפסית. "מי שנמצא במעבורת שהתפרקה היה חשוף לאוויר במהירות של אלפי ק"מ בשעה. זוהי מהירות גדולה הרבה יותר ממהירות הקול. שכבת האוויר צפופה כמו קיר, אום מטיחים משהו במהירות כזו הרבה לא נשאר. אני מקווה שימצאו מספיק שרידים כדי לקבור", הוא אמר.
בנוגע לסיבות התפוצצותה של המעבורת אמר פרופ' וייס, כי דובר על כך שמשהו נותק בשעת ההמראה אשר פגע בגוף המעבורת, ויכול להיות שזה מה שגרם להתפרקות בכניסה לאטמוספירה. אפשרות אחרת, שמשהו התפרק מיכנית. "אם זה נכון יצטרכו החוקרים לנסות ולבחון, מדוע זה התפרק דווקא בשלב זה. ייתכן גם ששארית דלק התפוצצה והיא שגרמה להרס. ברור ששלב הכניסה לאטמוספירה הוא קריטי מאוד. בעת ההמראה המעבורת מוגנת הרבה יותר בגלל החלקים העצומים שסביבה, אבל בעת הנחיתה דבר אינו מגן עליה ולכן כל דבר קטן יכול לגרום להרס", ציין.
כתב עתי"ם שאל את פרופ' וייס, בנוגע להשפעת זווית הכניסה לאטמוספירה, שצויינה כזוית קריטית, בנוסף למהירות הכניסה.
"זוית הכניסה חשובה מאוד. אם הזוית כהה מדי, המעבורת לא מצליחה להכנס לאטמוספירה ונזרקת חזרה לחלל. כמו אבן שקופצת על המים. זוית חדה מדי במהירות כזו יוצרת עומסים עצומים על המעבורת, והיא יכולה להתפרק. בכל מקרה, לפי מה שראיתי, כנראה שחלק מסויים נותק בעת הכניסה לאטמוספירה, ובעקבותיו החלו חלקים נוספים להתפרק בהדרגה. הכל קורה כל כך מהר שכמעט אין יכולת (לאנשי הצוות) להגיב", השיב.
שאלה: האם יוכלו אי פעם לעלות על סיבת ההתפרקות.
תשובה: בהחלט ייתכן שיעלו על נסיבות המקרה אם יצליחו לאסוף את כל השברים ולחברם מחדש ואז יראו מה גרם למה. ישנו חלק ראשון אשר התחיל בהתפרקות ואם יצליחו לעלות עליו ידעו מה קרה. אבל בעקבות ההתפרקות, הבנתי שהחלקים התפזרו בקרקע על פני רדיוס של 300 ק"מ. יהיה קשה מאוד לדעת מה היה החלק הראשון שהתפרק. יתכן שזה החלק המרוחק ביותר ממרכז השטח אבל ייתכן שיצליחו רק לגלות את שרשרת ההתפרקויות אך לא יגלו מה התחיל אותה. בהחלט יתכן שלעולם לא ידעו מה גרם בדיוק לתחילת ההתפרקות.
שאלה: האם ייתכן שהתקלה נגרמה בשל עייפות החומר?
תשובה: סביר להניח שלא. אומנם קולומביה היתה הוותיקה במעבורות החלל אך הן ניבנו לבצע בערך 100 טיסות. זו ביצעה מעט למעלה מ-20 אבל בהחלט ייתכן שעומס יתר שהופעל עליה יזרז את תהליך התפרקותה.
שאלה: מהי הסבירות לטעות אנוש בעת הנחיתה?
