על רועים וכבשים

נבואה לדורות

כדאי לדמיין מה היה אומר נביא לו היה קם לתחיה ועומד בחצר הכנסת, כיחזקאל בשעתו שעמד בפתח המקדש והוכיח את העם. נבואה שנצרכה לדורות נכתבה, בעיקר לזמן בו אין נביאים בנמצא. על מלמדי התורה, מוטלת החובה הקדושה לשוב ולקרוא בקול את דברי הנביאים, לעמוד בשער, להיות לפה לכל הסובלים, ולדרוש צדק יושר וטוב לעמם.

להלן דברים שאמר יחזקאל בפרק ל"ד, בהתאמה פרשנית לימים אלה.

בן אדם הינבא על רועי ישראל חברי ממשלה, חכי"ם, שופטים, פקידים בכירים, וכל החוגגים על חשבון משלם המיסים

ואמרת אליהם לרועים כה אמר ה' אלקים: הוי רועי ישראל אשר היו רועים אותם – "את עצמן היו מענגין מממון חבריהם אשר תחתיהם"( רש"י).

משכורות עתק, לשכות מפוארות, רכבים חדישים, אירוח בבתי-מלון יקרים, הארנק פתוח והיד מפזרת.

הלא הצאן ירעו הרועים כלומר, אתם צריכים לדאוג לעם. אבל בפועל : את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה תזבחו, הצאן לא תרעו.

את הנחלות שכבות מצוקה לא חיזקתם ואת החולה לא ריפאתם הפער בין זכויות רפואיות של נבחרי ציבור לשאר העם, ותקצוב חסר של הרפואה הציבורית ובחזקה רדיתם אותם ובפרך הטלת מסים וקשיים ביורוקרטיים על אזרחים שאינם מסוגלים להתגונן, בני-זוג העובדים ללא הרף כדי לשרוד ולתת מינימום קיומי לילדים.

ותפוצינה מבלי רועה ותהיינה לאכלה לכל חית השדה תקציב ביטחון גדול אך בפועל חוסר הגנה מספקת לתושבי ישראל: אינתיפאדה מושתקת, משפחות פשע ופרוטקשן, גניבות חקלאיות, דרום מופקר ואין דורש ואין מבקש מי ידאג לחלשים?

כה אמר ה' אלקים הנני אל הרועים ודרשתי את צאני מידם והשבתים מרעות צאני ולא ירעו עוד הרועים אותם "את עצמם" (רש"י) והצלתי צאני מפיהם ולא תהיין להם לאכלה החגיגה לא תימשך לעולם...

לכן כה אמר ה' אלקים אליהם הנני אני ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה בין מי שיש לו מעמד חזק או ארגון לוחמני ובו לא נוגעים, לבין מי שאין לו מגן מושיע יען בצד ובכתף תהדופו ובקרניכם תנגחו כל הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל החוצה.

והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז... ולא יהיו עוד אסופי רעב בארץ ולא ישאו עוד כלימת הגוים" המתבוננים במצבנו המוסרי והחברתי, ובזים לנו.

רטוריקה ודוגמה אישית

חברי הממשלה מכריזים מעל כל במה על מאמציהם לטובת העם. יד על הלב – איך הרועים מצפים מהכבשים שיאמינו להם, בעודם מקימים את הממשלה המנופחת והבזבזנית ביותר בתולדות ישראל? כאשר לכל שר נוספים גם יועצים עוזרים נהגים ועוד, תוך הוצאות עצומות. לא יועילו דיבורים על הזרמת תקציבים ודמי אבטלה, הבטחות לצמיחה כלכלית והשקעה בתשתיות, כשחגיגת הבזבוזים והשכר המופרז במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות ובפקידות הבכירה שוברת שיאים כל העת. כשמשרד האוצר בעל היד החזקה והאגרוף הקפוץ, לא מפחית משמעותית את העמלות הגבוהות שגובים הבנקים מהאזרח הקטן שחייב להשתמש בשירותיהם; את הארנונה ברשויות; את מחיר המים והדלק ומצרכי-יסוד נוספים.

באחת – ה'עוילם' אינו 'גוילם', כפי שאולי נדמה לרועינו.

נושאי הבשורה

את המפנה ביחס למצב עגום זה היו יכולים וצריכים לחולל הנציגים הדתיים, מכל גווני הקשת ובכל המפלגות. בעיקר הם, האמונים על התורה המצווה לנו ללכת בדרכי-ה', השומע אל אביונים, ומגן על יתום ואלמנה. עליהם לדאוג לכלל האוכלוסיה (שבתוכה גם הבוחרים שלהם), הנאנקת תחת המשבר הכלכלי המייסר בשוטים ובעקרבים. זו יכלה גם להיות הזדמנות חשובה לאחד גורמים רבים, דתיים וחילוניים כאחד, סביב נושא ערכי-יהודי חשוב, של תורת-חיים שניתנה מפי הגבורה.

יחדיו היו יכולים לעמוד בפרץ כנגד "פרות הבשן העושקות דלים ורוצצות אביונים" (כדברי עמוס בפרק ד', המומלץ גם כן לקריאה ברוח עדכנית).

כמה מצער, שאפילו בלי להשמיע קול ענות מחאה חלושה – הצטרפו רבים מהם למעשה המרכבה הממשלתית הדורסת את קופת הציבור בלי בושה.

שערי תשובה לא ננעלו. אפשר וצריך לאחד כוחות – קואליציה ואופוזיציה – ולדרוש בקול צלול וחזק קיצוץ מידי של התפקידים בממשלה, אשר תשוב להיות רזה ויעילה, ולא מנופחת ומתנהלת בכבדות. בה בעת, לטפל ביסודיות במגזר הציבורי, להשוות את תנאי השכר שם למקובל במשק, לעשות בדק בית יסודי, ולתקן את הקלקולים שהצטברו במהלך שנים רבות במשרדי הממשלה ובשאר הגופים השלטוניים והציבוריים.

או-אז יצטרפו לרשימה המפוארת של רועי ישראל, ההולכים בדרכם של משה ודוד אשר נלקחו מאחרי הצאן לרעות את עמם.