תגובה למאמרו של יהודה ולד: התפקדות לליכוד - טעות כפולה
"מי הזיז את הגבינה שלי?" הוא ספר מוטיבציה ידוע מאת ספנסר ג'ונסון. היה מי שקרא ואהב והיה מי שלא, אבל אף אחד לא יכל לתאר זאת יותר טוב: שינויים הם חלק מחיינו. תקופת הקורונה תעיד על כך יותר מכל דבר. אבל אולי גם גורל הציונות הדתית שלנו, נושאת האידאל הכי מזוקק של מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו, יכול להיות דוגמא לא רעה.
על כן מעט תמוהה היא גישתו של יהודה ולד, איש יקר ומנכ"ל האיחוד הלאומי, שמצטער על "חילול הקודש" בהתפקדות לליכוד ובאי הישארות נאמנה למפד"ל/ימינה/הימין החדש/הבית היהודי/האיחוד הלאומי/אחד.
אז לא. לא חילול ולא קודש.
ולד מצביע על תיקצוב מוסדות הציונות הדתית. האם זה מה שמגדיר את הציונות הדתית המונה כמעט מליון נפש? משכורות ל-100 מנהלים וראשי מוסדות? מנגנון אדמיניסטרטיבי לא-חכם, בלשון המעטה? הנה, ראש הממשלה נתניהו פתר זאת וביצע העברה בנקאית. לא צריך אפילו את הרב רפי שכבודו במקומו, אבל נבלע בקואליציית הליכוד ולא נודע כי בא אל קרבו.
ולד נתלה בסמוטריץ', שהוא אכן פרלמנטר מוכשר מאד. אך האם הוא מייצג את כלל הציונות הדתית? מעל שני שליש מהציונות הדתית לא מצביעים לו ומוצאים להם בית אחר. גם הנפת דגל המגזר על ידי ולד מעל מפלגתו מעט תלושה מן המציאות, כאשר רוב המגזר כבר ברח לבלי שוב.
לעומת זאת, יש צדק רב בדבריו של יהודה ולד שהמפלגה היא כלי לקידום ערכים ותפיסות עולם. אך ימינה, נאמר זאת בעדינות, ממש לא המקדמת הראשית. זירת ההשפעה בנושאי ההתיישבות נמצאת היום יותר מכל בליכוד ומי כמו יוסי דגן שעומד בחזית המאבק האידאולוגי ומקדם ההתיישבות לסדר היום הממשלתי.
קחו את תכנית המאה כמבחן. הריבונות עברה במאמץ רב בתוך מרכז הליכוד כבר ב2018, שרים וחברי כנסת הנאמנים לארץ ישראל קודמו והאחרים נדחקו. בימים אלו מתחולל מאבק איתנים על עתידה של ההתיישבות כולה, פרויקט המילניום של הציונות הדתית. וימינה? ביציע. מעשה פוליטי הוא קודם כל פוליטיקה רלוונטית ומשפיעה שאי אפשר לדחוק לפינה. דווקא ההשפעה בליכוד לא ניתנת לדחיקה.
לדבר על מפלגה כבית? במחילה, הכנסת היא לא בית כנסת. מפלגה היא כלי לביצוע. התיישבות, השירות בצה"ל, העמותות, הישיבות והמדרשות והגרעינים כבר מזמן לא בבעלות ימינה. מספיק לבדוק את אחוזי ההצבעה ההטרוגניים בכל אותן מסגרות. מספיק לראות מספר לא מבוטל של ראשי ישיבות מכובדים ומנהלי גרעינים ומוסדות שהתחילו לפקוד לליכוד מתוך הבנה שהם לא בהכרח מיוצגים במפלגה המגזרית.
האם ולד טען ברצינות שהליכוד היא מפלגה חילונית? לצחוק או לבכות? הליכוד משקפת את הגיוון שבעם ישראל. בדיוק כפי שימינה איננה מפלגה דתית. "תורה גדולה?" בנט ושקד, אנשים מוכשרים וראויים שמקומם בליכוד מובילים מפלגה זו ללא כל אג'נדה דתית כלשהי.
רוצים סוד? הם גם יגיעו לליכוד בסוף, בדיוק כפי שעושים בימים אלו אנשי האיחוד הלאומי, הבית היהודי והימין החדש. צודק ולד, שאת היהדות והמסורת חובה לקדם. אבל כן, גם מתוך הליכוד כפי שעושים רבנים חשובים שלא מוצאים כתובת אצל ימינה על גלגוליה כבר כמעט עשור.
גם את יו"ר הליכוד נתניהו אפשר וצריך לבקר. הרי זה מה שעושה יוסי דגן שהוגדר על ידי הפרשן הבכיר יעקב ברדוגו כמחולל "מהפכה של ממש", בהיותו מאתגר יותר מכל אחד אחר את הנקודות הרעות שבתכנית המאה בהתמדה ועקשנות, בוושינגטון ובשומרון. אך ראש ממשלה מטעם הליכוד מחוייב רק לדבר אחד – למפלגה שלו, ולכן כדי לפעול חייבים להיות חזקים שם. בשביל להאשים את נתניהו מבלי להשפיע, לא צריך מפלגה.
בל נטעה, ימינה היא מפלגה חשובה מאד, שחובה לצרף לממשלה. אך כדי שגם זה יקרה הליכוד עצמו, מפלגה יציבה עם 30 ו-40 מנדטים חייב להישמר כמפלגת ימין חזקה בדיוק כמו שמצביעיה רוצים, ולא כמו שגופים אינטרסנטיים או גרוע מכך, קבלני קולות מצביעי מרצ ועבודה.
כמות המנדטים והיציבות הפוליטית של הליכוד מחייבות ימין עם דרך ברורה, דרך הציונות הדתית. רק הציונות הדתית, והימין האידאולוגי ישמרו על שלטון הימין - ימני. הצבעה בבחירות הארציות לא מספיקה כי היא נותנת סמכות בלי מחויבות. כדי ליצור מחויבות וסדר יום לאומי יש רק דרך אחת: להתפקד לליכוד. בהמונים.