מעצרו של תא"ל במיל' אמיר השכל בסוף השבוע שעבר העלה לשיח הציבורי נושא המוכר לימין כבר שנים ארוכות. הרחק מעיני התקשורת פעילי ימין נעצרים בהפגנות ובמחאות, מוחזקים בתחנות משטרה שעות ארוכות ונפתחים להם תיקים פליליים הגם שניתן היה להסתפק באזהרה בלבד.
השכל הוביל הפגנה מול בית ראש הממשלה בירושלים, ויחד איתו נעצרו שני מפגינים נוספים. שר הביטחון בני גנץ מיהר לבקר את המשטרה ואמר: "הזכות להפגין היא זכות קדושה במדינת ישראל, ואסור בתכלית האיסור לפגוע בה, אלא במקרי קיצון. לכן, מהמידע שברשותי, אני סבור שצריך לשחרר את שלושת עצורי ההפגנה ללא תנאים מגבילים".
ניצב בדימוס יוסי סדבון, אשר שימש כיועץ המשפטי למשטרה, כמפקד מחוז ש"י וכראש אגף החקירות, מספק הצצה לשיקולי המשטרה בכל הקשור למדיניות המעצרים. "הנושא של הפעלת סמכויות משטרתיות כולל סמכות מעצר, עיכוב, חקירה והבאה למשפט נמצא בידי השוטרים", אומר סדבון. "מי שרוצה לצמצם את סמכות השוטרים, שישנה את החוק. כרגע השוטר שבשטח צריך להפעיל שיקול דעת. אם מדובר בתא"ל במיל' שירד לכביש וגרם להפרעה בתנועה, כנראה היה מוצדק לעצור אותו, אבל בבית המשפט היה נראה שמדובר בטעות. בסופו של דבר קשה לשבת בחדר הממוזג ולנסות להבין את הלך הרוח של שוטר בשטח שלעיתים מרגיש מאוים, מצוי בתנאי מזג אוויר לא נכונים או לא קורא את התמונה נכון. אם היו טעויות אפשר לפנות לאחר מעשה למח"ש, להגיש תלונה, ושם יפתחו בחקירה".
מדיניות מוכתבת
מעצרו של השכל הפנה את הזרקור לנושא שבדרך כלל נדחק לשולי החדשות, ומיקד את תשומת הלב הציבורית במדיניות המעצרים של משטרת ישראל. מי שמכירה את התחום היטב היא חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, שליוותה מאות עצורים פוליטיים בתפקידה כיושבת ראש ארגון זכויות האדם ביש"ע.
"האירועים המרכזיים היו הגירוש מגוש קטיף והפינוי האלים בעמונה, אבל מעבר להם היו עוד היתקלויות של אזרחים מול המשטרה", מספרת סטרוק. "בהפגנות שלפני ההתנתקות הייתה מדיניות מטורפת של מעצרים להמוני מפגינים גם בלי שהפריעו לסדר הציבורי. אנשים נעצרו סתם כי עמדו על מדרכה עם שלט או השתתפו בהפגנה שלא פגעה באף אחד. היו מעצרי מנע, השפלות ופגיעה בזכויות של עצורים".
לדברי סטרוק לא הייתה זו יד המקרה או החלטה של שוטרים בודדים, אלא מדיניות מוכתבת מלמעלה. "באותם ימים נחשף איך מדובר בנהלים כתובים של המשטרה, מדיניות מגובשת ומנוהלת נגד מתנגדי ההתנתקות. היה ברור שאנשים עוברים מעצרים על דברים שבמקרים אחרים לא היו גוררים שום יחס משטרתי. מיקי איתן עמד אז בראשות ועדה בכנסת שעסקה בנושא הזה. נציגי מערכת המשפט והמשטרה הסבירו שמדובר בשעת חירום וחייבים לנהוג ככה כדי שלא תהיה מלחמת אזרחים. עמדנו על זכויותיהם של כל העצורים, ואחרי ההתנתקות העברנו חוק חנינה מיוחד שמחק את האישומים הפליליים נגדם, כדי שלא תיפגע התקדמותם בהמשך חייהם. לאורך כל הדרך נתקלנו במדיניות אכיפה קשה יותר מול אנשי ימין, מתנחלים ומתנגדי פינויים. אמיר השכל נעצר על חסימת כביש, אבל היו לנו מקרים של שוטרים שהתעמרו במפגינים שירדו לכביש, הכו אותם. בחלק מהאירועים האלימות תועדה והבאנו להעמדה לדין של השוטרים האלימים".
