בעקבות משבר הקורונה איציק הליצן ערך הסבה לסייר. בשיחה עם מזל מועלם ב"פרלמנט צהריים" בערוץ כנסת הוא מספר על המשבר.
בתחילת הראיון סיפר איציק על שמירת האופטימיות, "הסלוגן שלנו אומר, חיוך קטן של אושר מנצח מחלה גדולה, אז כדי שלא נגיע למחלה לגמריי, ושלא תהיה סופנית, שומרים על החיוך ומתחזקים מכל מה שיש לנו".
איציק סיפר על שגרת חייו לפני הקורונה, "לפני הקורונה הייתי ליצן שמח מאושר, עובד, מצחיק אנשים מופיע, מלמד ומרצה. בשביל הפרנסה הופעתי ולימדתי, בשביל הנשמה - אני 28 שנים ליצן רפואי במרכז הרפואי שניידר ואני עושה את זה בהתנדבות מלאה שלוש פעמים בשבוע. אני מטפל במקרים הקשים והמומחיות שלי זה לדעת להוציא את החיוך ברגע הכי קשה של הילד, כשכואב לו, כשרע לו והדבר האחרון שהוא זה לצחוק כי הוא מפחד שיכאב לו. הרבה פעמים זה גם החיוך האחרון של חלק מהילדים בולם הזה, וזו השליחות שלי וזה מה שאני יודע לעשות הכי טוב".
"ואז באה הקורונה ועצרה את הכל. מהתשעה במרס מצאתי את עצמי בלי עבודה, בלי פרנסה, מצד אחד לקחו לי את הפרנסה ומצד שני לקחו לי גם את הנשמה. נכנסתי ללופ להעסיק את עצמי כדי להישאר שפוי. הגעתי לשלב שגם הרזרבות הכספיות שהיו הולכות ונגמרות, כשראיתי שזה ממש מגיע לפני הקו האדום, אמרתי לעצמי שאני צריך ללכת לעבוד, חיפשתי עבודה שתתאים לי. מצאתי עבודה במוקד אמון, שם אני סייר לילה במושבים. עברתי הדרכה ובערב אני מגיע עם המדים של השומר ומקבל את הניידת".
"זה לא פשוט לעבוד מעבודה שאתה מרוויח סכומים יפים כעצמאי לעבור לעבוד בשכר מינימום, אבל צריך לעשות את זה ואני לא פשוט מתייבש בזה. מאות אלפי משפחות חיות משכר מינימום ואם הן יכולות גם אני יכול. אני גם מראה לחבריי שיושבים בבית, 'קומו תחפשו עבודה'."
"היו הרבה שהציעו לי כסף והרבה שהציעו לי הלוואות, אבל אני לא רוצה נדבות ולא הלוואות. אני רוצה לעבוד. וכאן אני מביא את זעקתם האמיתית והכנה של כל חבריי לתעשייה, ממפעילי ימי הולדת, לשחקנים, לאומנים, לצלמים, למאפרות ולכל מי שעובד בענף הבידור הזה ובסך הכל רוצה לעבוד ולהתפרנס. זה מה שאנחנו רוצים לעשות".