פרסומות, כתבות, טיזרים וטריילרים מילאו את הרשת בשבועות האחרונים, יוצרים באזז תקשורתי וציבורי סביב הסדרה החדשה 'טהרן', ואתמול סוף סוף זה קרה: הסדרה נחנכה בפרק כפול וחגיגי. הגיע הזמן.
קשה להעיד על כל הסדרה על סמך שני פרקים, ובכל זאת, בהתחשב בשני הפרקים הראשונים אין ספק שהבאזז היה מוצדק. בלי יריות ובלי פיצוצים (בינתיים), 'טהרן' מצליחה לשמור על סף מתח גבוה ולהחזיק את הצופים צמוד למסך.
העלילה, הפשוטה וההגיונית בהשוואה לסרטי מוסד אחרים מהתקופה האחרונה (כמו 'עכביש ברשת' למשל), מתמקדת בסוכנת מוסד בשם תמר. תמר, האקרית מקצועית בהכשרתה, נשלחת לטהרן למשימה קצרה וממוקדת, שבאופן צפוי לחלוטין מסתבכת מסיבות לא צפויות. פשוט, מעניין, ומלא ברקע האותנטי של טהרן. טוב נו, כמעט אותנטי, בכל זאת הצילומים נערכו באתונה...
מהרגע הראשון שהסדרה התנגנה על המסך, היה ניתן לראות שהמפיקים, כאן 11 וסיניפליקס הקנדית, התאמצו מאוד לשדר הוליווד. האמת, יחסית הצליח להם, עובדה ש'אפל' קנתה את הסדרה, אבל יש רגעים שבהם שאלתי את עצמי אם הם לא התאמצו מדי.
אני מדבר כמובן על אוסף צירופי המקרים המוגזמים שהסדרה מורכבת מהם, שאולי הבוטה ביותר בהם הוא המפגש בשירותים בתחילת הפרק הראשון. כאילו, ברצינות? שני הישראליות היחידות בכל איראן, והיא במקרה נתקלה בה בשירותים. אה, ולא רק זה, הם גם היו באותו בסיס בצה"ל. שוין.
נקודה נוספת שצרמה לי היא הפוליטיקלי קורקט המוגזם. בפרק הראשון, בדקות הראשון של הסדרה, אחד הדמויות מזכיר כדרך אגב שהוא הומו. האם זה תורם לעלילה? לא. האם הוא דמות חיונית? לא. האם היה ניתן לוותר על כך? חד משמעית כן.
זה הרגיש כאילו היו חייבים להכניס דמות של גיי לסדרה, בכל זאת "הוליווד", ומכיוון שלא הצליחו לשלב אותו בעלילה כאיראני, תקעו סתם דמות משנה ישראלית שמקבלת כמה דקות של זמן מסך. מעבר לריקודי 'מה יפית' בשביל הקהילה הגאה, אני באמת לא רואה מה ניסו להגיד פה.
אבל עזבו את כל זה עכשיו, הסדרה עובדת. עם תצוגת משחק מרשימה של ניב סולטן (סוכנת המוסד תמר), מנשה נוי, ולא מעט שחקנים איראנים, עם פרסית קולחת, עם הלבוש המסורתי ועם הכל בעצם, 'טהרן' מצליחה לשדר משהו אותנטי וסוחף שלארבעים דקות (אורך פרק ממוצע) לוקח אותך לעולם אחר.
טוב, אולי הגזמתי טיפה עם ה'עולם אחר' הזה, אבל ל'ארץ אחרת' זה בטוח.