שאלת הקשר והחיבור עם אנשים בתוך עם ישראל המייצגים קהילות שבאופן אידאולוגי אינן מקבלות את תורת ישראל על כל חלקיה ואינן מאמינות ביסודות האמונה של עם ישראל, שאלה עתיקה היא.
נראה לי שבין כל הרואים עצמם שייכים לבתי המדרש ההולכים לאורו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל אין חולק על כך שמצוות 'ואהבת לרעך כמוך' היא אחת מיסודות התורה והיא חלה על כל יהודי באשר הוא, כי בתוכיותו כולו קודש. על כן יש חובה לאהוב כל יהודי באשר הוא.
יחד עם זאת, אין חולק על כך שהתנועות שאינן מקבלות על עצמן את השתלשלות תורה שבעל פה ואת המשנה והגמרא על פי מה שלמדונו רבותינו לאורך כל הדורות, אינן ברי שיח בנושאים הלכתיים, ולכן אין לקבל את הנישואין שלהם או את בתי הכנסת וכדומה ואין לשתף עימם פעולה בנושאים אלו, ואף צריך לחלוק עליהם בחריפות ולקיים מולם שיח נוקב וברור.
השאלה היא תמיד איך לשלב בין שני הדברים. מחד, לאהוב כל אחד מישראל ולראות את הדברים הטובים שבו, ומאידך, לבקרו ולחלוק על דרכו בצורה חד משמעית, ואף להוכיחו על כך. בבחינת 'תוכו אכל וקליפתו זרק'.
אי אפשר ללמוד באופן מדוייק מסיפור כזה או אחר או ממצב חברתי בדור כזה או אחר, כי המציאות משתנה תמיד מדור לדור וממצב אישי אחד למשנהו.
על כן יש צורך להגדיר את העקרון.
השאלה העקרונית היא האם בכך שאני משתף פעולה או מנהל שיח עם קהילה שאני חלוק מהותית על תפיסת עולמה אני נותן לה לגיטימציה או מחזק את תפיסת העולם לה אני מתנגד, או אולי הפוך. דווקא על ידי הקשר והחיבור אני מוריד את החומה ואת ההתנגדות, ואדרבא גורם לכך שאותה קהילה תתקרב יותר לדרך התורה.
התשובה לכך היא מורכבת ומשתנה מעת לעת ותלויה בנקודת מבטו של כל אדם ובהבנתו את המציאות בפניה הוא עומד ברגע נתון מסויים.
היחס של גדולי ישראל לתנועה הציונית ולמנהיגים שמייצגים אותה מאז הקמתה ועד היום נובע בדיוק מאותה שאלה של הערכת המציאות מחד, והיכולת לראות את הטוב יחד עם עמידה חד משמעית כנגד התופעות השליליות שבה מאידך.
לפני מאה שנים ויותר המצב הרוחני בעם ישראל היה כזה שהתנועה הרפורמית הלכה והתעצמה והפכה לתנועה הגדולה ביותר ביהדות ארצות הברית והיא איימה מבחינה רוחנית בצורה קשה ביותר על שלומי אמוני ישראל. (למעונין להרחיב אני מציע ללמוד על הויכוח בין הרב במברגר לרש"ר הירש בעניין הפרדת הקהילות באותה תקופה, ולהבין עד כמה התנועה הרפורמית הייתה חזקה באותה עת. אולם בעשרות השנים האחרונות התנועה הזו הולכת וקטנה, הולכת ומזקינה ורבים מן הצעירים מתנתקים לגמרי מיהדות ומתבוללים. קהילות רבות עומדות בפני סגירה והעוגן האחרון שהיה בו קישור ליהדות-גם אם בצורה מעוותת הולך ונעלם.
זו הסיבה להתבוללות העצומה והנוראית ביהדות ארצות הברית ועוד ארצות.
לעומת זאת הקהילה הדתית שם הולכת וגדלה, הולכת ומתעצמת.
אדם שרואה את המציאות בצורה הזו מבין שיש צורך לנהל שיח וליצור חיבור עם אנשים המייצגים קהילות אלו בכדי לשמר ולהעצים את הקשר של קהילות אלו לעם ישראל ולארץ ישראל, כי גם הם יהודים, כי גם עליהם אנו מצווים במצוות 'ואהבת לרעך כמוך'.
כל זמן שהקשר הזה איננו נותן לגיטימציה לדרך האידיאולוגית שלהם הרי זה בבחינת 'שמאל דוחה וימין מקרבת'. כי העובדה היא שכלפי חברי הקהילות הללו, החיבור הקהילתי הזה הוא המחסום האחרון מפני התבוללות גמורה וניתוק גמור מעם ישראל וממורשת ישראל.
מי שמכיר את מה שקורה בקהילות היהודיות הקטנות בעולם יודע שישנם שיתופי פעולה רבים בין הזרמים השונים שם, כי ללא שיתוף פעולה זה לא יהיה כלום. כי לכל קהילה בפני עצמה אין יכולת מספרית וכלכלית ועדות משהו.
לכן כל עוד אנו שומרים על העקרונות הברורים שלנו. אוהבים ומתחברים לכל יהודי יחד עם אמירה ברורה על פסילת גישתם מבחינה אמונית והלכתית, יש בכך ברכה גדולה. כי היום החשש מפני נהירה אחרי התנועה הרפורמית איננו משמעותי. לכן הטובה שיכולה לצמוח מכך גדולה בהרבה על הנזק.
כשם שנכון הדבר ביחס לארגונים רבים אחרים התופסים את היהדות בצורה מקוטעת וחלקית ולמרות זאת אנו משתפים איתם פעולה כדי לקדם את המכנה המשותף הרחב לכולנו.
הכותב הוא רב הגרעין התורני במעלה אדומים