כרמי אור
כרמי אורצילום: דני כתרי

משי (31) ומשה (29) שטרן, הורים לארבעה מירושלים, הבעלים של 'משינקה' - קונדיטוריה ביתית, קייטרינג חלבי, מגשי אירוח וסדנאות אפייה, עברו מהפך עסקי בתקופה האחרונה.

העסק שלהם פעיל כמעט שנתיים, ועד כה העבודה הייתה אקראית - אנשים המליצו מפה לאוזן, היו אירועים פה ושם, הוזמנו עוגות, אבל לא הייתה עבודה אינטנסיבית רציפה. "כשהתחילה תקופת הקורונה המשכנו לעבוד כרגיל, עד שהודיעו שאין להתקהל ובבום הכול נעצר", משי משחזרת. "הבנו שברגע אחד גם נדחו כל האירועים שנסגרו מראש ושולמו המקדמות להם, וברגע אחד היומן התרוקן. קלטנו שזה לא הולך להשתנות בקרוב, וגם עוגות ימי הולדת לא יוזמנו, כי מדובר בעוגות מושקעות.

''גם האירועים הכי בוטיקיים עם מגשי אירוע לא הוזמנו. במשך שבועיים ישבנו בבית ולא עשינו כלום. היינו בהלם טוטאלי. החיים נעצרו. אני זוכרת את עצמנו בבטלה גמורה. בשלב מסוים הרגשתי שאנחנו שוקעים בדיכאון ואפילו בחרדה קיומית, כי הכסף אוזל ואין הכנסות. כשהתחילו דיבורים סביב המענקים לעסקים הבנתי שאנחנו לא נקבל כסף מהמדינה, כי בשנה שעברה לא הרווחנו יותר מדי - בדיוק ילדתי את הבת הרביעית. פשוט אספנו את עצמנו והחלטנו שחייבים לעשות משהו".

זה היה, כזכור, ערב פסח. "חשבתי לעצמי, מה אני יכולה לתת ממה שיש לי, מהקיים, מחומרי הגלם שלי? ניסיתי לחדד לעצמי איזה מענה אני יכולה לספק לקהל. חשבתי שאנשים לא יודעים לאפות לפסח, לא מאובזרים עם מיקסרים וכלים, ולי יש.

''בנוסף, חשבתי על כך שכולם יהיו בבית בליל הסדר, אין מאפיות ואין פינוקים של ההורים. זו הייתה ההזדמנות שלי להכין מארזים שיישלחו במשלוח - משהו שלא עשיתי בעבר. הבנתי שהמשלוחים צריכים להיות חינם כדי לדרבן להזמין ולהכיר. חשבתי לעצמי שאם מישהו היה מביא לי עד הבית קינוחים - לא הייתי מתלבטת.

''אז הרמנו את עצמנו בכוח, שינסנו מותניים ויצאנו לדרך, כמובן בתמיכתו של בעלי משה, שהוא חלק בלתי נפרד בעסק, בעיקר מהצד הלוגיסטי. הכנו דוגמה למגש של קינוחי פסח פרווה - מארז משפחתי ומארז זוגי, צילמנו בעצמנו ויום אחרי זה פרסמנו. הופתעתי ממבול ההזמנות. מעבר לכל ציפייה. המוצר היה מאוד ברור, אז נחסכו מאיתנו השיגועים של הבחירה. היו צריכים להגיד לי כמה מארזים ולאיזו כתובת, וזהו. הדיוק היה נפלא. היה לי מיקסר קטן של פסח - נס שהוא לא קרס מרוב עבודה, המטבח הוכשר בכמה שעות והפך להיות מפעל של קינוחים, ומשה ואח שלי עשו את המשלוחים סביב השעון".

