יום רביעי, שעת בין-ערביים בבסיס אשדוד של זרוע הים. לוחמי פלגת 916 מתכנסים באודיטוריום לתדריך אחרון על התרגיל של הפלגה, שכל פעם מחדש מצליח להפתיע, למרות התכיפות בה הוא מתבצע.
"אנחנו רוצים להתכונן הכי טוב שאפשר למלחמה הבאה, ובמלחמה - אתה לא מוכן לכלום", מסביר אחד ממפקדי הדבורה ללוחמים הישובים.
לאחר סקירת הוראות הבטיחות, מתחילים החיילים אט אט להתפזר לספינות, "אנחנו כבר רגילים לצאת לאימון הפלגתי שמחולק לשני סבבים, אבל כזה - עדיין לא היה לנו", מספר אחד מהם. את הלחשושים באוויר קוטע רצף שריקות שאחריו ממהרים להגיע פיצוצים ועשן - התרגיל התחיל, הבסיס תחת מתקפה.
הם עוברים מהליכה לריצה, וממש כמו בתרחיש אמיתי, מתחילים ישר במלאכה: לקשור את החבלים, למלא מים ודלק ולוודא שכל המערכות עובדות. כשכל חייל בעמדה שלו מוכן עם ווסט וקסדה, ספינה ספינה, יוצאות מהנמל במהירות אל הים. המשימה והיעד עוד אינם ידועים. "הכי מסוכן במלחמה זה להמעיט בערך האויב ולהגיד כלפי מטה שאנו חזקים יותר", אומר סרן טוהר דניאל, מפקד סיירת כריש.
את רוב ההפלגה מעבירים ב"גשר" - האזור בספינה בו מכוונים אותה ואת כלי הנשק ורואים ממנו את האופק הרחוק אל מול העיניים. בשלב הזה אפשר כבר לרדת מהווסטים. אנחנו משאירים מאחורינו את קו החוף של אשדוד. ואשקלון, עיר החוף הצפונית לעזה, מתגלה במלוא תפארתה.
הרוח נרגעת, הגלים מתמתנים והשמש מתחילה לשקוע. הלוחמים ב"גשר" מספרים שעוד הבוקר הייתה הספינה שלהם - 835, בהספנה ב"חמור". מדובר במתחם שדומה למוסך מכוניות, בו מסירים ומתקינים מחדש את המערכות המרכיבות את הדבורות, והן לא מוכנות ליציאה מיידית להפלגה. "איך ששמענו שיוצאים לתרגיל, לא היינו מוכנים להישאר בחוף והכנו כל היום את הספינה כדי לצאת גם לים", הם מספרים.
עם היציאה מהנמל הם לא מתמהמהים ועורכים בדיקת מנועים, שכוללת שיט כל כך מהיר שאפשר להתבלבל ולחשוב שהספינה טסה, ולא שטה על הגלים. בינתיים ב"מיק" - חדר המערכות בתוך הדבורה, יושבים מפקדים ומנתחים את תמונת המצב במכ"מים ובשאר האמצעים המיוחדים שלהם, ובמטבח למטה מכינים חלק מהלוחמים אוכל להמשך, מצרך חיוני להמשך הפעולה.
באמצע כל ההתרחשויות, נשמע דיווח בקשר: "הכינו את הספינה לבקת"ב" (בקבוק תבערה). המפקד מצלצל בפעמון, ותוך שניות ספורות כל הלוחמים כבר ניצבים בעמדות עם נשק, סורקים את הים בעיניים ומדווחים על כל דבר חשוד שעולה. מהרגע הזה, הם משאירים את השקט בחוף. הקשר מפטפט ללא הפסקה, הטלפון הצבאי מצלצל, וכל העיניים נעוצות הרחק באופק, תרות אחר סכנות.
כל כלי שיט וטיס, נבדקו בעזרת המערכות בספינה והבק"שיות שביבשה. "יש שם דאון", מכריז אחד הלוחמים וכל הספינה פונה שמאלה חזק, כל כך חזק שאנחנו כמעט עפים מה"גשר", אבל הלוחמים המנוסים לא מסיטים את המבט מהשמיים המחשיכים, עד שהם מוודאים שהדאון אכן פח"עי (פעילות חבלנית עויינת) - ומשמידים אותו.
במקביל, בקשר אנחנו שומעים שספינה אחרת מתרגלת תרחיש של שלושה לוחמים פצועים במים. כלי שיט חשוד מתחיל להתקרב לפצועים, בזיהוי מהיר של מפקד הדבורה והחייל שמפעיל את ה"טייפון" (כלי נשק בספינה) - הם מנטרלים אותו. אנחנו רואים את הספינה השנייה מורידה סירות גומי לאסוף את הנפגעים, בזמן שאנחנו ממשיכים לעשות סיבובים גדולים בחיפוש אחר איומים נוספים.
תקלה טכנית מאלצת אותנו לעמוד במקום, כשאני רואה את מפקד התרגיל, סרן טוהר דניאל, שהוא גם מפקד סיירת כריש, משליך גלגל הצלה שמדמה לוחם מכוחותינו, למים וצועק לכיוון הגשר: "אדם במים". אני מצטרפת לחמישה חיילים שיורדים לחרטום הספינה ומתחילים להרים את ה"פצוע" מהמים.
