ביום רביעי הקרוב, יצויין יום פטירתו של מרן הרב מרדכי אליהו. לקראת מלאות עשור, אישה בשם פסיה ברינר שלחה לנכדיו של הרב אליהו - יו"ר איגוד רבני קהילות, הרב עמיחי אליהו ומנכ"ל איגוד רבני קהילות, הרב אריאל אליהו, מכתב מרגש בו היא מספרת על המפגש שלה עם הרב בשעה קשה ועל רגישותו הרבה.
"במלאות עשור לפטירתו של סביכם האהוב, רציתי לשתף אתכם בסיפור האישי שלי ושל בעלי ובעצם של כל המשפחה שלי". כתבה פסיה ופרטה את סיפורה.
"לפני כעשרים ושתיים שנה, בעלי אובחן בסרטן ריאות. הייתי חצי שנה לאחר לידת ביתי השביעית. לבד בארץ ללא אחים והורים. (בזמנו היינו כמה שנים לאחר עליה לגמרי לבד מארה"ב) כך שגם גב תומך קרוב, היה חסר לנו מאוד.
הרופאים לא היו אופטימיים לגבי סיכויי ההחלמה של בעלי. הגידול היה במקום מאוד מורכב בצורה שהם לא נפגשו איתה מעולם ולא ידעו כיצד לגשת אליו בכלל. הם הציעו לנו לפנות לחו"ל ושאולי שם נוכל למצוא פתרון. אך התקציב לא איפשר לנו. אני אפילו הצעתי לבעלי שנמכור את הבית שלנו. אך בעלי דאג שלא ישרוד ולא רצה להשאיר אותי אלמנה עם חובות גדולים ושבעה ילדים שלא הספקנו לחתן.
הרגשנו שהעולם שלנו נפל עלינו. שהקרקע נשמטה מתחת לרגליים שלנו ולא ידענו מהיכן להתחיל להפנים את המצב.
ייעצו לנו להגיע לרב מקובל מוכר אחר, כשפנינו, נאמר לנו שאנחנו צריכים לשלם סכום של 1,000 דולר רק כדי להיפגש איתו. החלטנו שבתקופה הזו, כשאיננו יודעים מה יהיו ההוצאות שלנו לא נוכל לעשות זאת.
במקביל, רב הקהילה שלנו ייעץ לנו לקבל ברכה מהרב אליהו. מהניסיון שלנו עם הרב הקודם, שאלתי בחשש מה הסכום המקובל להשאיר לרב. רב הקהילה שלנו הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח ואמר שאיננו צריכים לשלם אפילו שקל על מנת לזכות בברכה מהרב אליהו.
ביום הפגישה, הגעתי מוקדם בבוקר לבית כנסת של הרב ונרשמתי ברשימה של אנשים המעוניינים להיפגש עם הרב. חיכיתי במשך שעות. לא הייתי מנוסה ולא ידעתי שאנשים צובאים על בית הכנסת כבר מהשעה 6:00. לאחר כמה שעות, עוזריו של הרב יצאו ואמרו כי הרב כבר צריך לצאת לקריאה דחופה שקיבל והרב החל להתארגן ליציאה. ואני, מרוב תיסכול פשוט יצאתי למרפסת והתחלתי לבכות בהיסטריה. בכיתי את כל הרגשות המורכבים שהיו לי בזמן הזה. את כל הפחדים, את חוסר האונים.
לא יודעת איך, אבל עוזרו של הרב ראה אותי בוכה והוא קרא לי מרחוק. על אף שהרב היה לחוץ להגיע לקריאה הדחופה, הם לא התניעו את הרכב עד שניגשתי לפתחו. ולמרות שלא הצלחתי להפסיק לבכות מלמלתי את סיפורו של בעלי ואמרתי שאשמח אם הרב יוכל לברך את בעלי לרפואה שלימה. הרב לא ענה ורק שפתיו נעו. המשכתי לבקש עוד מספר פעמים עד שהעוזר אמר לי שהרב מתפלל על בעלי.
הרב אמר לנו להדליק נרות שבת עם שמן זית ולהוסיף עוד נר לזכותו של רבי מאיר בעל הנס. זה מה שאני עושה בכל שבוע עד היום, ובכל שבוע מחדש חושבת גם על זכותו של הרב.
בעלי ב"ה יצא מזה בניסי ניסים. בחוסר האמונה של רופאים, אבל באמונה גדולה שלנו בקב"ה. זכרנו של סביכם מלווה אותנו במשפחה המון. הרגישות שלו לצרכי הציבור וצורכי הפרט, האהבה הגדולה שלו לכל אחד ואחד מעם ישראל והגב והתמיכה שהעניק לבעלי, לי ולמשפחתי בתקופה הקשה ביותר שעברנו תזכר אצלי לעד".