משי מספרת כי בתקופה הזו הבינו היא ובעלה כמה הם מסוגלים לעשות וכמה הם יכולים לייצר. "נחשפנו לקהל רחב יותר, אנשים שלא טעמו את הטעמים שלנו. נהיה באזז גדול סביב המארזים שלנו, מי שהזמין קלט שאנחנו עושים עוד דברים, והזמין גם מגשי אירוח או אירועים. אנשים שקיבלו מארז כמתנה, הזמינו בעצמם. גם משהו בנו נפתח, בתפיסה העצמית, בביטחון בעסק. משהו טוב קרה ביחס של העוקבים והלקוחות".

בשביעי של פסח השניים החליטו להרים שוב את הכפפה. "זה מה שהחזיר לנו את הביטחון העצמי וגם איזן אותנו כלכלית. הבנו שגם אחרי החג, לפני שחוזרים האירועים, צריך לייצר מוצר שאדם או משפחה יכולים להזמין, כמו מארז של כמה סוגי קינוחים מפנקים. יצרנו מספר מארזים, השקענו בזה הרבה מחשבה וגם צילמנו יפה, כי כשהמוצר מומחש, קונים יותר בקלות. בדיוק חגגתי יום הולדת, אז הכנתי מארז יום הולדת וצילמתי, הכנתי מארז ארוחת בוקר, קינוחים זוגיים ועוד, ולכל אחד קראתי בשם ממותג. התייעלנו מאוד. עכשיו, כשחוזרים לאירועים, עדיין יש הרבה הזמנות של מארזים, וזה מרחיב קהלים, כי גם למשל זוג צעיר שעדיין אין לו אירועים, הופך ללקוח. כיום אנחנו אפילו שוקלים להכניס עובדת שתשלח הצעות מחיר, תענה לטלפונים, כי ברוך ה' עמוס מאוד. אנחנו מחשבים מסלול מחדש, במובן הטוב של המילה".

מה הכי למדתם מבחינה עסקית?

"שבעסק אתה צריך גם להבין איפה הקהל שלך נמצא מבחינה רגשית. אנשים היו זקוקים בדיוק לזה. הם שלחו לילדים, להורים, לסבים, הם התפנקו במשהו שלא היו מכינים לעצמם, כמו קרם ברולה".

והשינוי יהפוך להיות חלק מהמערך שלכם, או שהוא זמני?

"עכשיו חזרנו לאירועים יותר גדולים ואנשים מזמינים גם עוגות. נמשיך עם המארזים כי זה כבר על אוטומט, וזה חושף אותנו לקהלים שיעשו איתנו דברים גדולים בעזרת ה'. כיום אני פחות חוששת מגל שני, כי נוכחתי לראות שתמיד אפשר למצוא משהו חדש ולגלות מה קהל הקונים כן יצטרך. יש לי קולגות שממש קפאו ולא הצליחו להתעשת ולייצר משהו, ואני יכולה להבין את זה, כי אתה ממש צריך להתעלות מעל עצמך, כשאין לך אפילו כוח לחשוב. יש לי חברה שבהשראתנו גם התחילה עם מארזים, והתרגשתי לראות שגם היא הצליחה".

ובכל זאת, קשה לשנות סדרי עולם בתוך העסק.

"לגמרי. היה קשה לעבור לנוהל החדש, לייצר ולהמציא משהו שלא היינו רגילים לעשות, להבין הכול מחדש, לבנות יש מאין. אבל אחרי ההתארגנות הזו הכול זרם, התחלנו לפרסם בפייסבוק, באינסטגרם ובווטסאפ, וזה תקתק נהדר".

אומרים שכיום לצרכן הרבה יותר קשה להוציא מכספו והוא חושב פעמיים על כל רכישה. אתם מרגישים את זה בעסק?

"זה מה שחששנו שיקרה. היינו בטוחים שאנחנו מציעים דבר שהוא מותרות. אבל למזלנו ולשמחתנו, התבדינו. לדעתי אנשים משקיעים יותר כדי להתפנק, וזה בלט בעיקר בתקופה שבה לא היו בתי קפה וקניונים. המצב הנפשי התערער, מצב הרוח ירד ואנשים חיפשו להירגע ולהתעודד, ואין כמו מתוקים בשביל זה".

