רק לפני ארבעה חודשים המאבק במגפת הקורונה ונראה כאילו אנו עימה כבר שנים... יכולת ההסתגלות של האדם היא דבר מרשים ביותר ויוצר תודעה והתרגלות למצב החדש תוך זמן קצר.
כל כך הרבה תהפוכות עברנו בחודשים האחרונים – החל מסגירה איטית של המשק והחיים עד לסגר מוחלט וכלה בפתיחה מהירה מחודשת עם הזהירות הנדרשת. והנה, לא איחר לבוא הדבר שכולם חששו ממנו – הגל השני. הוא חזק ואימתני, תוקף ובעיקר אמיתי.
מאות חולים ביום, עלייה בחולים הקשים ואף בנפטרים זה רק חלק מהתוצאות שאנו חווים. ויחד עם זאת אין החלטת ממשלה על סגר מוחלט או צמצום דרסטי בחיים הציבוריים ומקומות הבילוי בתקופת חופשת הקיץ.
ומה לגבי בתי הכנסת? איפה הם ממוקמים בתוך הדיון הציבורי?
לפני ארבעה חודשים, בגל הראשון והלא ידוע של המגיפה עלו קולות רבים לסגירת בתי הכנסת והסתגרות בבתים. מחלוקת רבנית סוערת החלה להתפתח - האם זה מידתי? האם זה נכון לסגור ולבטל תפילה במניין? הרי הסופר פתוח וכך גם האוטובוסים יחד עם עובדים חיוניים? אך מצד שני כל שאר המקומות במשק סגורים ועניין פיקוח נפש ידוע שצריך להיות 'בגדוליהם' כדברי השולחן ערוך. אף אני הייתי מבין המצדדים בסגירת בתי הכנסת בלב כבד מאד וכך עשינו בקהילה יחד עם מאות קהילות נוספות.
לאחר כשבועיים של מחלוקת, הכריעה הממשלה והודיעה על סגר מוחלט כולל איסורי התקהלות אף לצורך תפילה בציבור.
וכעת, בגל השני, ישנם קולות והמלצות לחזור ולהתפלל מחוץ לבתי הכנסת ואף להתפלל בבתים ללא מניין כלל. לעניות דעתי, ההבדל בין הגל הראשון לגל השני שאנו נמצאים בו עכשיו הוא שמיים וארץ הן מבחינת הנחיות הממשלה להיתר פתיחת כלל המשק ומקומות הבילוי מעבר לחניות אוכל חיוניות, תוך ההגבלות הקיימות והן מבחינת השמירה על ההנחיות בבתי הכנסת.
בגל הראשון הכל היה סגור למעט סופרים להצטיידות במזון ועסקים שהוגדרו כחיוניים, וכן לא היתה הכרה בחשיבות ההנחיות ועטיית המסכות. במצב כזה בתי הכנסת על אף חיוניותם לנפש ולרוח האומה, מהווים חשש גדול של הדבקה וגם העמידה בהנחיות במקומות רבים לא היתה ברמה מספקת.
כעת, בגל השני, המציאות שונה לחלוטין. כל המשק פתוח, מקומות בילוי, בריכות שחיה, אולמות אירועים, כלל החנויות, כמובן עם הגבלות והנחיות ברורות. כך גם בתי הכנסת - ישנו נאמן קורונה המשגיח בכל עת ומוודא ששומרים על הכללים: עטיית מסכה, מרחק שני מטר בין אדם לאדם, קריאה בתורה באופן מושגח ואחראי ובעיקר משמעת של הציבור והכרה בעוצמתה של המגיפה.
במצב כזה נראה שאין כל סיבה בעת הזו לאסור את המצאותינו בבתי הכנסת, כל עוד עומדים בכללים כבכל מקום אחר.
"מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל", ניסה בלעם לקלל את ישראל ויצא לו לברכה, וכך מובאים הדברים בגמרא במסכת סנהדרין (דף קה ע"ב):
"אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות 'מה טבו אהליך יעקב', לא תשרה שכינה עליהם – 'ומשכנתיך ישראל'.
בתי הכנסת הם מקום השכינה של עם ישראל, בו אנו חווים את הקשר עם הקב"ה ושכינתיה, תוך תפילה במניין העולה ומתקבלת לפני כסא הכבוד.
כל עוד הדבר אפשרי ושומרים על הכללים, תוך הבנה והכרה בעוצמת המגיפה וריחוק של בעלי סיכון גבוה - נמשיך להתפלל בבתי הכנסת בזהירות המירבית, בריחוק חברתי ועפ"י ההנחיות.
ואם, חלילה, תתפשט המגיפה ונשוב לסגר מוחלט – נמשיך את עוצמת התפילה בתוך בתינו פנימה תוך שמירה על פיקוח נפש כמצוות התורה.
הכותב הוא ראש ביהמ"ד בישיבת ההסדר מאיר הראל מודיעין ורב קהילת 'מאיר מודיעין'