נפגשתי עם מכשף

לפני עשר שנים בדיוק נפגשתי עם מכשף.

זה היה בצריף קטן בפאתי קטמנדו. החדר של אותו מכשף  ספוג היה  בריחות של קטורת . שטיח שחור כבד מונח  על רצפה עם מוטות של עץ

באתי להתחנן בפניו שיעביר לחזקתי את ענבל, בחורה ישראלית שהתגוררה אצלו תקופה ארוכה. ההשפעה שלו עליה היתה הרסנית. 

לפנות אליו ישירות היה המוצא האחרון שלי. אחרי הרבה מאוד פעולות שניסינו לעשות.

כשהבטתי בו,העיניים שלו היו אש לוהטת. הוא מלמל שמות ופסוקים בשפה ההינדית בלי הפסקה. הכח המאגי זעק מכל תא ותא בגופו.

הישרתי אליו את מבטי אבל הראש שלי הסתחרר. נאחזתי בקירות הדקים בכדי לא ליפול. 

פתאום היכתה בי ההבנה: 

באמת יש מכשפים בעולם הזה!! אנשים בעלי כוחות אדירים שהם היפך הקדושה ממש.

השם הראשון שעלה לי לראש באותו הרגע היה 'בלעם'.

ישבתי שם בזמן שהגורו הגדול מילמל וחזרתי אלפי שנים אחורה בזמן.
**
ממש יכלתי לראות בעיני רוחי איך הלך בלעם והתכונן למפגש עם עם ישראל .

בלק, מלך מואב שולח אליו משלחת ומבקש ממנו להחליש את בני ישראל על ידי קללות בכדי שיוכל לנצח אותם במלחמה.
בלעם נענה לבסוף להצעה. 

הוא חובש את חמורו השכם בבוקר ויוצא אל הדרך על האתון. אתון קטנה שגם לה מסתבר יש כוחות שאין לזלזל בהם. עליה הוא רוכב בגב זקוף. בראש מורם.

האתון נעצרת באמצע הדרך.

נתקלה במלאך השם. 
היא רואה אותו. את המלאך. 
בלעם לא. 

כי ככה זה! לפעמים הדברים הגדולים ביותר מתגלים דווקא לפשוטים ביותר!

בלעם מכה אותה מכות נמרצות והיא מרשה לעצמה לפתוח את הפה.. זו הפעם הראשונה בה היא מרהיבה עוז ומעיזה להשמיע את קולה.

כי עם כל הכבוד לאדון הנכבד שלה עם הכוחות - יש לה מלאך אלוקים מול העיניים !!

היא לא אשמה. זה המלאך שחוסם לה את הדרך. 

אותו מלאך שמכריח את בלעם להגיע אל המקום ולהמשיך את המשימה שלשמה נשלח . 

רק בשינוי קטן: 

לברך את עם ישראל במקום לקלל.

**

אני זוכרת איך נעמדתי פתאום זקופת קומה אל מול המכשף ואמרתי לו את כל מה שאני חושבת עליו. 

הראש כבר לא כאב לי בכלל. 

בדיוק כמו אותה אתון קטנה. הפסקתי לחייך והטחתי בו את כל מה שאני חושבת עליו:

על הדרך הקלוקלת שבה הוא מתנהל, על הניצול הנוראי של הבנות התמימות הנמצאות בחברתו, על הניצול הרע של הכוחות המאגים שיש לו.. ואיך זה יתכן שבמקום להיטיב הוא זורע רוע?!..

ה-כ-ל אמרתי לו.

כי עם כל הכבוד לו - באותם רגעים ראיתי את מלאך השם מול העיניים!!

כעבור חצי שעה כבר יצאתי משם עם ענבל. היא אחזה בידי בדממה עד שהגענו לבית חב"ד. שבועות רבים לאחר מכן עוד שהתה בבית שלנו.

כיום היא גרה בצפון הארץ. נשואה פלוס ילדה בשם הודיה.

הגורו המכשף עוד הספיק לקלל אותי שלא יהיו לי יותר ילדים. קולו הצורמני והצעקות שלו רדפו אחרי עוד שנים..

אבל, 
רבקי יצחק ושניאור שנולדו לנו מאז  הם ההוכחה לכך שברצות אלוקים, קללת אדיוט הופכת לברכה אין סופית.