משבר הקורונה פגע משמעותית בעסקים גדולים וקטנים. בעלי עסק רבים חשו חוסר אונים והייאוש השתלט עליהם. אחרים החליטו בתושייה וביצירתיות כי עליהם לשנס מותניהם ולפתח את העסק לכיוונים נוספים. אחת מהם היא צילה עמוסי (59) מרעננה, שאחרי למעלה משלושה עשורים שבהם הייתה מורה, הגשימה חלום: היא עשתה הסבה מקצועית והפכה לעצמאית כמאמנת אמהות. בנוסף היא מאמנת בני נוער. בשנתיים האחרונות, אחרי שיצאה לפנסיה מוקדמת, זה הפך להיות עיסוקה העיקרי. אבל אז הגיעה הקורונה. "באופן מפתיע, דווקא היא עשתה לעסק שלי טוב", צילה מחייכת. "חוץ מהגעגועים לילדים ולנכדים - פרחתי ממש. מיד בהתחלה הבנתי שאמהות שנמצאות כל היום בבית צריכות תמיכה. לכן פתחתי במיזם בשם 'בבידוד אבל לא לבד', והזמנתי נשים להתקשר אליי ללא עלות ולשפוך את ליבן. היו המון פניות. חלקן שוחחו איתי רק פעם אחת וחלקן היו זקוקות לכמה שיחות. לא התחשבנתי, לא מבחינת זמן השיחה ולא מבחינת מספר השיחות. הייתי במקום של שליחות גמורה. הרגשתי שהקורונה זה סוג של מלחמה, וכמו שעברתי את כל המלחמות מאז ששת הימים, ותמיד חוויתי בבית התנדבות, כך נהגתי גם עכשיו.

"דבר נוסף", היא ממשיכה, "התחלתי לעשות דברים שבתחילת הדרך התביישתי לעשות ופתאום קיבלתי אומץ. למשל, הוצאתי סרטונים עם טיפים להורים. יש לי כבר כמה חודשים קבוצת ווטסאפ להורים למתבגרים, אז בתקופה הזו הגברתי את הפעילות שם, ומתוך הקבוצה קמה קבוצה נוספת, מצומצמת יותר, של אמהות שמעוניינות בשיח רגשי ועמוק".

את כל זה נתת חינם?

"נכון. הרגשתי שאני חייבת להישאר על המפה. הרעיון היה להמציא את עצמי ולהביא את עצמי. להישאר בתודעה, כדי שאחרי התקופה הזו אנשים יתמגנטו אליי, כי שמעו אותי וכי נתתי הרבה ערך. מאז שיניתי את קהל היעד שלי. אני יותר מכוונת על אמהות. יצרתי מפגשי זום במהלך התקופה והענקתי להן הסתכלות גבוהה יותר על מה שקורה, ודרכים חדשניות להתמודדות. לקבוצת הווטסאפ כל הזמן מצטרפות אמהות חדשות. הוצאתי גם חוברת קיץ עם הדרכה להורים למתבגרים".

ואת רואה תוצאות של ההשקעה הזו, ברמה העסקית?

"לחלוטין כן. כתוצאה מהתקופה הזו מגיעות אליי הרבה יותר אמהות לאימון, חלקן עם הבנות. הייתה קפיצה מטאורית בשבועיים האחרונים. מזמינים אותי יותר להרצאות, וזה דבר שלא הכרתי בכאלה עוצמות לפני כן. הקורונה הוציאה ממני יצירתיות, מיקוד קהל יעד ודרכי עבודה, ומסרים שהשתנו והתחדדו".

