אליקים העצני
אליקים העצני פלאש 90

כבוד הנשיא,

בארצנו, ישראל, אתה אהוד ופופולרי ונחשב לידיד-אמת בקרב הרוב הגדול של התושבים ובתוכם גם החתום מטה. אני פונה אליך בתקווה להציל את הידידות הזאת, הואיל ו"תכנית המאה" הנושאת את שמך מציבה עליה סימן שאלה, וחבל.

רק כמה מן השמאלנים אצלנו, שאינם נמנים עם אוהביך, מפצירים בממשלתנו לקבל את "תכנית ה-100" כמות שהיא - כלומר לוותר על 70% מארץ התנ"ך, מורשתנו היקרה, לטובת מדינת-אויב חדשה, הלא היא 'המדינה הפלסטינית'. ודווקא הם שואלים בהתרסה: האם לנשיא האמריקני הידידותי ביותר שהיה לנו מעולם, אפשר בכלל להגיד 'לא'?

אבל כאן מחכה להם המלכודת הידועה כ-"מלכוד 22": לעקור את לב ארצנו ולתת אותו לאויבינו, האם זה יכול עדיין להיחשב כמעשה ידידותי? ואולי להיפך? האם לא הורדתה של התכנית הזאת מסדר היום, דווקא היא, תציל את הידידות בין מדינותינו וגם את החיבה העממית שרוב הישראלים רוחשים כלפיך אישית, אדוני הנשיא?

לשאלה, האם יש בכלל אפשרות כזאת, שישראל תגיד 'לא' ליוזמה שלך מבלי לאבד את ידידותך, מצאתי תשובה במשפט אחד שאותו אתה משמיע בכל פעם שאתה מציג את תכניתך: 'כל מה שיסכימו הצדדים מקובל עלי. לא באתי לכפות עליכם דבר'. זו אמירה חשובה מאוד לנו, הואיל ועם כל היותנו מדינה עצמאית ובלתי תלויה, שלא פעם פעלה בעבר גם בניגוד לרצונו של נשיא אמריקני (למשל, בסיפוח ירושלים והגולן) – היחסים הלבביים עם המעצמה מספר 1 בעולם וראשה חשובים לנו מאוד. ועם כל הכבוד ארשה לעצמי להוסיף עוד, שגם לטובת הרקורד שלך כנשיא ראוי לשמור מרחק מן הביצה הטובענית של הסכסוך הישראלי-ערבי ולקחת טווח ביטחון אפילו מן התכנית הנושאת את שמך. זאת, כדי שלא להירשם בהיסטוריה בין הנשיאים הלא מעטים שנמשכו אל הקסם המוזר והמפתה העולה משום מה מן הסכסוך הזה, וכל אחד מהם יצא "לוזר" בניסיונותיו הפאתטיים למצוא נוסחת פלא לבעיה שלמעלה ממאה שנים איש לא מצא לה פתרון.

בבית הקברות של "הפתרונות" הללו נחות להן זו ליד זו תכניות הנשיאים ניקסון (רוג'רס), קרטר, בוש (האב והבן), קלינטון ואובמה. אף אחד מהם לא ידע לפתור בביתו שלו בעיות כמו היחסים עם השחורים, אך משום מה חשב שדווקא "הסכסוך" הזה הוא משחק ילדים, "פיס אוף קייק". הערבים גמלו להם על המאמצים האלה, שכולם היו מכוונים רק לטובתם, ב- "גו הום, אמריקה!" והיהודים החמיצו פנים, ובצדק.

למה ה"פתרון" בלתי ניתן להשגה? מפני ש"הארץ המובטחת", רוויית כל כך הרבה מלחמות לאורך ההיסטוריה, אינה נדל'נ שאפשר לבתר ולחלק ע'י מתיחת איזה שהוא קו שרירותי, וגם - מפני שעצם המונח "פתרון", הלקוח מעולם המתמטיקה, אינו שייך למאבקים בין עמים - אמוציונליים, מדממים וספוגי יצרים, אשר מידה, משקל והיגיון אינם שולטים בהם ומדינאי פרגמטי ירחק מהם. רק ניסוי וטעייה על פני מאות שנים יצרו לפעמים, מעצמם, מציאות יציבה פחות או יותר.

"לאו" ישראלי ל'תכנית המאה' יזמן לך, כב' הנשיא, פתח יציאה מן המכשלה הזאת, וכוונתי לאותה הפיסקה בדבריך שבה אמרת לצדדים: לא תרצו? לא צריך! ואכן, הסכסוך הוא שלנו, ולכם האמריקנים יש מספיק בעיות משלכם.

למי שכאן ובאמריקה לוחצים עליך להתחפר עוד יותר עמוק במשחקי שלום מסוכנים וחסרי בסיס, כדאי להזכיר אזהרה ישנה בשפת האידיש: 'לא נכנסים עם ראש בריא למיטה חולה'. עובדה: עוד בקושי התוודעו כאן לתכניתך, וכבר היא יצרה פילוג בימין הישראלי ובתוך מחנה המתנחלים, ידידי האוונגליקלים שהם ה'בייס' של בוחריך, וכל זה חדשים ספורים לפני הבחירות בארצך! בעקבות התכנית הולכת ומתגבשת חזית אבסורדית אנטי-טראמפית, שחברים בה כל הערבים וכל השמאל היהודי מצד אחד, ועכשיו גם חלקים גדולים מן הימין הישראלי, ובראשו מועצת-יש"ע המייצגת את המתנחלים. דוד אלחייאני, ראש המועצה (המכהן גם כראש מועצת בקעת הירדן, הנהנית העיקרית מתכניתך) התבטא, שאם סיפוח הבקעה מותנה בהכרה במדינה פלסטינית, הוא מוותר על התכנית כולה ומעדיף את המצב הקיים. על הרקע הזה הולך ומתהווה קרע חמור ומסוכן בקרב מחנה הימין בישראל שיירשם בהיסטוריה על שמך למרות כוונותיך הטובות, שלאיש אין בהן ספק.

אי לזאת, כב' הנשיא, כבר ניתן לסכם שעל שאלתך אם יש הסכמה בין הצדדים, קיבלת תשובה מן השטח: אין הסכמה. "הצדדים" – כל ערביי ארץ ישראל משני צדי הקו הירוק ועמהם מדינות ערב, שמאל ומרכז של היהודים בישראל ועכשיו גם הימין ברובו, כל אחד מאלה מטעמיו הנפרדים, מתנגדים לתכנית. לא נותר אלא להודות ולהביע הערכה למי שהשקיעו בה ועמלו עליה במשך שנים ולהמשיך בידידות המסורתית בין העמים והמדינות לקראת היעדים המשותפים. עדיין, כמעט יום יום שונאי אמריקה בעולם שורפים את דגליה ביחד עם דגלי ישראל. חזקה עליהם שהם יודעים, מדוע.

אני מסכם: לאמריקה לא חסרות דאגות היום: מגפת הקורונה, המשבר הכלכלי והאבטלה, הבעיה הסינית, האיום האיראני, המהומות וההפגנות בבית (רשימה חלקית) - האם כל אלה אינם מספיקים ורק חסרות לך התסבוכות הערביות-יהודיות, הבין-ערביות והבין-יהודיות שתכנית ה-100 כבר החלה לייצר?

'כמו חור בראש', אומר המשל העממי.

בכבוד ובהוקרה

אליקים העצני