מיכל שיר
מיכל שירצילום: חזקי ברןך

נורא אופנתי להזהיר מפני הפשיזם הנרקם בתוכנו, אבל זה בעיקר מעיד על חוסר פרופורציה ובורות היסטורית.

הדמוקרטיה הישראלית רועשת וגועשת, חיה ותוססת. אנחנו רחוקים שנות אור מהנוסטלגיה העליזה של שלטון מפא"י הסמי-דיקטטורית מאחורינו, אבל כשמדברים על הסתה, על שלטון החוק ועל פגיעה בדמוקרטיה, אני לא יכולה שלא להיזכר באלטלנה.

כשמנחם בגין עלה לסיפון האלטלנה הוא הרגיע את חבריו לשעבר מהאצ"ל שעליו לא יעזו לירות. שצבא ההגנה לישראל יפתח באש נגד בגין? למרות שעבר את פרעות הסזון, למרות שראה את בן גוריון ואנשיו מסגירים את לוחמי המחתרות לידי הבריטים, הוא סירב להאמין שאת הקו האדום הזה בן גוריון יחצה.

אבל הוא חצה.

בן גוריון הורה לפתוח באש בשם הדמוקרטיה, בשם הממלכתיות, בשם מדינת ישראל.

זו הייתה בוודאי הפעם הראשונה בה נשבר ליבו של בגין באמת. איך הוא הרגיש כשהבין שהכידונים של מדינת ישראל מופנים נגדו, מנחם בגין, איזו בושה הוא חש.

כאשר שלטון החוק נאכף בירי לעבר נגד יו"ר מפלגת אופוזיציה - זו סכנה לדמוקרטיה. כאשר הוא מפיץ עלילת דם נגד אנשי המחנה הלאומי - זו הסתה.

תודה לאל ולעם ישראל, אנחנו רחוקים מאוד מהימים בהם השלטון פתח באש נגד היריב האידיאולוגי שלו. התפקיד שלנו, כנבחרי ציבור וכאנשי המחנה הלאומי, לוודא שמאורע מזוויע כזה לעולם לא ישוב.

גם 72 שנים אחרי נאמר: לא עוד מלחמת אחים.