פעורת פה מול המציאות

גם אצל אבישג שמעוני כהן (47), אומנית ויוצרת, הקורונה טלטלה בעוצמה את העסק - סטודיו 'רימון' לייצור ומכירה של תכשיטי בוטיק בפיסול ובסריגה בחוטי מתכת. "פתאום הגיע האתגר הבינלאומי הזה, ובשנייה אחת מצאתי את עצמי פעורת פה מול המציאות החדשה. התמלאתי חששות ופחדים: לאן עכשיו? מה עושים? היה הלם בציבור, ובתוך כך, העסק שלי פתאום לא מתפקד. ולא שלא היו לי אתגרים גם ככה. בכל זאת, עסק מתחיל. ועד שכבר יצרתי לאחרי פסח חודש גדוש בסדנאות, בשיתוף פעולה עם אומנים ויוצרים - פתאום הכול התבטל. האכזבה הייתה עצומה", היא נאנחת. "באותם ימים דובר הרבה בעולם העסקים על כיוונים דיגיטליים. בהתחלה פסלתי את זה על הסף. לא חשבתי שזה נוגע אליי בשום צורה. אבל לאט לאט הרעיון התיישב לו, ובעיקר הבנתי שאין לי הרבה ברירות ושחייבים לפעול. פתאום ראיתי את כולם מסביבי עוברים להזמנות אונליין, ופשוט התחלתי לחשוב על הרעיון. שאלתי את עצמי מה יש לי להעביר לעולם, מה יש לי לתת למי שאוהב אומנות. נתתי לעצמי להיפתח ולהכיל את זה, ונפתח בפניי עולם שלם ומלא. צללתי לתוך לימוד מעמיק. התחלתי בבסיס - איך מצלמים סרטונים, מה התכנים שכדאי ללמד, מה הפלטפורמה שבה אעביר את החומר, איך משווקים. עבדתי על ערכת יצירה שכוללת סרטון הדרכה, כלים, חומרים. פתאום נחשפתי לדברים שלא חשבתי שאגע בהם, כמו כתיבת דפי נחיתה, הרכבת תכנים, פיתוח מוצר. התחלתי להסריט והבנתי שגם זה עולם בפני עצמו. זה ריתק אותי ואיתגר לי את החשיבה. בינתיים גם העליתי את התכשיטים שלי לאתר של 'בי שיק'. יצאתי מאזור הנוחות שלי והתחלתי להתפתח".

מה המקום של העשייה הזאת בתוך חיים של אישה דתית?

"זה מאוד משמעותי באופן רוחני. לקחתי המון תובנות, ואני כל כך מתפללת שכולנו נמשיך להיות בגישה הזו גם כשהעולם ימשיך לשגרה רגילה. היה משהו מאוד טוב בעצירה הזו בחיינו ברמה הרוחנית־האמונית, וגם ברמה המשפחתית".

זה עשה לדעתך מהפך גם בגישה לאונליין?

"בהחלט כן. אנשים נפתחו לזה. כמובן שתמיד יהיו אנשים שזה לא יתאים להם, יש כאלו שחייבים פרונטלי, אבל זה עוד אפיק עם יתרונות של להגיע ללקוחות ועוקבים שלי בארץ ובעולם. העצירה הזו עושה טוב למחשבות על העסק, עם כל האתגר שבזה. העולם ממילא הפך להיות כפר גלובלי, ואני מתאימה את עצמי, ונהנית מהבנייה של הדבר הזה. בסטודיו שלי מתעוררות בינתיים סדנאות חדשות, בניתי סדנה שמיועדת לזוגות, סדנת יום הולדת לחברות שיוצאים ממנה עם תכשיט, גיבושונים למשפחה ולעובדים, חגיגות צנועות של בת מצווה, דברים שלא עשיתי קודם. ההתכנסויות עכשיו הולכות להיות בקפסולות של עד 20 משתתפים, אז יצרתי תפריט חדש שממש תפור על התקופה הזו, והסטודיו גם נייד ומגיע לכל מקום. ברוך ה', אני מרגישה שפיצחתי את זה".

