הפספוס של ארגוני המורים

למורים היקרים שלנו מגיעה משכורת מכובדת, אבל יותר מכך מגיעה להם משמעות בעבודת הקודש שלהם. מגיע להם מעמד ראוי בחברה הישראלית.

הרב עמיחי גורדין , י"ד בתמוז תש"פ

כיתה
כיתה
צילום: iStock

מורים רבים פנו אלי בעקבות דברים שפרסמתי לפני שבועיים. טענותיי כלפי ארגוני המורים שנאבקו נגד הוספת ימי לימודים בחופש הגדול, פגעו בהם. הם הרגישו שאני בא אליהם בטענה אישית על כך שאין להם ברק בעיניים בעבודתם.

כיוון שאין אנשים שאני מעריך יותר מאשר אנשים שבחרו בעולם החינוך כדרכם בחיים, וכיוון שאין אנשים שאני מרגיש כלפיהם הכרת הטוב גדולה יותר מאשר כלפי אנשי החינוך, אני מרגיש שחובתי להתנצל ולהסביר את דברי.

למרבה הצער והבושה, החברה הישראלית מתייחסת למורים כבייביסיטר. הבקשה להוסיף ימי לימודים בחופש לא נבעה מרצון להשלים חומר לימודי, אלא מרצון לאפשר להורים לעבוד. בקשה זאת היא מעליבה ופוגעת. המורים אינם הבייביסיטר הלאומי. לא בשביל זה הם בחרו בדרך החיים שלהם. בידיהם של המורים מופקד האוצר הגדול ביותר שלנו, עתיד הנוער ועתיד המדינה.

וכאן בדיוק מגיעה הטענה שלי. לצערי הרב כבר שנים ארוכות שארגוני המורים נפלו למלכודת, ומשתפים פעולה עם המגמה הזאת. הצורה שבה ארגוני המורים מתנהלים מעודדת ומבססת את היחס של החברה הישראלית אל המורים כבייביסיטר.

כשארגוני המורים מקבלים את שיח ה'בייביסיטר' ורק רבים על התעריף והמחיר, הם גורמים למורים לשכוח בשביל מה הם הגיעו לעולם החינוך ולהתמקד בתלושי המשכורת שלהם.

כשהשיח של ארגוני המורים הוא "אל תהיו פראיירים" ואל תעבדו בהתנדבות, הם לוקחים מהמורים את הזכות הגדולה ביותר שמעניק להם המקצוע – הסיפוק מהעבודה עם בני נוער ומבניית דור העתיד שלנו.

למורים היקרים שלנו מגיעה משכורת מכובדת, אבל יותר משמגיעה להם משכורת מכובדת מגיעה להם משמעות בעבודת הקודש שלהם. מגיע להם מעמד ראוי בחברה הישראלית. מגיע להם סיפוק מהעבודה שלהם. מגיע להם לקום כל בוקר עם חיוך רחב על הזכות שנפלה בחיקם לגדל את דור העתיד.