"תאבטחו אותי", קורא בקול החייל שחילץ ושניים מחבריו תופסים אותו מהר כשהוא כורע לעבר המים. בעזרת כמה משיכות חזקות, "הדבורן" שוב בטוח על הסיפון. המכונאים הספיקו לתקן במהירות את התקלה, וכעבור חמש קטנות, הספינה שבה לסרוק.
השמש כבר שקעה, הלוחמים מתחלקים למשמרות מבצעיות, לילה ארוך עוד צפוי לפניהם ואין סיבה לעייף את הכוח בזמן רגיעה. "אנחנו תמיד ישנים עם נעליים", משתף החובש של הדבורה, בזמן חירום - עם השמעת הפעמון ברחבי הספינה, הם יקפצו למעלה.
אחרי הפוגה קלה, ספינה מדגם צרעה מגיחה מתוך החשיכה, ומקפיצה אלינו לתרגיל את מפקד פלגת 916, סא"ל רן שטייגמן. מרגישים את הלוחמים דרוכים, משהו גדול עומד להתרחש. כשהפעמון מצלצל ומתריע, אני ב"מיק", מסתכלת על המכ"מים ומנסה להבין איך הם מצליחים לקרוא את כל הסימנים. בק"שית זיהתה צוללים חשודים בים. והספינה מתחילה לסרוק את השטח עם כל האמצעים.
קולות בקשר מעדכנים על מצב הדבורה וכיוון ההפלגה, הבק"שיות ממשיכות לעדכן, והטלפון הצבאי מצלצל כל כמה שניות. בינתיים, רק חלק מהצוללים מזוהים במים, אנחנו מזעיקים את משטרת אשקלון ועולים גם מולם בקשר.
הצוללים מתקדמים באיטיות אל החוף, כל העיניים ב"מיק" מכוונות למסך ובעיר אשקלון כ-100 שוטרים מוקפצים ומתפזרים לאורך החוף. מפל"ג 916 מסביר לי בשקט כדי לא להפריע: "אנחנו לא מנטרלים אותם, אלא עוקבים אחריהם ומחכים לסגירת מעגל פיזית בהובלת המשטרה, כי זה עלול לפגוע בתושבים. זה כבר התחום שלהם, ואנחנו מלב הים, עוזרים לאתר את המבוקשים".
בעזרת נ"צ (נקודת ציון) אנחנו מאמתים את הזיהוי, ולאחר מכן מכוונים את המשטרה בעזרת זרקור מ"הגשר" לנקודה המדוברת. הם מבצעים על חלקם נוהל מעצר חשוד, ולא מתגלה עליהם נשק חם או קר ועוד לא ברור אם האירוע בכלל פח"עי. הלוחם שיושב מול המסך חוזר לסרוק את הים, לחפש אם מסתובבים עוד צוללים נוספים שטרם נמצאו. אנחנו לא מספיקים לתהות יותר מדי איפה הם, וכבר אנחנו מאתרים חשודים נוספים שממשיכים להתקדם.
אני עולה ל"גשר", שם האורות של אשקלון כבר לא כל כך רחוקים, אך ללא המסכים של הספינה, אי אפשר לראות את המחבלים או את המשטרה. אבל הזרקור שלנו מגיע עד קו החוף. המפקד על ההגה מחליט להרים פצצת תאורה לאוויר, כדי שהשוטרים יראו את החשודים. "כל מי שבלי ווסט וקסדה לרדת ל'מיק'", מכריז מפקד סיירת כריש ואנחנו נכנסים במהירות ושומעים את קולות הפיצוץ. בהצצה מהדלת אפשר לראות את הגלים בים מנצנצים מהאור החזק, ועל המסך את השוטרים אורבים לצוללים החשודים.
הם תופסים עוד מחבלים ומוצאים עליהם כלי נשק חמים, ומתחילים לבצע נוהל מעצר חשוד על אלו שנותרו. כשהם קולטים אותם עם וסטים חבלניים, הם ממהרים לנטרל אותם. כשאני עוד לא מספיקה להבין את מי הספיקו לתפוס, ופצצת התאורה עוד דועכת - אני שומעת בקשר: "סוף תרגיל, אני חוזר, סוף תרגיל".
המפקדים, מתיישבים ב"מיק" לסכם את הערב הארוך. הלוחמים, עומדים ב"גשר" איתי, וכולנו מחזיקים חזק כי מהירות ההפלגה מטלטלת. בשבוע הבא הם יבצעו תחקיר מעמיק שיבדוק מה כל ספינה עשתה, וילמדו אחד מהשני, כדי להיות טובים אפילו יותר. בינתיים, אנחנו מפנים את הגב לאופק החשוך, ומפליגים לעבר נמל אשדוד. הלוחמים שהספיקו להתעייף כבר מתכוננים למנוחה שאחרי, ויודעים שהלילה - מחכה להם שינה חזקה, קצת יותר מתמיד.
צילום: דובר צה"ל