כרמי אור, יועצת כלכלית ומחברת הספר 'לא חייבת כלום לאף אחד', מסבירה כי שוק העבודה משתנה כבר כמה שנים, אבל הקורונה האיצה את התהליך: "בתקופת הסגר פנו אליי בעלי עסקים בחשש גדול שהם מאבדים את הפרנסה, כי העסק עצר מלכת. הייתה התלבטות גדולה אם להקפיא הלוואות ומשכנתה ואיך להמשיך לכלכל את משק הבית. העצה שלי הייתה: קודם כול לנשום. ידוע שהאיי־קיו יורד כשאנחנו בסטרס, ואז מתקבלות החלטות לא טובות. הקפאת הלוואות יכולה להיות פתרון רק אם אנחנו יודעים בוודאות שתהיה הכנסה בעוד כמה חודשים. במצב הנתון, כשאי־הוודאות לא מתפוגגת, וכנראה תישאר איתנו לשנה-שנתיים קדימה - אין ערך בדחיית תשלומים. צריך תוכנית פעולה רב־מערכתית, גם מיפוי צרכים מחודש וגם מיפוי נכסים נזילים לשימוש יעיל, אבל בעיקר יצירתיות בהכנסות".

כדוגמה למהלך יצירתי, אור מספרת על בעל עסק של הפעלות לבתי ספר וקייטנות, שבימים כתיקונם התקופה הזו בשנה היא ההכנסה שלו לכל השנה: "מכיוון שהוא צריך לפרנס, הוא התעשת מהר - ופשוט הפך לשליח. קיבל בכל בוקר חבילות וחילק אותן באזור מגוריו במשך היום. אז נכון, זו לא רמת ההכנסה שהוא היה רגיל לה, אבל הוא לא עצר לרגע ולא צבר חובות. מהר מאוד הוא התייעל בהוצאות עד הקצה, והצליח לעבור את השלב הראשון של הקורונה ביציבות. ברוך ה', עכשיו יש קצת שחרור, העסק שלו חזר לתנועה סבירה, והוא כבר חושב על פתרונות יצירתיים", היא מספרת.

"אני יכולה להעיד על העסק שלי - ביום אחד בוטלו כל ההרצאות וכל פגישות הייעוץ, ונדרשתי לתגובה מאוד מהירה כדי לתת לקהילה שלי מענה מתאים לדילמות הכלכליות שצצו מכל עבר. מצאתי את עצמי עונה למאות שאלות, בכל אמצעי התקשורת. בתוך כמה ימים הבנתי שיש פה דפוסים ושלא כדאי לענות לכל אחד בנפרד, ופשוט עליתי ללייב בפייסבוק שלי, כל ערב, במשך שבועות ארוכים, עם נושאים משמעותיים ובוערים. גיליתי שהרצאות בזום זה אחלה דבר. הלקוחות הפרטיים היו חופשיים פתאום מאתגרים, מזמן ומקום, וקבעו פגישות בזום - אם כי אין כמו פגישה בלתי אמצעית, ואני רק חיכיתי לפגוש את הלקוחות שלי פנים אל פנים".

מה דעתך על המעבר לדיגיטל?

"העולם הדיגיטלי בהחלט תופס מקום, והייתי חייבת לשכלל את המיומנויות שלי ולהכיר כלי עבודה חדשים. אפילו הספקתי, בשעות הלילה, להקליט קורס דיגיטלי קצר שממש עזר לקבלת החלטות בתקופת הקורונה. עכשיו, כמו בעלי עסקים רבים אחרים, כשחרב הגל השני מאיימת על כולם, ברור לי שאני חייבת ליצור הרצאות נוספות בדיגיטל. אפילו בתחום קשה כמו התיירות, הייתי עדה ליוזמה מהממת של מדריך טיולים ותיק וחכם, שהתעשת מהר מאוד ויצר רצף של הרצאות העשרה מקצועיות ביותר, ומכר השתתפות בזום במחירים טובים ובכמויות גדולות, גם לקולגות שלו שרצו ללמוד אזורים חדשים ולהעמיק בתקופות מסוימות בהיסטוריה, וגם לקהל הרחב שרצה להעשיר את ידיעותיו. זה נפלא בעיניי וחיוני", היא מציינת בהערכה. "לתחושתי בעלי העסקים מתחלקים לשניים - החצי האחד מאוים משינויים ונטוע עמוק בהרגלים הישנים, והחצי השני יצירתי וזורם עם שינויים. לא קל לאף אחד מהשניים. אלה לא זמנים קלים. אבל השינויים התעסוקתיים ממילא היו מתרחשים בשנים הקרובות. מקומות עבודה קבועים הולכים ומשנים את פניהם, עסקים נפתחים ונסגרים, והמיומנויות שלנו חייבות להשתנות ולהתעדכן מעת לעת. מי שלא ייצר לעצמו כמה אפיקי הכנסה, יישאר קירח מכאן ומכאן: גם לא תהיה לו פרנסה, וגם הערך העצמי שלו יהיה שפוף. אם נבחן את עולם התעסוקה במאה השנים האחרונות נראה איך הכול משתנה. האם לפני חמישה עשורים היינו מדמיינים שכל כך הרבה אנשים יתפרנסו מלתת שירותים? אומנים, מאמנים, יועצים וכדומה.