בצירוף מקרים, סמוך למקרה של השכל התפרסם מקרה נוסף של מעצר שנוי במחלוקת, שהעצים עוד יותר את גל העיסוק הציבורי בנושא. בתחילת השבוע נחשף קטע וידאו המתעד מעצר כוחני של נער בן 14 בירושלים במהלך סיור סביב שערי הר הבית. הנער הוחזק במשטרה במשך לילה שלם, ולטענת משפחתו הוריו אף לא עודכנו במעצר. גם סביב עצרת הלהט"ב בירושלים בוצעו מעצרים מוקדמים ועיכובים של פעילים מארגונים דתיים שביקשו לקיים הפגנה נגד העצרת.
למנוע כאב ראש
שפי פז, פעילת 'החזית לשחרור דרום תל אביב', אשת הימין הנאבקת בקליטת מסתננים באזור מגוריה, למודת ניסיון ממעצרים משטרתיים. "שבעה־עשר מעצרים עברתי בשנתיים האחרונות, מתוכם אחד־עשר מעצרים בהפגנות", מספרת פז ל'בשבע'. "הסיבות למעצר לא תמיד ברורות לי. לפעמים ייחסו לי שימוש במגפון מעבר למותר, חסימת כביש בדרום תל אביב לכמה דקות, ויש מעצרים שבכלל לא הסבירו למה.
"באחד המעצרים המשטרה כתבה עליי בהודעה לתקשורת 'נעצרו המארגנים המרכזיים'. אפשר להבין מזה שהם לא עוצרים אותי כי עשיתי משהו לא חוקי, אלא בגלל שרוצים להשתלט על ההפגנה. אני גם לא מתנגדת באלימות, כי בגיל שלי אני לא ממש מסוגלת. הם לא הולכים לגברים בני 25, אלא למישהו שמצד אחד הוא מוביל את המחאה, ומצד שני בגילו ובמצבו לא יתנגד באלימות. זה מה שעשו לאמיר השכל, וזה מה שעושים למפגינים כבר שנים.
"אם כבר הם עוצרים צעירים, הם מתלבשים על הפעילים החדשים שרק עכשיו הצטרפו למחאה, כי הם בתחילת הדרך שלהם בחיים, עוד לפני הצבא, ולא ירצו להמשיך במקום שבו הם מסתכנים בפתיחת תיק שיפגע בהם בהמשך בכניסה למקצוע, ללימודים או לתפקיד בכיר. הייתה איתי בחורה צעירה בזמן ריסוס גרפיטי במקום נידח בגינת לוינסקי, תיק שנסגר בדרך כלל בשנייה - והוא עוד פתוח נגדה".
פז טוענת כי מטרת המשטרה היא למנוע את ההפגנות, גם אם אינן אלימות או מפירות את הסדר הציבורי, מפני שהן גורמות להם 'כאב ראש'. "הם לא מחפשים את הסדר הציבורי או שמירה על חיי הציבור, אלא רוצים למנוע את התעוררות ההפגנות. אמר לי שוטר לא מזמן, 'את מבחינתנו חומר נפץ'. אז הדרך שלהם היא לעצור אותי שוב ושוב בתקווה שאפסיק להגיע להפגנות, שאפסיק להגיע לבית של אסתר חיות, שלא אגיע יותר לצלם בדרום העיר, לראות ולתעד את פעילות השוטרים והמסתננים, ששם אני חושפת את מחדלי המשטרה".
לא רק עצם המעצר שנוי במחלוקת. גם תנאיהם של העצורים המוחזקים בחדרי המעצר אינם עונים במקרים רבים על הזכויות הבסיסיות המגיעות לעציר. עורך הדין מנשה יאדו, המעניק סיוע משפטי מטעם ארגון 'חוננו', אומר ל'בשבע': "צעירים שנעצרו בחשדות שמעורב בהם מניע לאומני או פוליטי, מקבלים יחס לא ראוי מצד המשטרה. בהליך המעצר אנחנו רושמים לא מעט פגיעות בזכויות של העצורים: מקרים של חיפושים על גוף החשוד בעירום מלא או חלקי, איזוק במעצר ואיזוק בחקירות, הלנה שלא כדין של עצורים - במסדרון, באוויר הפתוח או בלי מיטה ומזרן. לא פעם יש פגיעה בזכויותיהם של עצורים דתיים המבקשים לשמור שבת. בעיקר אפשר לראות יחס פוגעני כאשר מדובר בבחורים בעלי מראה דתי מובהק, כיפות גדולות ופאות ארוכות. לפעמים החזות שלהם גורמת למצב שאם ייעצרו, הם לא יקבלו אפילו זכויות בסיסיות".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "משטרת ישראל רואה בחופש האדם ערך עליון, ולפיכך כל מעצר של אדם נעשה תוך הקפדה על שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו. סמכותו של שוטר לעצור אדם היא אך ורק על פי חוק או מכוח הסמכה מפורשת בו, כאשר בכל מקרה נבחנת האפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו פחותה יותר - עיכוב או שחרור בערובה”.