שאלה: ארגוני נשים-פמיניסטיות הגישו בקשה נגד הרבנות הראשית בפני בית דין גבוה לצדק (בג"צ) לפתוח לנשים את הגישה למבחנים לכושר לְכַהֵן ברבנות. והרבנות הראשית הגיבה שהיא מוכנה לבטל לגמרי מבחנים אלו, העיקר לא לפתוח לנשים. מה טעם המלחמה הגדולה הזאת?
תשובה: בשנים האחרונות נתפשו חלק מהנשים לרעיון לבטל ההפרדה בין גברים לנשים, ולתבוע שוויון בכל תחומי החיים. לדוגמא, תבעו וקבלו שנשים משרתות בחילות הקרביים בצבא, בצוללות, במטוסים, ואף בחיל רגלי ושריון. אמנם הרבה מהבנות כשלו פיזית וגם הפסידו בריאות מפני שירות זו כי, מה לעשות, גוף האשה אינו חסון למאמצים פיזיים מאומצים כמו לגברים. לנשים יש יתרונות אחרים.
אבל הבג"צ והצבא נכנעו לדרישות אלו, עד כדי הורדת הרמה של אימונים כדי להתאים ליכולתן של הבנות. ולא כן מצאנו בארגוני ספורט, שהנשים לא בקשו להצטרף להתמודדויות בכדור-סל או כדור רגל, כי ידעו והבינו מראש את מגבלותיהן הגופניות. וכן תבעו הנשים, וקבלו, שבכל וועדות ציבוריות ממשלתיות יהיה שריון לאחוז מסוים של נשים, בלי לשקול מיומנותן כמו לגברים. וכעת בא התור של הנשים הפמיניסטיות שדורשות לכהן כרבני קהילות, כקוראות בתורה, כמשגיחי כשרות, ואף להיות דיינות בבתי דינים הרבניים [כמובן, מי שעברה את המבחנים בהצלחה].
מאיזה טעם התנגדה הרבנות הראשית לכל הקידומים האלו? היא לא הודיעה נימוקיה אבל אציע את שלי. ראשית, נפסק ברמב"ם (הל' מלכים פ"א ה"ה) "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר 'מקרב אחיך תשים עליך מלך' (דברים יז, טו), מלך ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש" עכ"ל. מקור דין זה הוא במדרש ספרי.
אמנם יש להקשות, והרי "דבורה הנביאה היא שופטה את ישראל בעת ההיא" (שופטים ד, ד). אבל בארו במדרש תהלים (מזמור כ"ב) "חושך לדור שאשה מנהגת אותם". מדוע חושך? אלא מבואר במדרש אחר (תחילת רות רבה) "ויהי בימי שפוט השופטים, דור ששופט את שופטיו", שזה היה בימי דבורה, ולא היו חכמים דיינים בדור שלה. ראו שם בפירוש "יפה תואר". כלומר, במקום שלא היו גברים ראוים, נאלצו שהיא תנהיג את הדור. ובשו"ע חו"מ (סי' ז') נפסק כי אשה פסולה מלדון. וכתבו המפרשים כי מה שדבורה שופטה היה על ידי שהמתדיינים לפניה קבלוה עליהם, וזה מדין ויתור.
בכל אופן, לפי התכונות שהקב"ה הנחיל בעולם, לאשה יש כשרונות למדעים הרוחניים, לשירה, לחינוך הילדים, למדעי החברה, וכשרון יצירתי בספרות היפה. ולאיש יש כשרון גדול יותר (על פי רוב) למדעים המדויקים, לכח אנליטי. עובדה היא שבחקרי מדע ["ריאליה"], ומקבלי פרס נוֹבֶּל, חלקם של הגברים במיומנות היה גדול יותר מחלקן של הנשים, בכל אומות העולם.
כאשר התורה ציותה "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים יא, יט) ודרשו חז"ל "בניכם ולא בנותיכם" (קידושין כט, ב) פירש רש"ר הירש, בביאורו לתורה, כי אין ללמד לנשים את הלמדנות שבתורה, את חקרי העומק. אבל פשוטי דברי תורה, ודאי שחובה ללמד אותן. וכנראה יש בזה סוד בכושר נפשותיהן של הנשים. הקב"ה הטביע בהן יכולות השונות מאלו של הגברים. כל אחד מהמינים הוא מוכשר לתחום שלו. ולכן העיסוק ברבנות, או בדיינות, שצריכים שם לחתור לעומק ההגיון, לעומק הרעיון הפנימי של ההלכה, לשיקול-דעת תורני הנקנה אחרי שנות עמל בבית המדרש ב"שַׁקלָא וטַריָא" הלמדני, תפקיד זה מיועד לגברים. מודה אני שיש יוצאות מן הכלל, גם בין הנשים, אבל הוראת חז"ל נאמר על הכלל כולו, ולא חילקו בהלכה בין אשה לאשה, לא לתת דבריהם לשיעורים.
אבל יש נימוק חשוב יותר מהנ"ל. צניעות החיים. בדורנו, לצערנו, נפרצו גדרי הצניעות בין גברים לנשים. "רבים חללים הפילה". הנשים נמצאות בכל שטחי החיים, בעבודה, באוניברסיטאות, בעסקים, במסחר, גם בניהול ובתפקידים חשובים. ובאמת תורמות הן רבות לאיכות החיים בעידן המודרני. ובתחומים רבים טובות הנשים מהגברים. אבל אין להכחיש שגם הפריצות התגברה, וחוסר הנאמנות בין הרבה זוגות בין זה לזה, נפוץ. וגם הִתְרַבּוּ מקרי הגירושין מפני פיתויים שונים שנחשפו אליהם מפני ערבוב המינים. יש מעלה ויתרון להשתתפותן של נשים בחיי החברה, אבל יש גם נזק מסוים לצדו. כאשר נוסיף על כך, שאשה תשרור על הציבור ברבנות או בדיינות וכדומה [כנרמז בדברי הרמב"ם שהבאנו], מוסיפים בכך על הבעיות הקיימות.
לכן לדעתי, הרבנות הראשית מתעקשת לא לקבל תכתיבים של הבג"צ (בית דין גבוה לצדק) כדי לשמור כמה שאפשר על רמתנו התורנית וקדושת החיים. לומר "עד כאן!"