חטא המרגלים, חטא שלדעת חלק מהמפרשים חמור יותר מחטא העגל ודרש טיפול רדיקלי ושינוי דרמטי, מאסו בארץ חמדה, לא הכירו את הקשר החיוני של האומה הישראלית לארצה, לא הבינו שקדושת האומה הישראלית אחת היא עם קדושת ארצה, וזה מהווה זעזוע בכל התכנית האלוקית, היסודית לגאולת העם והעולם ועל כן לא פחות מ"במדבר הזה יפלו פגריכם" ולא פחות מ"ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה" במקום מהלך של 11 ימים עד הכניסה לארץ.
בימים אלו, בהם חוזרת ונעורה אותה "עסקת המאה", משל היתה ארץ חיינו נדל"ן, עלינו לפקוח את עיננו ולראות שלא חלילה ידבק בנו מאומה מן החטא של מאיסת ארץ חמדה.
כלל גדול יש, מכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן אתה שומע לאו, על מתווה הכלל הזה בנויה "עסקת המאה" דהיינו מכלל ההן של הריבונות הברוכה על 30% מארץ חיינו, מנחלת אבותינו ביהודה ושומרון, אתה שומע לאו, של ישות זרה המכונה פלסיטינית על 70% מארץ חיינו ביהודה ושומרון, אתה לא צריך לדייק זאת, זה כתוב ונאמר שחור על גבי לבן, רק האופריה והאוטופיה של הריבונות גורמת לטחו עיננו מראות את גודל הטרגדיה, את המאיסת ארץ חמדה, על הארץ כולה נאמר, "טובה הארץ מאוד מאוד", ולא רק על חלקי ההתיישבות היהודית שבה.
מי תובע את עלבונה של ארץ ישראל ? מי עומד בפרץ ותובע את עלבונה של כנסת ישראל הקשורה בנשמת חייה עם קדושת הארץ כולה בשלמותה ומצווה עליה שלא לתת ממנה דבר לזולתנו מן האומות?
ראשי מועצת יש"ע הצדיקים, העוסקים בצרכי ציבור באמונה, אמיצים ועומדים בפרץ, מתריעים ומזהירים, בעוד חברי הכנסת מהליכוד ממלאים פיהם מים ושבים על המנטרה של ראש הממשלה "הזדמנות היסטורית" מבלי לפקוח עין על הסכנה הטראגית, אך גם בדבריהם של ראשי רשויות ביהודה ושומרון, עיקר הצבעתם היא על ההתיישבות, הם רואים עצמם ראשי מועצות מסורים ואחראים על היישובים שבתחום שטחי המועצות שלהם, על הישובים ותושביהם המרובים, אבל מה עם בית לחם ? ומה עם בית אומר וחלחול ? ורמאאללה ? זו חלילה אינה נחלת אבותינו ? האם איננו מצווים גם על חבלי ארץ אלו וירשתם אותה? האם איננו מוזהרים גם על חבלי ארץ אלו שלא לתת מהם ובהם דריסה ריבונית כלשהיא לישות לאומית זרה?
ארץ ישראל, ארץ חיינו, ארץ אהבתנו, חיכתה לנו בנאמנות כה רבה 2000 שנה, לא האירה פניה ולא התקשטה לשום אומה שבאה להיאחז בה, לכולם התכערה, בדמות ביצות ושממה ומאז שבנו אליה, לא הפסיקה להאיר לנו פנים ולהתקשט לקראתנו ולשאת לנו את פריה הטוב ואנו חלילה נבוא ונפנה לה עורף ? נסכים בחתימה, באמירה או במחשבה ואפילו בהרהור הלב שזרים יקבלו בה דריסה ריבונית ? מדינה פלשתינית ? האם יכולים אנו לשבת ברכב לשמוע ברדיו את המילה "מפות" סביב עסקת המאה ולהמשיך לנסוע כרגיל ? המפות הללו הם חיתוכים בבשר החי של האומה, המפות הללו הם מאיסה בארץ חמדה, המפות הללו הם בטח לא תביעת עלבונה של ארץ ישראל וכי אדם שומע עלבונה של אמו ושותק ? לנו יש מפה אחת ואותה עלינו לומר בפה מלא לכל יושבי תבל. המפה שלנו היא "לך אתננה ולזרעך" !
מעבר לכך, מאז ראשית ימי הציונות, נתבע המושג המעליב, למרות שהוא נכון, ביחס לארץ ישראל – מקלט בטוח. ארץ ישראל, ארץ חיינו, ארץ שאווירה מחכים ורק בה יזכה עמנו לפריחה, לתורה, לנבואה, ארץ שעיני ד' אלוקיך בה, ארץ שד' שוכן בתוכה, שפירותיה קדושים, ארץ שאליה ערגו דורות על גבי דורות, עליה שפכו דמעותיהם בלילות ועליה התפללו בשלושת תפילות ובברכת המזון, הפכה להיות סה"כ - "מקלט בטוח" ומאז ועד היום, רק המילים התחלפו ולא השכלנו לדבר עליה גבוהה גבוהה כראוי לה, במקום מקלט בטוח, אומרים היום, עומק אסטרטגי ומזהירים ממדינה פלסטינית שגבולה בכביש 6 ותהווה איום של טילים על נתניה וכפר סבא, מצביעים על בעיה של צירים חשובים להתיישבות ביהודה ושומרון והכל נכון , אבל זהו ? זה כל עניינה של ארץ ישראל?
אז די, די להעליב את ארץ ישראל וקומו, כל איש אשר נשאו ליבו, הגיע העת לקום בגיבורים, לתבוע את יקרת ערכה של ארץ ישראל ולמחות כנגד עלבונה של ארץ ישראל ועלבון הארץ הוא עלבון האומה ועלבון שניהם הוא עלבון השכינה ויש בו חלילה ממאיסת ארץ חמדה, חלילה לנו לשתוק, חלילה לנו שלא להרים את קולנו ברמה, חלילה לנו שלא לתבוע את עלבון ארצנו הקדושה הנאמנה, חלילה לנו לשלם לה על נאמנותה במסירות כה רבה במשך אלפיים שנות גלות, בההיפך ולספסר בה ולהפוך חיים ייעודיים, אידאליים, עליונים, אלוקיים למפות, חלילה, חלילה לנו!
תביעת העלבון הזו צריכה להיות כלפי אומות העולם, גם כלפי הידידות שבהם תביעת העלבון הזו צריכה להיות כלפי מנהיגנו, עלינו כאומה לומר להם בפה מלא, הארץ אינה שלכם, היא שייכת לד' אלוהי ישראל שנתנה לנו כדי שנהיה בה ריבוניים לנצח ובל יהין מאן דהו, לשרטט בה קווים ולחתום עליה חתימות ולומר עליה התחייבויות והצהרות, רק הצהרה אחת יש לומר עליה: ארץ ישראל, ארץ חיינו, ארץ אהבתנו ממנה גלינו, אליה שבנו, אל כולה שבנו ונשוב וממנה, ממנה כולה, לא נזוז לעולם !