"וגם מצד הצרכנים - האם לפני שלושה עשורים היינו חושבים על זה שכל מי שבונה בית ייקח גם עיצוב פנים? האם לפני חמישים שנה היו לנו כל כך הרבה בגדים ונעליים בארון? מישהו דמיין שלכל ילד יהיה מכשיר סלולרי חכם, או שיהיו כל כך הרבה בעלי מכוניות בארץ ובעולם? השפע מתקיים בשני קצותיו. אם נשכיל להציע את המוצרים הנכונים, ומצד שני לצרוך את מה שאנחנו צריכים באמת - נגיע ליציבות כלכלית".

את מדברת על יציבות, אבל הרבה עסקים כן ייאלצו להיסגר.

"נכון, יש לא מעט מובטלים ולא מעט עסקים שייאלצו לסגור, ולעיתים עדיף מוקדם ממאוחר. בהחלט לא מעט אנשים יצטרכו לחשב מסלול מחדש. אני כן ממליצה להיות מוכנים למשבר הבא. גם אם לא יהיה עוד סגר כללי - משהו יקרה שוב, מתישהו. בין אם זה משבר עולמי ובין אם זה משהו אישי שיתרחש. תהיו מבוטחים היטב בביטוחי בריאות ואובדן כושר עבודה, תכינו קרן חירום לתשלומי חשבונות ותחזוקת בית בסיסית לפחות לשלושה חודשים ללא הכנסה, ותלמדו כישורים רב־תחומיים. בנוסף, דברו על זה עם הילדים. תשקיעו בחינוך כלכלי ערכי. תקראו יחד ספרים על מחשבה ופרקטיקה כלכלית, לכו יחד להרצאה, תקשיבו יחד לפודקאסטים - זו המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת להם, כי כסף לא בטוח שיישאר".

אין מכירות לחנויות? נמכור ישירות לאנשים

גם ברוך (38) ושמרית (36) פויכטונגר, הורים לשישה המתגוררים ביישוב נגוהות, הבעלים של 'דבש נגוהות' כבר שנים רבות, מצאו את עצמם נבוכים מול המציאות החדשה. "אנחנו חקלאים ויש לנו משק חי של דבורים", מספר ברוך. "הדגש שלנו הוא על ייצור דבש איכות טהור לחלוטין, מצוף פרחים בלבד וללא חימום. ברוך ה', עד לקורונה העסק תפקד היטב, מכרנו דבש לחנויות טבע בכל הארץ ונהנינו להרגיש את הפירות של ההשקעה שלנו באהבה של הלקוחות, שהגיעו לחנויות ורכשו את הדבש שוב ושוב. ואז, בבת אחת, הפעילות במשק פשוט נעצרה. כל יציאה לחנות הפכה לסוג של מבצע צבאי, וכמובן שהמכירות היו בהתאם. חנויות התקשו לשלם גם על סחורה שלקחו עוד לפני הקורונה, שלא לדבר על הזמנות של סחורה חדשה", הוא מתאר את גודל האתגר.

