הבתים ההרוסים במעוז אסתר
הבתים ההרוסים במעוז אסתר צילום עצמי

בשבוע שעבר ערך המנהל האזרחי מבצע פינוי מתואם, במספר נקודות במקביל. בסך הכל נהרסו כעשרה בתי משפחות ונערים הנאחזים במסירות במרחבי ארץ ישראל. 

פינוי כזה לא נצפה זמן רב, ונראה כי מישהו במשרד הביטחון מחמם מנועים לקראת תכנית המאה. ככל שעובר הזמן מתגלים ומוסברים עוד פרטים על התכנית המדינית, וסכנות נוספות נודעות לציבור אט אט. ככל שהזמן עובר יכולתנו להשפיע על המהלך הולכת וקטנה, וכזכור – הכי גרוע להתעורר כשאתה מול מחסום כיסופים, מתפלל שיתנו לך לעבור כדי להצליח להיכנס לגוש, ובהגדרתו העכשווית: הבלון (כתם קטן עם חוט ארוך בתוך שטח אויב).

מפות התכנית גלויות ומפורסמות, לשווא מנסים להרדים אותנו 'אין עדיין פרטים', שקר. יישובים רבים נראים כבלון יהודי בתוך מדינה ערבית. האם יש לנו געגועים לכניסות לנצרים הנצורה? לספארי? לביצורים שהפכו יישובים פורחים למוצבים צבאיים. התייל, הבטון.. 

את בלון תכנית טראמפ יש לפוצץ עכשיו ולא לחכות. מי שרצה סיפוח יכול היה לספח מזמן. ללא הסכמת הגוים, הם יצטרפו בהמשך. די לפחדים, די לתחושת החגביות.. הרי מדברים המון על תכונותיו הייחודיות של צהל, על מקצועיותו, על יכולותיו, אז מאיפה הפחד הגדול מגיע? מדברים על ישראל כעל מעצמה, מעולה. אז מדוע מביטים כל שנייה בחשש ימינה ושמאלה? למה להמציא חששות ודמיונות?

את ההפחדות של 'אנשי הביטחון המקצועיים' אנו מכירים היטב מימי אוסלו הנוראים, וההמלצות החמות שלהם שכדאי לנו להתקפל, לוותר, להתכנס. לא תודה. לאחרונה קיבלנו תזכורת על מידת המהימנות של גורמי המקצוע: ראינו בכבישים ובכפרים את היערכות שיא של הצבא לקראת העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, הערכות על תרחיש קיצון ואספסוף זועם פומפמו לנו בתקשורת, אך לבסוף לא היו קליינטים. מחאות מינוריות שנדמו אחרי יומיים. הזעם הערבי מתפרץ כדי להפחיד, וכשלא נבהלים ממנו הוא נמס. 

חברות מסחריות עתיקות (יחסית) נוהגות לציין בגאווה את גילן. אז הנה: אנו היהודים בעלי נסיון של אלפי שנים, ואיננו נזקקים לעצות חיצוניות. את העוצמה הכבירה קיבלנו מאבותינו הקדושים, מהר סיני, מדורות של מסירות לתורה ולארץ ישראל. והכי חשוב - איננו לבד פה! לא, לא כי יש לנו ידיד בבית הלבן אלא מפני שאלוקי ישראל בעזרנו, נוכח במציאות ונותן כוחות עצות ומשאבים. לנו נותר אך לממש אותם ולהפסיק להתרגש מדמיונות שווא. לחמנו הם, סר צילם מעליהם, ד' איתנו אל תיראום.

הכותב הוא תושב גבעת רונן - הר ברכה, יועץ חינוכי וחבר בפורום ערבות יהודית בשומרון.