תשובה: סבירות אפסית. צריך להבין, שאת כל הניווט והנהיגה מבצע המחשב המרכזי של המעבורת, ולא האסטרונאוטים עצמם. לכן לא סביר שטעות טייס היא שגרמה לתקלה. מובן שלאדם ישנה בכל רגע אפשרות להתערב, אבל כאן לא היתה התערבות, לפחות עד לרגע בו נותק הקשר. צריך גם להבין שהתקלה קרתה בערך 15 דקות לפני השלמת הנחיתה, כשהיא עורכת בסך הכל כשעה. כלומר, היו בערך 45 דקות, שזה מספיק זמן לטייסים להתערב במסלול הנחיתה לו ראו שישנה תקלה, וגם מרכז הפיקוד ביוסטון יכול היה להתערב. מכאן נובע שלא היתה שום סטיה בניווט או במהירות.
שאלה: האם לניתוק הקשר אל המעבורת יש קשר עם התאונה?
תשובה: בהחלט כן. ניתוק קשר עם המעבורת אינו דבר נדיר. במקרים רבים מתרחש תהליך יוניזציה של האוויר כאשר הוא הופך לטעון חשמלית, ואז משתבש הקשר, אבל כמעט תמיד אחר כך הוא חוזר. יתכן שמה שקרה כאן הוא שמה שהתנתק הראשון היתה האנטנה. ואז נותק גם קשר הרדיו וגם תקשורת המחשבים. במקרה כזה המעבורת נשארת "לבדה".
כתב עתי"ם שאל, אם יכלו האסטרונאוטים להתערב במשהו, בפרק הזמן שבין ניתוק הקשר ובין ההתפרקות.
פרופ' וייס השיב על כך, בלאו: "לצערי לא. כל התהליך אורך מהר מדי ובמהירות עצומה הרבה יותר מהר מיכולת תגובה אנושית".
שאלה: האם הם יכלו לפחות להתנתק מהמעבורת "לפלוט את התא".
תשובה: לא במהירות שבה התרחשו האירועים. מעבר לכך גם לו היו נפלטים החוצה, בשל מכת האוויר בה היו שרויים קשה להאמין שמשהו היה נשאר.
שאלה: ומה יקרה עכשיו, האם יפסקו הטיסות החלל ואם כן לכמה זמן?
תשובה: אני מעריך שעד להשלמת החקירה - לפחות מספר חודשים, יפסקו לחלוטין הטיסות. מדובר בחצי שנה לפחות. בפרק זמן זה ינסו לערוך הפשטה טוטאלית של כל מה שיכול היה לגרום לתקלה, הן בחומרה והן בתוכנה. אין ספק שיחולו עיכובים כעת בכל נושא חקר החלל.
שאלה: ובינתיים הודיעו הרוסים שישגרו חללית כרגיל, האם זה בטוח?
תשובה: אלה שתי מערכות שונות לחלוטין והן מתפקדות באופן שונה. יחד עם זאת, אין ערובה להצלחה בשום מקרה. גם הסובייטים איבדו כמה חלליות וכמה אסטרונאוטים בחלל בעבר - הם פשוט לא דיווחו על כך.
שאלה: האם יש מקום לצמצום הניסויים האנושיים ולהגברת הניסויים הרובוטיים בעקבות הסיכון הרב?
תשובה: לדעתי יש בהחלט להפחית את מספר האנשים המשוגרים לחלל כאשר אין הכרח בכך. ולהגביר ניסויים לא מאויישים אבל אין להפסיק טיסות אסטרונאוטים לחלל. יש סיכון בטיסות לחלל וכל מי שמעורב בהן מודע לו. זהו סיכון שכולם לוקחים אבל בכל זאת יש יותר דרישה לטיסות מאשר מקום בהן.
שאלה: האם אנחנו נמשיך לשלוח אנשים שלנו לחלל או שבזה העניין יפסק.
תשובתו של פרופ' וייס: "אני מניח שנמשיך כרגיל בתוכניות. החלל הוא פה והוא עתיד האנושות, וישראל היא אחת המדינות המתקדמות בתחום חקר החלל ומשתייכת למועדון השמונה - שמונה המדינות ששיגרו לוויינים לחלל. אומנם כעת יחול עיכוב של לפחות 3-4 שנים בפרוייקט, אבל אני משוכנע שביום מן הימים ישוגר לחלל ישראלי נוסף".