"חשוב להבין שאנחנו עסק חקלאי עם עלויות תפעול גבוהות, ושהדבורים שלנו לא יצאו לחל"ת. הקורונה הגיעה בדיוק בעונת רדיית האביב, שבה הטבע בשיא פריחתו והדבורים עמלות במרץ על ייצור הדבש. ככל שההגבלות החמירו, מצאנו את עצמנו במצב שבו ההוצאות השוטפות הגבוהות ממשיכות, ומנגד ההכנסות פשוט נעצרו".

מתי הייתה נקודת המפנה, שבה הבנתם שצריך להתעשת ולעשות איזשהו מהלך יצירתי?

שמרית משיבה: "בהתחלה, כמו כולם, היינו די בהלם ופשוט קיווינו שזה יעבור. בוקר אחד אני מקבלת הודעת ווטסאפ מעמליה שכטר, שהתייעצנו איתה בעבר בנושא אסטרטגיה עסקית. היא שאלה מה שלומנו וכתבה לנו: 'חברים, נצלו חלק מהזמן שיש לכם לחשוב על דרכים יצירתיות שבהן העסק יכול לייצר עוד כסף דווקא בגלל המשבר'. קראתי את ההודעה וזה היה נשמע לי הדבר הכי הזוי שיש, לא אפשרי בכלל. ואז שוחחנו טלפונית והיא נתנה לנו כיוונים חשובים שפתחו לנו את הראש ממש.

"בהמשך התייעצנו עם אליה אלון, שעזרה לנו להבין שהתאריך של החזרה לשגרה והתאריך של היציאה של המשק מהמשבר הכלכלי הם שני תאריכים שונים, ולכן אין לנו זמן להוריד את הראש ולחכות שהגל יעבור אלא להפך, לייצר תנועה כאן ועכשיו. ואם אין כרגע מכירה בחנויות - אז לפנות ישירות ללקוחות פרטיים, פשוט למכור כאן ועכשיו את הדבש שבמלאי".

שמרית יצאה עם פוסט בפייסבוק שבו הזמינה אנשים לרכוש דבש ישירות מהם, במחירים מיוחדים מהחקלאי לצרכן. "בתוך כמה שעות מפרסום הפוסט ראינו את הנס מתחולל ממש מול עינינו: אלפי תגובות ושיתופים, מאות פניות, רכישות, אנשים שארגנו הזמנות מרוכזות ליישוב, למשפחה ולחברים. הייתה התגייסות שלא יכולנו לדמיין".

"מעז יצא מתוק", אומר ברוך וחיוך נסוך על פניו. "באותו זמן היו לנו חמישה טון דבש במלאי, ובתוך פחות משבועיים מכרנו הכול. בינתיים הגיע גם הדבש החדש מרדיית האביב, וההזמנות המשיכו לזרום. כך יצא שבזכות הקורונה הקמנו בן־לילה מערך אריזה ומשלוחים ישירות לבתים פרטיים, בפרישה ארצית שלא יכולנו אפילו לדמיין.

"וזה לא נגמר שם. בעקבות הפוסט פנו אלינו חנויות חדשות, שהתחילו להזמין כשההגבלות התמתנו. קיבלנו המון תגובות נלהבות מלקוחות חדשים שגילו לראשונה את הדבש שלנו, ראיונות ברדיו ובטלוויזיה, ואפילו ועד העובדים של חברת החשמל פנו אלינו והזמינו מארזים מפנקים לגמלאים שלהם".

שמרית: "זו ההזדמנות שלנו להגיד כאן תודה ענקית לכל מי שהתגייס בערבות הדדית שאין כמותה, זה ללא ספק היה צינור החמצן שלו היינו זקוקים כל כך".

מה לקחתם איתכם מהאתגר הזה, בראייה העסקית?

ברוך: "קודם כול, לא להסס לקחת ייעוץ איכותי. אנשים שיכולים לעזור להסתכל מנקודת מבט אחרת ולסייע לחצות את הגשר". ושמרית מוסיפה בהתרגשות: "למדנו שגם כשנמצאים בעומק המשבר, צריך לדעת שאנחנו באמת אף פעם לא לבד, ולהאמין בטוב שישנו".