יש ריבונות, ויש סיפוח

התקשורת הישראלית, רדודה ועוינת כדרכה, מבלבלת בין המושגים החלת ריבונות וסיפוח.

ד"ר רון בריימן , כ"א בסיון תש"פ

ריבונות
ריבונות
צילום: חזקי ברוך

התקשורת הישראלית, רדודה ועוינת כדרכה, מבלבלת בין המושגים החלת ריבונות וסיפוח ומשתמשת בעיקר באחרון, אם מתוך בורות ואם מתוך רוע, ככל הנראה בכוונה לטרפד את המהלך ההיסטורי שאולי צפוי בקרוב.

על כן חשוב להבהיר את ההבדל בין המושגים ולהשתמש בהם באופן מדויק.

הנושא שעומד על הפרק הוא החלת הריבונות:

על בקעת הירדן וצפון ים המלח – השטח והיישובים – ובמקרה זה אמנם מדובר בסיפוח. מעמדם של התושבים הערביים באזורים אלה צריך להיות כמו מעמדם של ערביי יפו, או לפחות כמו של ערביי ירושלים (זה לא בדיוק אותו מעמד). התנאי לסיפוח הוא הענקת אזרחות לתושבים המסופחים, יהודים וערבים.

על היישובים היהודיים ביהודה ובשומרון – היישובים עצמם ותושביהם – ובמקרה זה מדובר בהחלת הריבונות בלבד. מעמדם של התושבים הערביים באזורים אלה צריך להיות כמו מעמדם של ערביי שכם – כלומר ללא שינוי לעומת מעמדם היום – ולא כמו של ערביי בקעת הירדן (שיהיו אזרחי/תושבי מדינת ישראל על כל המשתמע מכך).

מעמדם של התושבים היהודיים – הן בבקעת הירדן וצפון ים המלח והן ביהודה ובשומרון – צריך להיות בדיוק כמו של היהודים בירושלים ובתל-אביב, והם לא יהיו נתונים עוד לממשל צבאי.

אי אפשר שלא להזכיר בהערכה את מנהיגותו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, ואת החלטתו הנכונה: הכרזה על הקמת המדינה (ובהמשך) על ירושלים כבירתה.

לפחות בדיעבד, הכל מסכימים שהוא צדק בהחלטתו. קיבלנו אותה, ולא חשבנו לשנותה, עד שהנסיבות שלא אנחנו בחרנו בהן הביאו אותנו לירושלים העתיקה, ליהודה ולשומרון, לבקעת הירדן ולצפון ים המלח. אם היינו זוכים להגיע לאזורים אלה עוד במהלך מלחמת השחרור, השאלה כלל לא היתה מתעוררת. אבל, ההיסטוריה הביאה אותנו ללב ארץ ישראל בשני שלבים, בהפרש של 19 שנים, מחצית האחוז מתולדות עם ישראל.

השאלה שעל הפרק היא: האם לדגול בשיטת בן-גוריון, לנצל את ההזדמנות החד-פעמית ולקחת/לקבל מה שניתן בחלון ההזדמנויות שנוצר, ושאינו צפוי לחזור; או להתמיד בגישה העקרונית והנכונה (לא למדינה פלשתינאית ממערב לירדן, נוסף על זו שממזרח לנהר), מה גם שהמפה המצטיירת נראית מאיימת ונוראה? בשני המקרים, חובה לטרפד בהמשך את איוולת המדינה הפלשתינאית בארץ ישראל המערבית, ולא להסתפק בהסתמכות על אויבינו שידאגו לכך.

בכל מקרה, אין להירתע מהצבועים האירופים, או ממלך המדינה הפלשתינאית העתידית, או ממכחיש השואה מרמאללה. אם בישראל תהיה מנהיגות בן-גוריונית, צה"ל יידע להתמודד עם רשות הטרור הפלשתינאית.

שאלה נוספת: האם בנימין נתניהו מתכוון להחליט להחיל את הריבונות ואת הסיפוח כפי שהוגדרו לעיל, או שהכל דיבורים? ואם התשובה לשאלה זו חיובית, האם ישכיל לעקור מתוכנית טראמפ את חלקיה המסוכנים והמאיימים (מדינה פלשתינאית, הקפאת יהודים, הסגרת אזורים בישראל "הקטנה", כביש "חותך ישראל" בין עזה לחברון, ועוד? בלי הוצאת מרכיבים אלה מן התוכנית אנו צפויים לחזור לימי רבין (שהיה יותר ימני מנתניהו), שדיבר על גבינה עם חורים, חורים רבים וגדולים.