"חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ"
בימים אלו בקשתי ממנכ"ל משרד ראש הממשלה לסיים את עבודתי כיו"ר צוות הסדרת המאחזים ביו"ש.
באופי הגדרת תפקידי הייתי זקוק להסכמת הפרקליטות ובעיקר הצוות של עו"ד ארז קמיניץ המשנה ליועמ"ש.
אם בתחילה לא היה ברור לי האם דרכי הטיפול נובעים מחלם או מסדום, לצערי הרב עד כאב אין לי ספק שזה לא חלם. היטיב לתאר את המצב הנביא ירמיהו: "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ".
כדי להסדיר את בעיית הבתים והשכונות, קבע היועמ"ש נוהל מנהלי שניתן להסדיר את הרוב המוחלט של הבעיות. ואין צורך בהליך משפטי.
גם תקדים בית המשפט המחוזי בדיון על מצפה כרמים מה-29 באוקטובר 2018 היה מאפשר לשחרר, "מי שרכש זכות במקרקעין בתמורה ובתום לב, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון". אם בעתיד ימצאו אלו שיוכיחו בעלות, המדינה תפצה אותם בהתאם.
בעוד הפרקליטות עד היום לא השכילה להוציא נוהל מסודר אשר יאפשר לשחרר ולו את הבתים שהמדינה עצמה מכרה ישירות למשתכנים או החכירה את הקרקע לאדם הפרטי.
אני לא בנוי להלחם בטחנות רוח. תמיד עבדתי עם אנשים שראו את עבודתם כשליחות לשרת את התושבים, ובוודאי זה לא המצב שנתקלתי בצוות ארז קמיניץ. להם אומר את משפט חז"ל "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".
אין בהחלטתי כל קשר לדיונים על החלת החוק והמשפט על ישובי יהודה ושומרון. יום החלת החוק הישראלי יהיה עבורי יום חג המחייב להודות לה' בהלל ובברכה. אמת נכון שאני כלל לא מעורב בדיונים וצר לי על כך. אכן הייתי רוצה שדעתי תשמע בטרם יתקבלו החלטות אשר ללא ספק ישפיעו על חוסנה של ההתיישבות בחבלי יו"ש.
באתי להודות לראש הממשלה ולכל אנשי משרדו, לגורמי התיישבות במשרד הבינוי, בחטיבה להתיישבות, במשרד הביטחון וכמובן גם לעובדי המנהל האזרחי על אשר עמדו לימיני במהלך עבודתי.
אין ספק שמפעל ההתיישבות חי ומתפתח בזכות אנשים ברשויות המקומיות ביש"ע ומעל כולם אנשי 'אמנה' שללא עמידתם הנכונה לא היינו מגעים עד הלום.
תהא השעה הזו עת רצון לעם ישראל בארצו.